האם לנו אסור לשנוא ?

[גרשון לב]

האם לנו אסור לשנוא ?

שונאים אותנו. ואני שואל: האם לנו אסור לשנוא? האם זה "אינו נאה" ? האם אנו חייבים להיות יפי נפש? האם שנאה אינה רגש טבעי? אומרים: שנאה פוגעת בשונא. האם היא פוגעת באלה ששונאים אותנו או שהיא פוגעת רק בנו? האם עלינו לגרש רגשי שנאה הבוערים בנו? וכיצד עושים זאת? אין אנו מבינים ולעולם לא נבין מה שעשו לנו. טוב שצעירים נוסעים למחנות. אך מה הם רואים שם? הטחת ראשו של תינוק באבן? אלף ואחד עינויים, לפני שאנשים נכנסים למשרפות? "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" אמר משוררנו הלאומי. וכאן מדובר ב... סליחה, שפכתי קצת את הלב.

 

[ענת אדרת]

למה אסור לנו לשנוא?

האם אנחנו צריכים לתת את הלחי השניה? האם אנחנו צריכים להגיד תודה שהמרצחים לא השמידו 12 מיליון יהודים? למה לגלגל עיניים ולצקצק בלשון? אנחנו שונאים את אלו שמרעים לנו על לא עוול בכפינו!

 

[אבירן171]

11 מיליון יהודים..

 

[ענת אדרת]

על איזה מחקר אתה מתבסס?

 

[masorti]

נראה לי שהיתה לו טעות טכנית...

הוא כנראה התכוון למספר היהודים שהיו תחת שלטון הרייך השלישי. בשיא התפשטותם, הנאצים שלטו על כ- 11 מיליון יהודים.

 

[schlomitsmile]

ודאי שמותר להרגיש כל דבר משטרת-רגשות, היא רעיון מעוות. מותר. כל עוד זה לא מביא את האדם לגרימת עוול לחפים מפשע, מותר הכל. השאלה היא, האם זה רצוי. מה השלכות השינאה, עבור השונא ועבור העולם בכלל? האם שינאה היא רגש הניתן לריסון- האם אפשר "לאלף" אותו שיופנה רק כלפי מי שראוי לו, או שיש לו נטייה לגלוש הלאה? האם ניתן לשמור עליו שיישאר בממלכת הרגש, או שמא הוא חודר גם למחשבותינו, מעצב ומעוות דיעות (יוצר דיעות קדומות) ואולי אף מגיע לידי מימוש במעשה, בפגיעה ממשית באנשים שאולי לא "הרוויחו" אותו? אני מניחה, שהתשובות שלי לשאלות האלה, ידועות כבר. איך לגרשו? שאלה קשה... ראשית הייתי אומרת, יש לתת לו מקום של כבוד. לא לנסות להחניקו. כן- אני שונא. אני שונא, ושינאתי היא זעקה מרה על דברים שמילים לא מסוגלות לבטא, ובגלל מוגבולתן זו- הופכת הזעקה לשינאה. ואז, אפשר לנסות לזעוק את הזעקה שאין לה סוף, ולעולם לא נמצה אותה. ואז, אם רוצים, ורק אם רוצים להטהר מהשינאה, אפשר לאט ובזהירות, לפתוח ליבנו לאנשים מהצד השני ולסבלם. אנשים שנולדו עם משא כבד ונורא על גבם, ומתייסרים בשל כך. זה מרכך את השינאה- שוב- רק אם באמת רוצים לרככה. בשלב הבא, אפשר כבר להקשיב לאנשים מהצד השני, שהם "סתם אנשים" - לא מיוסרים, אבל גם לא אטומי-לב. ולגלות שהם בני-אדם רגילים. ואז אפשר להמשיך לשנוא את מי שעינה ורצח, אבל לא את כל צאצאיו באופן גורף, לא את כל עמו באופן עיוור.

 

[deebeebee]

שלומית- המשפט האחרון שלך

סותר את המשפט הראשון- אם מותר הכל אז אין מקום לסייגים. חוץ מזה- להלחם ברגשות ממילא זו משימה קשה ובדרך כלל גם בלתי אפשרית.

 

[schlomitsmile]

אין שום סתירה מותר להרגיש הכל. אבל יש עמדות רגשיות, שאני סבורה שהן מזיקות, לאדם שאוחז בהן כמו גם לעולם. מה שלא אומר שצריך לאסור אותן- גם העישון מזיק לאדם ולסובבים אותו, ועם זאת ולמרות שמעולם לא עישנתי, אינני סבורה שיש לאסרו. לא הצעתי להלחם ברגשות, להיפך. הצעתי לתת גם לקשים שבהם מקום של כבוד. רק כך אפשר- ורק אם האדם בוחר לעשות זאת, להתחיל תהליך לגמרי לא פשוט, על-מנת לרככם.

 

[איציק הגדול]

אני שונא

אני שונא את הגרמנים - שבגללם לא זכיתי מעולם לקרוא למישהו "סבא". אני שונא את העם הפולני ששיתף פעולה - ושטען "לא ידענו" כשבתיה הקיצוניים של לובלין נושקים לגדרות מאידנק אני שונא את ה"שהידים" שכל מטרתם להרוד בנו - נשים גברים וטף. יש שיקראו לזה גזענות - אבל את אלו אני שונא על מה שעשו למשפחתי, ועל מה שהם רוצים לעשות לי. די להתרפסות, די להושטת הלחי השניה.

 

[אבירן171]

אל תאשים ולא תשנא מישהו לפני שהייתי

במקומו. אם אתה היית במקום בהפולנים היית עושה את אותו הדבר.. אתה לא לוחם ולא אומנת להקריב את עצמך למען חבר או מטרה.. אתה היית אזרח(אפילו לא.. היית נתין.. תחת שילטון דיקטטורי.. זה לא נקרא אזרח) שרק מנסה לשרוד, היית מקריב כל אחד כדי לשרוד וגם אם זה אומר לשתף פעולה עם הנאצים. ואל תחשוב שהפולנים לא אכלו אותה על זה, החיילים האמריקאים שהגיעו לשם "בזזו" את כל החניות בשביל מזון לגדודים העמוסים וגם בשביל היהודים, אבל בעיקר בשביל הגדודים שלחמו חודשים ואף שנים. ולא רק האמריקאים.. אבירן..

 

[איציק הגדול]

אתה פשוט טועה

אתה נראה לי מחפש הצדקה לרוע. החיילים האמריקאים הם אלו שהצילו את שארית הפליטה , ואין בליבי כלום על מה שעשו לגרמנים ולפולנים . רק דבר אחד - הם עשו פחות מדי.

 

[schlomitsmile]

האם אין הבדל בעיניך, בין רוצחים כדוגמת ה"שהידים" ושולחיהם, או אותם אנשים גרמנים/פולנים/אוקראינים וכו' ששפכו דמנו (או הביטו בו נשפך בהנאה), לבין כל בני העמים הפולני והגרמני, לדורותיהם?

 

[גרשון לב]

תגובה אחרונה בנושא זה

יש לי זכרון ילדות: בשנת 1937-8 נסעתי עם אמי לשנה לפולין. ערב אחד - כאשר היתה קבוצת אנשים בבית סבי - נכנס אדם בבהלה ולחש משהו. שאלתי מה קרה. הסבירו לי שקבוצת צופים פולנים דקרה יהודי. וזה בעיר - פינסק - שכמעט כל תושביה יהודים. שאלתי, אני הקטן, "מדוע אין משיבים להם?" מנטליות של צבר. השתררה דממה שאותה לא אשכח. "הפולנים לדורותיהם" היו אנטישמים שבאנטישמים, עד עצם היום הזה. בגרמניה שרפו יהודים לפני דורות. התנועה הנאצית לא קמה יש מאין. ולא בלי סיבה: הרגנו את אלהים שלהם. זאת מטיפים להם השכם והערב. אגב: קראתי פעם מכתב קטן במוסף "הארץ". הכותב מספר שהוא גר שנים רבות ביישוב קטן בשבדיה. התושבים היו חביבים מאד. עד לאותו יום שהם יוצאים בתהלוכה לזכר הצליבה. אז השתנו פניהם. מי שהיו חביבים נהפכו לחיות וקשה היה להכירם. פרנק, מי שהיה מושל פולין [וקודם לכן שר המשפטים בגרמניה הנאצית] אמר לפני מותו: גם אלף שנים לא יספיקו כדי לכפר על העוול שעשו הגרמנים ליהודים. כמובן: לא כולם היו חיות, לא כולם היו נבלות [סליחה על הביטוי]. אך יש דבר שנקרא זכרון קולקטיבי ויש תחושות שלדעתי צריך להעביר מדור לדור: לא לשכוח ולא לסלוח. אגב: אני מתייחס לשהידים באורח שונה לגמרי. בזה, ידידי, סיימתי את התגובות שלי בנושא זה. וכל אדם באמונתו ובדעתו יחיה.

 

[schlomitsmile]

ודאי שלא לשכוח ולא לסלוח אני לא שוכחת כלום. גם לא את העובדה שאמי, אחיותיי, אני וכל ילדינו, חיים בזכות פולניה צדיקה. וגם לא את מה ששינאה עיוורת, לעם שלם, עלולה לעשות. אני שונאת את הרשעות והשפלות, ואת מי שבהיותו מלא בהן, טבח בנו, או חיכך ידיים בהנאה כשאחרים עשו זאת. אני לא שונאת את בעלי הגרמני. גם לא גרמנים רבים אחרים, שנולדו אחרי המלחמה, והם בני-אדם ישרי-לב.

 

[schlomitsmile]

גם אותם אתם שונאים?

 

[אבירן171]

צריך לסלוח מתישהו

לא לסלוח משמע לחיות אם סבל לנצח. כשאתה לא סולח למישהו, אתה לא יכול לחיות עם עצמך, אתה פשוט מנסה לשנאות אותו בזמן שאתה רוצה לסלוח לו. ואני לא אמרתי שיש לי משהו נגד החיילים האמריקאים, להפך אני תמיד הייתי בעדם ותמיד אהיה, הם חלק ממני לנצח. תחשוב שהם הגרמני הלך אחרי היטלר כי הוא, בניגוד לכל ראשי הממשלה שהיו לגרמניה של ויימאר, הוא קיים הכל, הוא הפסיק את השפל הכלכלי והפסיק לשלם למדינות, הוא בנה צבא שכמעט היה החזק בעולם שח"א הפחיד את בריטניה וצרפת, שבנוסף הוא זה שהרס לצרפת את קו מז'ינו ועוד. רק לקראת הסוף הוא דפק את העם הגרמני. ושאלה לי אליך, מה היית אומר על העימותים שיש בדארפור, לא היה אכפת לך מזה כי אין לזה קשר והשפעה אליך, אז למה אתה חושב שלשואה הייתה השפעה על כל המעצמות? משפט יפה שיטלר אמר: "לרודנים יש מזל שבני האדם טיפשים". אבירן..

 

[גרשון לב]

רק הערה קטנה

קראתי, בפורום על נסיעה למחנות, על בעיה שיש לנער העומד ליסוע לשם: יש לו MP3 שבו הוא שומע מוסיקה. ועתה יש לו בעיה עם הסוללות. וקשה לו ליסוע בלי מוסיקה. מה עושים? ענו לו שאין לו מה לדאוג, כי לא יהיה לו זמן למוסיקה. ועוד. דור חדש - זמירות חדשות. אין זכרונות, אין רגשות. פעם נוסעים לדרום אמריקה או להודו ופעם, - למחנות.

 

[גובלינית]

אני מוצאת ששנאה היא רגש מיותר

ושורף אנרגיה... אבל - כפי שכבר כתבו כאן, רגשות הם דבר אישי ולכן, כל ויכוח בנושא הוא חסר תוחלת... אני כן מאמינה שחייבים לזכור ולאזור לסלוח - כי אז אנו עלולים לשכוח... ואני כן מאמינה ש"הקם להרגך השקם להרגו" וזה לא משנה אם הוא נאצי, "שהיד", או אירני... ואני כן מאמינה למי שאומר שהוא רוצה להשמיד אותי - כי, עובדה, זה פשוט קרה... בכל אלו תלויה ההישרדות שלנו - ובשביל זה לא צריך לשנוא... פשוט, צריך קצת יותר לאהוב את עצמנו...

 

[גובלינית]

ולאזור = ואסור, השקם = השכם

פדיחות... זהו, הולכת לישון...

 

[אבירן171]

גם אני מאמין ב"הקם להורגך השכם

להורגו". אפילו כמעט והרגתי בחיים שלי מישהו שניסה לתקוף אותי.. זה היה עוד בכיתה ח', רציתי לשבור לו את המפרקת, לא כי הוא אמר משהו על המשפחה שלי(שלא היה אכפת שהיה אומר כי בשבילה זה לא צריך להתאמץ) ולא בגלל שאמר משהו על החברה שלי(שגרה באמריקה שגם גיליתי רק שנה לפני שהיא נפטרה), אלא בגלל שהוא הרים את היד שלו, ולא עלי, הוא ידע שאין לי בעיה להרוג והוא גם ראה איך סובבתי לו את היד כשהוא ניסה להניף אותה עלי, אלא בגלל שהוא הרים את היד על אנשים קטנים וחלשים ממנו, אז ביקשתי שיפסיק והוא העיף את היד שלו עלי(כנראה בטעות), והוא אחד בעט, אז שברתי לו את היד, סובבתי אותה ותפסתי את המפרקת שלו בין הזרוע לכתף(תנוחה אידיאלית לשבירת מפרקת) ואז אחרי שכולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהחלל, עזבתי אותו, עזבתי את הבית ספר, והפסקתי ללמוד. מאז הבטחתי להתאפק יותר ולא להשתמש בכוח רב מדי, כי במידה ואני אעשה את זה, אני אהיה כמו זה שכמעט הרגתי בכך שהרוג חלשים ממני(הוא אומנם לא הרג אך רק תנסו לתאר). אם אתם מעוניינים לדעת, הוא תבע אותי, אני הפסדתי אבל אמרתי להם שאת כל תורת הלחימה והריגה למדתי בארצות הברית ואם הם רוצים לשפט אותי זה יהיה רק שם, וכמובן ששם אוטומטית החשיבו לי את זה כהגנה עצמית וזוכתי וגם קיבלתי הוקרה מהמקום שלימד אותי בכך שלא הרגתי והצלחתי לחשוב בהיגיון תחת לחץ. כתבתי את זה לא כדי שתלמדו ממני, אלא להפך, אל תהרגו ואל תעשו את מה שאני כמעט עשיתי, תפעילו כוח כמה שצריך ובהיגיון(שווה ערך ל: לא לשלוח פצצת אטום על חייל אחד), את שבירת היד או הרגל שתשברו כשתצטרכו אפשר לרפא, את המפרקת אי אפשר להחזיר... אבירן..