נסיכת הכוכב
New member
האם לספר להורים קשיים על המחלה
לאחרונה נאלצתי לשקר לאמי וזה היה קשה כאשר אחי אושפז ביום רביעי אחד בית חולים בגלל כאבים בחזה , ביום ששי לא נסע אליה לבית האבות , כמו שהיא רגילה, שיקרתי לה שהוא תורן ועייף לכן לא בא לבקר אותה , זה היה שקוף ,ף כי אני לא נוהגת לשקר אפילו לא שקר לבן , היא לא האמינה בכלל כל הזמן התקשרה שהיא רוצה לדבר איתו , לשמוע אותו . ואז ביום ראשון הייתי צריכים לספר לה את האמת בטלפון , שהוא מאושפז ונמצא בבדיקות , אני בדרכי אליו לכן לא אוכל להגיע אליה . במקביל הקפצתי אליה את העובדת הסוציאלית של בית האבות . ואחרי הבקור אצלו נסעתי להיות איתה להרגיע אותה . בעת אשפוז ההוא בבית חולים גילו שלאחי יש סרטן , לא רצינו לספר לאמי הנמצאת בבית אבות, עד שלא נדע מה הולחלט לבצע בקשר אליו. הלכתי איתו לבדיקות נוספות , שהיא שאלה למה עוד בדיקות ?, אמרנו לה שבודקים למה יש לו אנמיה . השקר נמשך כ 3 חודשים שהיא לא אוכלת את השקר , שואלת למה הוא עייף כל הזמן , ואני נאלצת להמציא עוד ועוד תרוצים , מתחמקת מללכת אליה היה ממש קשה לי מאד, כי אני מאד אוהבת להיות עם אמי , לבסוף הוחלט להתחיל טיפולים כימותרפיים , באתי וספרתי לה את האמת , היא היתה המומה אבל התאוששה מהר , היא הרגישה למרות השקרים , היא היתה אותי בבדיקות שהיה לי הוצקין לכן חשדה שאנחנו מסתירים ממנה, היא אשה חכמה ,כי בקשתי ממנה להתפלל בשבילו , כי אין כמו תפילת האם היום אני לא מוכנה לשקר לה יותר , זה עשה אותי חולה השקר ההוא . כיום מדברים חופשי זה כייף יותר , לשתף אותה למרות הקושי , עדיף על השקר הלבן , שהיא חשבה שהוא לא אוהב אותה ומתחמק לבקר אותה. מה גם שהאטיפולים פחות מפחידים אותה כי אני יצאתי מהלימפומה תודה לאל וזה נותן לה תקווה , מה גם שהוא משתדל לבקר אותה בבית האבות שהוא יכול , אם לא מביאים אליה את הנכדים זה עוזר לה לראות אותם .
לאחרונה נאלצתי לשקר לאמי וזה היה קשה כאשר אחי אושפז ביום רביעי אחד בית חולים בגלל כאבים בחזה , ביום ששי לא נסע אליה לבית האבות , כמו שהיא רגילה, שיקרתי לה שהוא תורן ועייף לכן לא בא לבקר אותה , זה היה שקוף ,ף כי אני לא נוהגת לשקר אפילו לא שקר לבן , היא לא האמינה בכלל כל הזמן התקשרה שהיא רוצה לדבר איתו , לשמוע אותו . ואז ביום ראשון הייתי צריכים לספר לה את האמת בטלפון , שהוא מאושפז ונמצא בבדיקות , אני בדרכי אליו לכן לא אוכל להגיע אליה . במקביל הקפצתי אליה את העובדת הסוציאלית של בית האבות . ואחרי הבקור אצלו נסעתי להיות איתה להרגיע אותה . בעת אשפוז ההוא בבית חולים גילו שלאחי יש סרטן , לא רצינו לספר לאמי הנמצאת בבית אבות, עד שלא נדע מה הולחלט לבצע בקשר אליו. הלכתי איתו לבדיקות נוספות , שהיא שאלה למה עוד בדיקות ?, אמרנו לה שבודקים למה יש לו אנמיה . השקר נמשך כ 3 חודשים שהיא לא אוכלת את השקר , שואלת למה הוא עייף כל הזמן , ואני נאלצת להמציא עוד ועוד תרוצים , מתחמקת מללכת אליה היה ממש קשה לי מאד, כי אני מאד אוהבת להיות עם אמי , לבסוף הוחלט להתחיל טיפולים כימותרפיים , באתי וספרתי לה את האמת , היא היתה המומה אבל התאוששה מהר , היא הרגישה למרות השקרים , היא היתה אותי בבדיקות שהיה לי הוצקין לכן חשדה שאנחנו מסתירים ממנה, היא אשה חכמה ,כי בקשתי ממנה להתפלל בשבילו , כי אין כמו תפילת האם היום אני לא מוכנה לשקר לה יותר , זה עשה אותי חולה השקר ההוא . כיום מדברים חופשי זה כייף יותר , לשתף אותה למרות הקושי , עדיף על השקר הלבן , שהיא חשבה שהוא לא אוהב אותה ומתחמק לבקר אותה. מה גם שהאטיפולים פחות מפחידים אותה כי אני יצאתי מהלימפומה תודה לאל וזה נותן לה תקווה , מה גם שהוא משתדל לבקר אותה בבית האבות שהוא יכול , אם לא מביאים אליה את הנכדים זה עוזר לה לראות אותם .
