אסכולות ההלכה באסלאם
התגבשות אסכולות ההלכה נעשו במאות 8 – 9. על בסיס שורשי ההלכה: הקוראן, הסונה, הקיאס ואג'מאע (ויש המוספים גם את עורף או עאדה – מנהג המקום عرف او عادة, דרורה או חאג'ה – כורח או צורך ضرورة او حاجة ו- מצלחה – תועלת הציבור مصلحة) האסכולות ההלכתיות, הקרויות "מד'האב" مذهب, פירושה הדרך שהולכים לפיה. האסכולות נחשבות אורתודוכסיות באותה המידה, וקביעה זו אפשרה במידה רבה למנוע קרע באסלאם כולו. ארבעת אסכולות ההלכה: ۞ המד'הב החנפי : נוסדה על ידי אבו חניפה מאזור כופה, כאשר התפוצה היא בתורכיה, מזה"ת, מרכז אסיה, הודו וסין. ۞ המד'הב המלאכי : נוסדה על ידי מאלכ אבן אנס, מאזור מדינה, כאשר התפוצה היא צפון אפריקה. ۞ המד'הב השאפעי : נוסדה על ידי מחמד אבן אדריס אל-שאפעי, כאשר התפוצה היא ארצות ערב, מזרח אפריקה, מזרח אפריקה, מלזיה ואינדונזיה. ۞ המד'הב החנבלי : נוסדה על ידי אחמד אבן חנבל מאזור בגדד, כאשר התפוצה היא סעודיה, ערי הסהר הפורה. מבין האסכולות האמורות, החנפים נחשבים לקרובים ביותר לתמיכה בשיקול דעת, ואילו החנבלים הם תומכי החדית' המובהקים ביותר. ההתגבשות של האסכולות הסתיימה עד המאה ה-13. יש לציין שההיסטוריון אל-מקריזי, שחי במאה ה-15, מייחס את סוף ההתגבשות לסולטן הממלוכי ביברס. ההכרה ש-4 האסכולות האלו הן היחידות הלגטימיות, קיבלה תוקף לפי עיקרון האיג'מאע, כלומר נעשה מוסכם על ידי כלל המוסלמים.
