האם להכין ילדים מראש לקראת מוות של סבא אהוב

[segal efrat]

האם להכין ילדים מראש לקראת מוות של סבא אהוב

שלום. יש לי שני בנים בני 6 ו - 4, בחודשים האחרונים חלה הסבא (אבא של בעלי) בסרטן סופני ונותרו לו חודשים ספורים לחיות. הילדים יודעים שהוא חולה ורואים את ההתדרדרות במצבו מול עיניהם. שאלתי היא האם כדאי להכין את הילדים מראש לקראת מותו של סבא? האם כדאי לתת להם את האפשרות להיפרד ממנו? להגיד לו משהו? לצייר לו ציור? להצטלם איתו? או להמתין שזה יקרה ואז לספר את העובדות? לנו כמבוגרים האפשרות להתכונן נפשית מראש עוזרת..זה לו כמו התמודדות עם מוות פתאומי. תודה מראש על תשובה.

 

[עינת גבע]

שיחות מזמינות והקשבה צלולה

שלום רב, הילדים שומעים, רואים ומרגישים. חשוב להיות קשובים אליהם. לפתח איתם שיחות. להבין מה הם חושבים? איך הם מרגישים? שיחה בהקשבה צלולה תאפשר לך להבין את המתרחש בימים אלה בנפשם, בעולמם הפנימי. לתת מענה לשאלות המעסיקות אותם, להגיב מתוך הצרכים שלהם ולהבין מה הם היו רוצים? אשמח אם תמשיכי לשתף על התהליך בברכת ליווי קל ומושכל עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.

 

[survivorrr]

שאלה

כל הגוזלים בני שש וארבע. אז מצד אחד הם מסוגלים להבין דברים כאלה (ברמה זו או אחרת אבל לא זה מה שחשוב). מצד שני, השאלה היא האם במצב בו הם למעשה מעודכנים בתהליך הנורא, רואים את הידרדרות הסב, לא עלולה להגרם להם טראומה או שעלולה להתעורר בהם חרדה כי הם עסוקים בחשיבה. הם עלולים להשליך על דברים אהובים אחרים ולשאול שאלות שנראות לנו לא רציניות אבל עבורם זה רציני מאד. למשל - מה יקרה להורים (ואנחנו יודעים שאין תעודת ביטוח בכל גיל). מה יקרה לכלב (או חיית מחמד אחרת בבית) וכן הלאה שאלות. אני בדעה שאם ילד ברמה שבה הוא שואל - צריך לענות לו באותה רמה ועוד קצת כי ילדים מבינים יותר ממה שההורים שלהם חושבים. לסיכום - איך למנוע מהם טראומה, חרדה וזיכרון לא טוב מהסבא שעלול להשליך גם על דברים אחרים. לא הייתי רוצה לראות ילד בגיל הזה שחרד ליקיריו. אל תשכחי שמדובר כאן ביחסים מידתיים. כלומר - לנו זה עוד אירוע באוסף אירועים עצום שחווינו במהלך החיים. כל אירוע מהווה אחוז קטן וכך גם השפעתו. אצלם האירוע מהווה נתח גדול בעוגת האירועים שחוו בחייהם הקצרים ולכן ההשפעה עלולה להיות הרבה יותר חזקה ולא בריאה. מה דעתך?

 

[עינת גבע]

ממליצה לקרוא את הספר:" המוות חשוב לחיים"

שלום רב לך, ראשית מוקירה את השתתפותך הפעילה בפורום ואת התרומה הנדיבה . נכונותך לחלוק את הידע ומחשבות שלך אינם מובנים מאליהם . תודה! ולשאלתך, מסכימה יש להתאים בהתאמה וברגישות את תיווך המציאות לילדים. המציאות היא המציאות. ילדים ומבוגרים נדרשים להתמודד לאורך החיים גם עם מציאות בלתי רצויה. אנחנו כהורים ומחנכים מגדלים את המבוגרים של המחר. תפקידנו להכין אותם למציאות המורכבת מהנאות, תסכולים, עצב, מוות, שמחה, לידה... ... ... יש נושאים ומצבים שאנחנו מתקשים להתייצב מולם שמביכים אותנו, שאינם מעובדים בנפשנו. אחד מהם הוא חולי ומוות. להזכרנו המוות הוא חלק מהחיים. ממליצה לקרוא את הספר:" המוות חשוב לחיים" מאת אליזבט קובלר רוס. פסיכיאטרית שוויצרית שעבדה עם חולים ילדים ומבוגרים סופניים . בכבוד רב, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר