האם לאבחן
שלום, אשמח להתייעץ איתכם.
בני הבכור בן 10, ילד מחונן ומוכשר מאד, בעל כישרון ציור מפותח. מגיל צעיר קיימות בעיות התנהגות רציניות, בגן חובה אובחן עם הפרעת וויסות תחושתי והפרעת קשב וריכוז. עבר אבחונים וטיפולים רבים: ריפוי בעיסוק, אבחון בהתפתחות הילד, אבחון פסיכולוגי, קיבל טיפול פסיכולוגי, טיפול במשחק, רכיבה טיפולית,הערכה פסיכולוגית נוספת לפני שנה. כיום נמצא בקבוצה למיומנויות חברתיות במסגרת בי"ח שלוותה, שם מטופל בעקבות הפרעת הקשב. מטופל בריטלין וניסה סטרטרה. לפני שנה בהערכה הפסיכולוגית שעבר הועלה לראשונה הנושא התקשורתי בעקבות קשיים חברתיים ניכרים וכן התנהגויות מוזרות כגון נשיקות שהוא נותן לחברים. עלינו זה נפל כרעם ביום בהיר וממש לא הסכמנו עם הרעיון. בסופו של דבר הפסיכולוג לא חשב שהוא נמצא על הרצף. חשוב לציין שמתחילת שנת הלימודים הנוכחית חל שיפור משמעותי מאד בתחום החברתי, כמעט ואין יום שהוא לא הולך לחבר, הוא נפגש עם לפחות כ10 חברים שונים, מתאם איתם בעצמו טלפונית. משתתף נלהב בתנועת נוער ולא מחמיץ אף פעילות. מבחינה התנהגותית, בבית עדיין יכול לנהוג באלימות כלפי אחיו הקטנים, כלפי חברים זה קורה לעיתים נדירות מאד (לא משהו חריג ביחס לבני גילו). לנו קשה איתו, בעיקר סביב האימפולסיביות שלו וחוסר הצייתנות. כשנטל את הסטרטרה היה שיפור משמעותי, כרגע ביקשנו מהפסיכיאטר להפסיק, כי הסטרטרה לא עזרה באופן מוחלט והוא היה חייב לקבל גם ריטלין. מאז בחודשיים האחרונים יש הידרדרות בהתנהגותו ולכן אנחנו מתכוונים לחזור לסטרטרה.
גם בקבוצה של המיומנויות החברתיות המנחות מדברות על ילד קסם, שמאד חשובה לו החברה, והוא חלק אינטגרלי בקבוצה. עם זאת, קיימות גם שם התנהגויות מוזרות: הוא מכבה את האור פעם אחר פעם, למרות שננזף על כך. זוחל מתחת לשולחנות ונוגע בילדים. גם בכיתה המורה מעיר על כך שהוא זוחל מתחת לשולחנות (לא תמיד, אבל לפעמים). גם בבית לאחרונה החל להדליק ולכבות את האור פעמים רבות ברצף, אם כי נראה לנו שזה משהו התנהגותי לחלוטין.
בקיץ התחלנו אבחון דרך בית אחד, נפגשנו לפגישה אחת עם פסיכיאטרית שהיה נראה כי היא נעולה על סמך ההערכה הפסיכולוגית שהוא נמצא על הרצף. היא פגשה אותו לזמן קצר בו הוא לא שיתף פעולה ולא יצר קשר עין (איתנו, עם החברים ועם קרובי משפחה הוא תמיד יוצר קשר עין, המורים לפעמים מתלוננים על זה). והיא החליטה מיד שהוא על הרצף. כשסיפרנו לסבים הם נדהמו וממש לא ראו סיכוי שהילד הזה אוטיסט. הוא מביע רגשות, אמפתי, שמח וחיוני.
בכל מקרה, כרגע אנחנו צריכים להחליט האם להמשיך את האבחון. מבחינתנו אנחנו לא רוצים. לדעתנו אין סיבה שהוא לא יגדל להיות מבוגר נורמטיבי לחלוטין, יתחתן, ימצא עיסוק מוצלח (כאמור-ילד מחונן) ויהיה אבא טוב לילדיו. אנחנו רוצים לשמור בסוד בכלל את החשד בעיקר ממנו, כדי שלא ישפיע על המשך חייו.
האם אתם, שמכירים את הנושא מקרוב חושבים אחרת? האם יש דברים שלא חשבנו עליהם וצריך לקחת אותם בחשבון?
שלום, אשמח להתייעץ איתכם.
בני הבכור בן 10, ילד מחונן ומוכשר מאד, בעל כישרון ציור מפותח. מגיל צעיר קיימות בעיות התנהגות רציניות, בגן חובה אובחן עם הפרעת וויסות תחושתי והפרעת קשב וריכוז. עבר אבחונים וטיפולים רבים: ריפוי בעיסוק, אבחון בהתפתחות הילד, אבחון פסיכולוגי, קיבל טיפול פסיכולוגי, טיפול במשחק, רכיבה טיפולית,הערכה פסיכולוגית נוספת לפני שנה. כיום נמצא בקבוצה למיומנויות חברתיות במסגרת בי"ח שלוותה, שם מטופל בעקבות הפרעת הקשב. מטופל בריטלין וניסה סטרטרה. לפני שנה בהערכה הפסיכולוגית שעבר הועלה לראשונה הנושא התקשורתי בעקבות קשיים חברתיים ניכרים וכן התנהגויות מוזרות כגון נשיקות שהוא נותן לחברים. עלינו זה נפל כרעם ביום בהיר וממש לא הסכמנו עם הרעיון. בסופו של דבר הפסיכולוג לא חשב שהוא נמצא על הרצף. חשוב לציין שמתחילת שנת הלימודים הנוכחית חל שיפור משמעותי מאד בתחום החברתי, כמעט ואין יום שהוא לא הולך לחבר, הוא נפגש עם לפחות כ10 חברים שונים, מתאם איתם בעצמו טלפונית. משתתף נלהב בתנועת נוער ולא מחמיץ אף פעילות. מבחינה התנהגותית, בבית עדיין יכול לנהוג באלימות כלפי אחיו הקטנים, כלפי חברים זה קורה לעיתים נדירות מאד (לא משהו חריג ביחס לבני גילו). לנו קשה איתו, בעיקר סביב האימפולסיביות שלו וחוסר הצייתנות. כשנטל את הסטרטרה היה שיפור משמעותי, כרגע ביקשנו מהפסיכיאטר להפסיק, כי הסטרטרה לא עזרה באופן מוחלט והוא היה חייב לקבל גם ריטלין. מאז בחודשיים האחרונים יש הידרדרות בהתנהגותו ולכן אנחנו מתכוונים לחזור לסטרטרה.
גם בקבוצה של המיומנויות החברתיות המנחות מדברות על ילד קסם, שמאד חשובה לו החברה, והוא חלק אינטגרלי בקבוצה. עם זאת, קיימות גם שם התנהגויות מוזרות: הוא מכבה את האור פעם אחר פעם, למרות שננזף על כך. זוחל מתחת לשולחנות ונוגע בילדים. גם בכיתה המורה מעיר על כך שהוא זוחל מתחת לשולחנות (לא תמיד, אבל לפעמים). גם בבית לאחרונה החל להדליק ולכבות את האור פעמים רבות ברצף, אם כי נראה לנו שזה משהו התנהגותי לחלוטין.
בקיץ התחלנו אבחון דרך בית אחד, נפגשנו לפגישה אחת עם פסיכיאטרית שהיה נראה כי היא נעולה על סמך ההערכה הפסיכולוגית שהוא נמצא על הרצף. היא פגשה אותו לזמן קצר בו הוא לא שיתף פעולה ולא יצר קשר עין (איתנו, עם החברים ועם קרובי משפחה הוא תמיד יוצר קשר עין, המורים לפעמים מתלוננים על זה). והיא החליטה מיד שהוא על הרצף. כשסיפרנו לסבים הם נדהמו וממש לא ראו סיכוי שהילד הזה אוטיסט. הוא מביע רגשות, אמפתי, שמח וחיוני.
בכל מקרה, כרגע אנחנו צריכים להחליט האם להמשיך את האבחון. מבחינתנו אנחנו לא רוצים. לדעתנו אין סיבה שהוא לא יגדל להיות מבוגר נורמטיבי לחלוטין, יתחתן, ימצא עיסוק מוצלח (כאמור-ילד מחונן) ויהיה אבא טוב לילדיו. אנחנו רוצים לשמור בסוד בכלל את החשד בעיקר ממנו, כדי שלא ישפיע על המשך חייו.
האם אתם, שמכירים את הנושא מקרוב חושבים אחרת? האם יש דברים שלא חשבנו עליהם וצריך לקחת אותם בחשבון?
