האם להעסיק מטפלת? אשמח לדעתכם
אחרי שבר נולד החלטתי להשאר איתו בבית עד שילך לגן ולהנות ממנו בעצמי. כדי לא להשתעמם לקחתי קצת קורסים באוניברסיטה הפתוחה. עכשיו שהוא כבר גדול יחסית (11 חודשים) וכבר מזמן לא מבלה את היום ביניקה ושינה אני לא מספיקה גם לטפל בו וגם ללמוד. אני מוצאת את עצמי לומדת בערב לאחר שהוא הולך לישון ובסופי שבוע. ואני כבר לא מדברת על עבודות הבית שנזנחות לחלוטין כי אני מנצלת כל רגע פנוי ללימודים. גיליתי שאני מאד נהנית מהלימודים ורוצה להמשיך אותם לתואר ואולי אפילו לעשות שינוי כוון מקצועי לתחום, ולכן הפסקת הלימודים או הורדת הילוך הם לא פתרון רצוי. אמא שלי אמנם מוכנה לעזור וברצון אבל מאחר והיא גרה יחסית רחוק כל פעם שהיא מגיעה לעזור היא נשארת לישון וזה מאד מפריע לי משום שאנחנו לא כל כך מסתדרות מסיבות שלא ישתנו ולא הייתי רוצה לפרט (אז אין טעם להציע לעבוד על זה...) בעלי מתלונן ובצדק שאני מקדישה ללימודים את כל הזמן שהיינו יכולים להקדיש זה לזה, ומציע לקחת מטפלת, לפחות ליומים או שלושה בשבוע. השיקולים בעד ברורים: אוכל להקדיש את כל הימים שהיא נמצאת ללימודים ולהיות פנויה בערבים ובסופי שבוע, והיא תוכל גם לעזור בעבודות הבית. השיקולים נגד: קודם כל כספיים כמובן, אני הרי לא עובדת. ובנוסף יש לי נסיון רע עם מטפלות עם הבת הגדולה ומאד רציתי לדלג על השלב הזה ולהגיע ישר לגן. אני הרי אהיה בבית ואלמד, ויפריע לי שמישהי זרה תסתובב בבית. ומה הסיכוי שתהיה מישהי שאהיה מרוצה ממנה ותנהג בבר בדיוק כמו שאצפה ממנה? ואיך אוכל לסמוך עליה שכשתצא איתו לטייל לא תתקע אותו בעגלה ותשב לקשקש עם שאר המטפלות, שחלק מהן מעשנות, דבר שאני רואה מדי יום את כל המטפלות עושות בלי יוצא מן הכלל כשאני יוצאת עם בר לטייל. ושלא תתן לו להתקרב לילדים אחרים אם הם חולים. הוא הרי לא מחוסן וזה מאד מפחיד. אני לא יודעת אם יש תשובה חד משמעית או פתרון אידאלי, אבל אשמח לשמוע את דעתכם ואולי תעלו נקודות או פתרונות שלא חשבתי עליהם. ואם מישהי מכירה מרי פופינס מאיזור השרון שתשתלח אותה אלי (עם או בלי המטריה...)
אחרי שבר נולד החלטתי להשאר איתו בבית עד שילך לגן ולהנות ממנו בעצמי. כדי לא להשתעמם לקחתי קצת קורסים באוניברסיטה הפתוחה. עכשיו שהוא כבר גדול יחסית (11 חודשים) וכבר מזמן לא מבלה את היום ביניקה ושינה אני לא מספיקה גם לטפל בו וגם ללמוד. אני מוצאת את עצמי לומדת בערב לאחר שהוא הולך לישון ובסופי שבוע. ואני כבר לא מדברת על עבודות הבית שנזנחות לחלוטין כי אני מנצלת כל רגע פנוי ללימודים. גיליתי שאני מאד נהנית מהלימודים ורוצה להמשיך אותם לתואר ואולי אפילו לעשות שינוי כוון מקצועי לתחום, ולכן הפסקת הלימודים או הורדת הילוך הם לא פתרון רצוי. אמא שלי אמנם מוכנה לעזור וברצון אבל מאחר והיא גרה יחסית רחוק כל פעם שהיא מגיעה לעזור היא נשארת לישון וזה מאד מפריע לי משום שאנחנו לא כל כך מסתדרות מסיבות שלא ישתנו ולא הייתי רוצה לפרט (אז אין טעם להציע לעבוד על זה...) בעלי מתלונן ובצדק שאני מקדישה ללימודים את כל הזמן שהיינו יכולים להקדיש זה לזה, ומציע לקחת מטפלת, לפחות ליומים או שלושה בשבוע. השיקולים בעד ברורים: אוכל להקדיש את כל הימים שהיא נמצאת ללימודים ולהיות פנויה בערבים ובסופי שבוע, והיא תוכל גם לעזור בעבודות הבית. השיקולים נגד: קודם כל כספיים כמובן, אני הרי לא עובדת. ובנוסף יש לי נסיון רע עם מטפלות עם הבת הגדולה ומאד רציתי לדלג על השלב הזה ולהגיע ישר לגן. אני הרי אהיה בבית ואלמד, ויפריע לי שמישהי זרה תסתובב בבית. ומה הסיכוי שתהיה מישהי שאהיה מרוצה ממנה ותנהג בבר בדיוק כמו שאצפה ממנה? ואיך אוכל לסמוך עליה שכשתצא איתו לטייל לא תתקע אותו בעגלה ותשב לקשקש עם שאר המטפלות, שחלק מהן מעשנות, דבר שאני רואה מדי יום את כל המטפלות עושות בלי יוצא מן הכלל כשאני יוצאת עם בר לטייל. ושלא תתן לו להתקרב לילדים אחרים אם הם חולים. הוא הרי לא מחוסן וזה מאד מפחיד. אני לא יודעת אם יש תשובה חד משמעית או פתרון אידאלי, אבל אשמח לשמוע את דעתכם ואולי תעלו נקודות או פתרונות שלא חשבתי עליהם. ואם מישהי מכירה מרי פופינס מאיזור השרון שתשתלח אותה אלי (עם או בלי המטריה...)
