האם כל זה בזכות התורה???

  • פותח הנושא all
  • פורסם בתאריך

all

New member
האם כל זה בזכות התורה???

כחילוני גמור אני רואה כאן אנשים צעירים מגיעים לרמות שאני הגעתי אליהם רק באמצע החיים. בהיותי בגילכם כל מה שהיה לי בראש זה - אופנועים, זיונים, מוסיקה, אלכוהול ועוד זיונים. ו.......... ועוד זיונים. ו........ וגומר. הקיצר, לבסוף, התהפכתי ב-185 קמ"ש! ולא תאמינו, קמתי, ניגשתי אל האופנוע, רציתי לנסוע הלאה אבל מצבו היה רע משלי בהרבה. הבנתי! אלוהים רוצה אותי חיי בינתים! התעלפתי! פעם אמר לי אדם די חכם כי בקבלה אין בעצם דבר וחצי דבר, אך בחיפוס ובפירוש ובחשיבה הבלתי פוסקת שמעוררים הפסוקים הסתומים, יש המון!!!!
 

MAYA20

New member
לא

אנחנו המיעוט שחשיבה על מה פסוקים סתומים גורמים לנו לעשות הובילה לכאן רוב הציבור ממנו באנו במקום על אלכהול וכ"ו היה חושב על דברים שטחים לא פחות (בעצם הרבה אבל הרבה יותר)
 

all

New member
ובכל זאת

לאנשים דתיים יש קצת סדר בחיים, יש מעיין עוגן יציב. ואצלי? בלגן מכף רגל ועד כף מרק. אני די מקנא באלה שכל רגע ורגע יודעים מה הם הולכים לעשות בעוד רגע. תאמין לי, זה לא רק רע!
 

cogito

New member
גם אני מקנא באנשים שמצליחים לא

לחשוב ורק לחיות את כל החיים כמו מכונות בלי לחשוב. אבל לצערינו אנו קוללנו בכך שאנו אנשים חושבים. אני לא מדבר כאן בציניות, אני באמת חושב שהיה עדיף לאדם שלא לחשוב אלא להמשיך לחיות כמו שגידלו אותו. מה דעתכם? האם הייתם מעדיפים להיות חסרי דעת ולהשאר דתיים אך מאושרים?
 

a y a l a

New member
אנשים חושבים..

האמת היא ששאלה זו ניקרה במוחי תקופה ארוכה ולא ממש הצלחתי למצוא לה מענה הולם. גם העליתי אותה לדיון במספר פורומים (לא וירטואלים..), התשובה לא תשנה את העובדה כי אנחנו, אנשים חושבים, וככאלה נצטרך תמיד להתעמת עם שאלות ותהיות לאורך כל הזמן. בסופו של דבר, אני חושבת כי גם אם מחירה של חכמת המחשבה הוא במקרים רבים בלבול, חיפוש, חוסר-ידיעה - כל אלו עדיין שווים על פני מסע רדוד, ציפה על פני החיים..
 

cogito

New member
אבל לא היית מעדיפה חיים ללא תהיות,

ללא בעיות של קשר עם המשפחה והחברה, ועם הרגשה שאלוהים שומר עליך מלמעלה?
 
חבר´ה, צאו מההתבכיינות הזאת

נכון, בהתחלה זה קשה ומבלבל, אבל בסופו של דבר לומדים לחיות בתוך המציאות הממשית של החיים, והכל הרבה יותר עשיר ומעניין. השאלה הזו היא כמו להתלבט אם להתבגר, או להמשיך לחיות בעולם של אגדות הילדים, פיות, מפלצות וגמדים.
 

חי אדר

New member
הטעם הטוב של התהיות

תהיות הם הביטוי לכך שהאדם חושב. לכן, לא משנה באיזה מרקם אקלים תרבותי הוא נמצא, אם שם חכם נקרא עליו, או אם מעוניין הוא לממש את האני האנושי שלו , אזי חייו יהיו חיים של תהיות ולבטים. אך אם ירצה לנהל את חיו ללא מחשבה מעמיקה, אזי לא יהיה רחוק מאותה פרה הרועה באלו. אני כותב זאת, בניגוד לתפיסה שהוצגה, כאילו חיי הדת, נטולים מהתלבטיות. אדרבא, מושג חשבון הנפש, אינו אלא ביטוי עמוק לגישה זו. גם המושג ´תשובה´ הינו שונה למאוד מכפי מה שהוא מוצג כיום ע"י מטיפי הדת. במובנים רבים, המושג ´תשובה היום מקבל אופי המושפע מהנצרות ומהאיסלאם. ורחוק הוא ממקורות מחצבתו הראשוני. תשובה, אין פירושה שמירת שבת וכיוצא, אלא היא גם היחס אל הזולת והחברה. נמצא שכל אדם צריך תשובה, גם הוא הוא משיל מעליו את אורחות חיי הדת. כך למשל, לאחר רצח רבין דובר, על הפקת לקחים, ואף חוקק חוק, של איסור הסתה והמרדה. גם זה נכלל ונגדר במושג תשובה. כך שאין צורך להיבהל ממושגים רק בגלל ההקשר הדתי שלהם. נמצא כי תשובה פירושה, הזכות לעצור ולתהות לגבי בחירת האלטרנטיבות השונות.
 
אני לא רוצה לפרט

את ההסטוריה שלי אבל אני חושב שזו באמת קללה להיות אדם חושב, תמיד בכל חברה שהייתי, זה לא מצא חן בעיני והדבר ההוא לא מצא חן בעיני, כן בהחלט כן, הייתי מעדיף לחיות כמו בהמה ולא לחשוב, אבל אני באמת חושב שזה לא ריאלי, פשוט נולדתי אדם חושב ואין אפשרות לשנות את זה. נ.ב. אני לא משתתף במפגש הבא.
 

חי אדר

New member
למת את העוצמה

אכן, לחשוב על דבר עשוי להביא את האדם לידי טרדה בדבר הטלת הספק העשויה לצוץ חדשים לבקרים. בבחינת " יוסיף דעת יוסיף מכאוב". אולם כפי שציינתה נולדנו בני אדם, אשר סגולתם היא החשיבה. אולם נראה לי, כי אפשר לשכך את עוצמת כאב הספק הבא בעטייה של החשיבה, ע"י נטילת הדבר כאתגר אינטלקטואלי ולא כדבר שעליי להכריע בו, כאן ועכשיו. בדרך זו, תאוצת ההכרעה מתמתנת ומפחיתה במידה ניכרת את יסורי ההכרעה.
 

חי אדר

New member
מבין זאת היטב

אכן, המסגרות החרדיות יוצרות אוירה מאוד נוקשה, בכל מה שנוגע לחירות המחשבה והיצירה. לטעמי, זהו אחד הדברים המעכירים את הטעם הטוב והיחס כלפי הדת. אני די מבין את הנקודה שבה אתה נמצא בה. אני מניח כי המציאות השחורה האופפת מסביב, ואשר מתהדרת באיצטלה של קדושה, שוחקת ומנכרת יותר ויותר. היא מחליאה ואף מסלידה. אך אתה נמצא בתווך אכול, בין הרצון הפנימי לפרוץ את המעטה, לבין החברה המקיפה האוטרת וסוגרת. בית, משפחה, אישה, ילדים. ברי לי כי המילים המקשות להרגיע, יוצאות בנקל מהמקלדת, אך את הלבטים והמועקה נושא האדם בכובד כה רב, שאין בכח המילים בלבד להמציא רווחה. השאלה היא: האם לא עלה בדעתך לצאת את העיר ולעקור לישוב אחר, אשר הסביבה החרדית פחות גלוייה שם. לנקוט בדרך של משנה מקום משנה מזל. במקום חדש, תוכל אם לא להסיר לגמרי את הכל, לפחות תוכל למתן ולעצב באורח מחודש, ללא נוקשות המסגרת אשר לנגד עיניך מופיעה ומחשיכה עליך את אור השחר.
 
אם עקבת אחרי ההודעות שלי בפורום

היית רואה שכרגע הגעתי למסקנא שהדת היא לא אמיתית וזוהי מסקנא שהגעתי אליה אחרי חשיבה מעמיקה ככל ששכלי הדל מאפשר, ובקשר לעקירה מהיישוב החרדי וכו´ אני לא חושב שזה משנה מבחינת המשפחה ומבחינת אשתי (שזה העיקר), אם אני מעלה הרהורי ספיקות והולך לאוניברסיטה או להיות חילוני לגמרי. ועוד דבר, אני בכלל לא מסכים איתך שהחברה החרדית היא זו שאשמה בצמצום המחשבה, אני חושב שכל ספרי חז"ל מלאים באיסור אפילו להרהר אפיקורסות, וכמו המאמר המהרהר אחר רבו כהמרהר אחר השכינה ועוד הרבה דברים כאלו, אבל מבחינתי זה לא עיקר הבעיה, הבעיה העיקרית היא, חוסר הלגיטימציה להגיע למסקנות שונות מאלו שכהני הדת רוצים שאגיע אליהם.
 

חי אדר

New member
אשמת החרדים

הטלתי את האשמה על החרדים, הואיל והם שנוקטים בקו פרשני קיצוני למקורות העומדים לנגד עינהם. כידוע כי כבר הוגי המחשבה הפילוסופית, עמדו על הפנים הכפולים של הטקסט. הרובד הראשוני על פניו נראה קשור בעבותות של איסורים העוצרים בעד חופש החיפוש והחקירה. אולם ברובד הפנימי הדברים אחרת. לא בכדי מוצאים אנו עיסוק מעמיק ונוקב מאין כמהו בספרי ההגות המחשבתית, העשיר בחשיבה יצירתית עניפה ורחבה. נקודת ההבחנה היא: בין הוראה המבקשת למנוע כליל את העיון, לבין הוראה המבקשת להצביע על העיון הזהיר הנדרש בסוגיה מסויימת. הרמב"ם, וההולכים בשיטתו, הבינו כי הוראות אלו לא נועדו לסתום את הגולל על החקירה והעיון, אלא ביקשו להציב לאדם את האחריות המירבית הנדרשת בעין בעניינים שהם מכבשונו של עולם. הוראות אלו הם לגיטימיות ביותר. כך למשל במדינת ישראל קיים חוק של איסור הכחשת השואה. נשאל מדוע? כלום מבקשים להסתיר את האמת? התשובה היא לא. אדרבא, בגלל הניסיונות מצד גופים עוינים המבקשים להכחיש זאת, יוצרים מחסום למנוע הכחשה של מה שנחשב כאמת לגבינו. אם כך, הדברים כלפי דברים שהיו וארעו לפני שנת דור, כל שכן כלפי דברים שהיו לפני אלפי שנים, שאז המגמה להכחישם קלה יותר, בשל העדר נתונים ברורים. המעניין שבמסגרת בית הספר, מלמדים היטב את יסודות ביקורת המקרא, אך מתעלמים כליל מהביקורת של הכחשת השואה, שלא במעט נוקטים באותה מתודה של ביקורת המקרא על מנת לבסס את הכחשתם. איני רוצה להיכנס לוויכוח לגבי אמיתת הדת. זה עניין שכבר נידון בצורות שונות לאורך כל ההיסטוריה היהודית, ובוודאי שמסגרת זו, אינה עשויה להיות הבימה לשטיחת סוגיה זו. מכל מקום, תהה המסקנה אשר תהה, אמת או שקר, דבר אחד לא ניתן להכחישו, והוא שאנו נולדנו אל תוך הזהות היהודית. היא טבועה בנו, ובגינה אנו גם מוצאים עצמינו נפגעים. זהותינו היהודית, הינה עובדה אמפירית שלא ניתן להכחישה. מאז ומתמיד היהודי היה יהודי, בתורה ובכל מה שקשור בה. והשאלה האם: יש אלטרנטיבה חזקה דיה, שלא תכרות מידינו את הענף שבו אנו יושבים? אף המחוקק החילוני מצא לנכון לחקוק על חוקי היסוד את ההכרזה, כי מטרת החוקה הישראלית לעגן את ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. השאלה הנדרשת היא: מה היחס בין יהודית לדמוקרטית? אני מציין כל זאת, על מנת להראות שיש קושי לחתוך בסכינא חריפתא את הסוגיה הנ"ל. וחשוב לי לציין, כי אני מכבד את הבנותיך, גם אם איני מסכים עימם. אלא שכפי שציינתי שלטעמי, צריך לראות את הדברים מבעד לעדשות נוספות, ולאו דוקא מבעד לעדשה של אמת או שקר.
 
למעלה