האם לפימינזם של ימינו יש אמפטיה לאובייקט ה"א-מיני"?
אוקי, הכותרת הפרובוקטיבית שלי עבדה, נכנסת
.
שמעו..יש לי בטן מלאה על הפמיניזם העכשיו. האמת? להגיד שיש לי בטן מלאה, זה המעטה. הבטן שלי רותחת. אני מתכוון להגיד פה דברים קשים, שנתפסים כבלתי קורקטיים בעליל. דברים שאף אחד לא מעז לומר היום בחברה המערבית-חילונית, בעקבות הפחד להיות מתויג כשוביניסט, פשיסט או סתם סוטה. מי מכן שבאמת מאמינה בצדק והזדהות עם סבל אנושי, תבחר לפתוח את הראש ולנסות להבין; מי שלא, תיבחר לתקוף אותי- אז שיהיה לה לבריאות
אתן כל היום מתקרבנות עם המוטיב, שהשוביניזם יצר "התניות" מגדריות סביב מושגי הנשיות והיופי הנשי, אך הפלא ופלא: כשמדובר בגברים, שום דבר לא השתנה. הגבוהים הם אותם גבוהים; הדומיננטיים הם אותם דומיננטיים; החטובים הם אותם חטובים; הריבועים הם אותם ריבועים. שום דבר לא עבר "רפורמה" ביחס שלכן כלפי "יופי גברי". גברים חלשים, נמוכים ובעלי תווי פנים לא מודגשים אכלו קש בשנות התשעים בדיוק כפי שהם אוכלים היום.
אתן נוקטות בסחיטה רגשית כשמדובר בדוגמניות "רזות מדי", ומקדמות דוגמניות מלאות(שזה כשלעצמו מבורך!), אבל אף אחת מכן לא הייתה רוצה לראות גבר עם כרס כדוגמן תחתונים. דוגמנית עם צלוליטיס אין(איך קוראים לה..ההיא המפורסמת), גברים עם כרס אאוט. כלפי נשים "הכל התניה", כלפי גברים "היופי הוא אובייקטיבי".
הכי מדהים, זה ההמולה התקשורתית שאתן מקימות מדי פעם. הדוגמא הכי טובה זה השדרנית ספורט ההיא, שהוצגה במשך שבועות כקורבן אולטימיבי. ריבונו של עולם, מדובר באישה, שמרגע היוולדה, העולם מחייך אליה. אוהבים אותה, חושקים בה, מחמיאים לה. האישה הזאת מחליטה להחזיק פורנו של עצמה בטלפון, בעידן של האקינג. הדבר הזה דולף החוצה, וכולם מתייחסים אליה כאילו היא ניצולת שואה. חשבתן אולי פעם שיש אנשים שהיו חולמים שמישהו ירצה בכלל לראות אותם בעירום? אנשים שכל חייהם מסתובבים כשקופים ודחויים, שאף אחד לא מחמיא להם ולא מראה בהם שום עניין מיני? בנאדם שאף אחד לא רוצה לראות אותו בעירום, הוא קורבן הרבה יותר גדול מאחד, שהאקרים יעשו מאמץ כדי לחשוף את גופו לעולם!
אתן גם נוקטות בגישה נורא צבועה וסלקטיבית כלפי מושג "הניצול". הדוגמא הלרוונטית ביותר לכך בשנים האחרונות, היא אותה אישה בנגלאדשית, שכיכבה חשופת חזה על פלאקט של איזו חברת טקסטיל, עם כיתוב "made in bangladesh". אתן הרמתן כזה קול זעקה, תוך התעלמות מוחלטת מכך שעמיתיה עובדים בתת תנאים ותת שכר, כדי לספק לכן את הסמארטפונים והבגדים שלכן. נוח להתעלם מניצול, עד שזה מגיע לעניין מיני! . האובייקט המיני הוא פרה קדושה היום.
עוד דוגמא טובה זה הפסטיבל התקשורתי סביב מקרי האונס בהודו בשנים האחרונות. הודו היא מדינה שבה עשרות, אם לא מאות מליוני אנשים נלחמים על דברים אלמנטריים כמו מים ראויים לשתיה, רפואה בסיסית וקורת גג. אנשי המעמד התחתון צוללים כל יום לביובים הסתומים של הערים הגדולות, ללא כל חליפה, מסיכה או ציוד מגן, כדי לפתוח במו גופם את הסתימות. הם מתים בגיל צעיר. מישהו מהם מקבל כותרות ראשיות בCNN? למישהו בעולם המערבי אכפת מהם? לא ולא, כי זה לא מיני. רק "האובייקט המיני" הוא קורבן רלוונטי, בעולם שאתן מקדמות.
אחד הדברים הכי מרתיחים זה הקרקס התקשורתי סביב ה"הטרדות המיניות": איזה קצין מטומטם אומר לשוטרת שיש לו פנטזיה על אישה בהריון, וכל הארץ גועשת. חיים יבין מחמיא לכתבת על החזה שלה(או משהו כזה), ואתן יוצאות מגדרכן. אבל, אתן יודעות בדיוק כמוני, שאילו הן היו מעוניינות בהם, זה לא היה נתפס כהטרדה, והן היו זורמות איתם. היו לי שתי מנהלות, שניהלו רומן עם עובד יפה-תואר, וכולם ידעו על זה, ואף אחד לא הרים גבה. כשאישה רוצה, אישה מקבלת. זה נקרא "א-סימטריה מינית".
בתקופה של חיים רמון, שגם הואשם בהטרדה, מישהי אמרה(לא זוכר מה היה תפקידה) משהו בסגנון: "לא יכול להיות שזה היה הדדי, חיים רמון הוא לא גבר מושך!". שמעתן את זה?! חיים רמון הוא לא גבר מושך! לכן בוודאות הייתה שם הטרדה. הרי בינינו, כשאשה מעוניינת בגבר, הכל תקף ולגיטימי. תראו לדוגמא את נשיא צרפת. הבנאדם נשוי למורה שלו מהתיכון. אתן מסוגלות לתאר לעצמכן מצב הפוך, שבו הנשיא נשוי לתלמידה שלו?! זה בחיים לא היה עובר. הוא לא היה נבחר לראשות מועצת קרית עקרון.
הגיע הזמן שתרדו מהעץ. אנשים שלא מצליחים למשוך(שזה בעיקר גברים. רק נשים ממש שמנות, יודעות איך זה לנעול את הנעליים של גברים כמוני), הם הקורבן האמיתי. לחיות בלי סקס, מגע וחום זה אחד הדברים הכי קשים שבני אדם מתמודדים איתם. נשים רבות, בעיקר במדינות יותר מערביות, מוותרות היום על זוגיות(כי אף אחד לא מספיק טוב בשבילן..), מביאות ילד לבד, ומתמקדות בקריירה. וכמובן, כשתוקף אותן "רעב", הן נכנסות לטינדר, ומוצאות איזה חתיכון ללילה סוער. הלוואי ולי היה את הפריבילגיה הזאת.
לסיכום(זה גם ככה כבר ארוך מדי): הקורבנות האמיתיים בחיים האלו זה ה"רעבים". סומאלי מורעב הוא קורבן גדול בהרבה מאמריקאי שמן, שסובל מכולסטרול גבוה. אם אתן באמת רוצות לבנות עולם צודק, כפי שאתן מתיימרות, תתחילו להתייחס גם לאנשים שלא מושכים אף אחד, ולא רק לאלו שמושכים יותר מדי. יש אפס התייחסות ציבורית לאנשים כמוני. לא מאמר, לא כתבה, לא ארגון סיוע.
כמו כן, תתחילו לתת את אותו יחס לגברים לא אטרקטיביים, כפי שאתן מקדמות בכל מה שקשור לאטרקטיביות נשית. כרגע, גברים מכוערים נשארים מחוץ למשחק, בעוד שאישה לא יפה, יכולה להיאחז בהנחה שהיא "קורבן השוביניזם"
אוקי, הכותרת הפרובוקטיבית שלי עבדה, נכנסת
שמעו..יש לי בטן מלאה על הפמיניזם העכשיו. האמת? להגיד שיש לי בטן מלאה, זה המעטה. הבטן שלי רותחת. אני מתכוון להגיד פה דברים קשים, שנתפסים כבלתי קורקטיים בעליל. דברים שאף אחד לא מעז לומר היום בחברה המערבית-חילונית, בעקבות הפחד להיות מתויג כשוביניסט, פשיסט או סתם סוטה. מי מכן שבאמת מאמינה בצדק והזדהות עם סבל אנושי, תבחר לפתוח את הראש ולנסות להבין; מי שלא, תיבחר לתקוף אותי- אז שיהיה לה לבריאות
אתן כל היום מתקרבנות עם המוטיב, שהשוביניזם יצר "התניות" מגדריות סביב מושגי הנשיות והיופי הנשי, אך הפלא ופלא: כשמדובר בגברים, שום דבר לא השתנה. הגבוהים הם אותם גבוהים; הדומיננטיים הם אותם דומיננטיים; החטובים הם אותם חטובים; הריבועים הם אותם ריבועים. שום דבר לא עבר "רפורמה" ביחס שלכן כלפי "יופי גברי". גברים חלשים, נמוכים ובעלי תווי פנים לא מודגשים אכלו קש בשנות התשעים בדיוק כפי שהם אוכלים היום.
אתן נוקטות בסחיטה רגשית כשמדובר בדוגמניות "רזות מדי", ומקדמות דוגמניות מלאות(שזה כשלעצמו מבורך!), אבל אף אחת מכן לא הייתה רוצה לראות גבר עם כרס כדוגמן תחתונים. דוגמנית עם צלוליטיס אין(איך קוראים לה..ההיא המפורסמת), גברים עם כרס אאוט. כלפי נשים "הכל התניה", כלפי גברים "היופי הוא אובייקטיבי".
הכי מדהים, זה ההמולה התקשורתית שאתן מקימות מדי פעם. הדוגמא הכי טובה זה השדרנית ספורט ההיא, שהוצגה במשך שבועות כקורבן אולטימיבי. ריבונו של עולם, מדובר באישה, שמרגע היוולדה, העולם מחייך אליה. אוהבים אותה, חושקים בה, מחמיאים לה. האישה הזאת מחליטה להחזיק פורנו של עצמה בטלפון, בעידן של האקינג. הדבר הזה דולף החוצה, וכולם מתייחסים אליה כאילו היא ניצולת שואה. חשבתן אולי פעם שיש אנשים שהיו חולמים שמישהו ירצה בכלל לראות אותם בעירום? אנשים שכל חייהם מסתובבים כשקופים ודחויים, שאף אחד לא מחמיא להם ולא מראה בהם שום עניין מיני? בנאדם שאף אחד לא רוצה לראות אותו בעירום, הוא קורבן הרבה יותר גדול מאחד, שהאקרים יעשו מאמץ כדי לחשוף את גופו לעולם!
אתן גם נוקטות בגישה נורא צבועה וסלקטיבית כלפי מושג "הניצול". הדוגמא הלרוונטית ביותר לכך בשנים האחרונות, היא אותה אישה בנגלאדשית, שכיכבה חשופת חזה על פלאקט של איזו חברת טקסטיל, עם כיתוב "made in bangladesh". אתן הרמתן כזה קול זעקה, תוך התעלמות מוחלטת מכך שעמיתיה עובדים בתת תנאים ותת שכר, כדי לספק לכן את הסמארטפונים והבגדים שלכן. נוח להתעלם מניצול, עד שזה מגיע לעניין מיני! . האובייקט המיני הוא פרה קדושה היום.
עוד דוגמא טובה זה הפסטיבל התקשורתי סביב מקרי האונס בהודו בשנים האחרונות. הודו היא מדינה שבה עשרות, אם לא מאות מליוני אנשים נלחמים על דברים אלמנטריים כמו מים ראויים לשתיה, רפואה בסיסית וקורת גג. אנשי המעמד התחתון צוללים כל יום לביובים הסתומים של הערים הגדולות, ללא כל חליפה, מסיכה או ציוד מגן, כדי לפתוח במו גופם את הסתימות. הם מתים בגיל צעיר. מישהו מהם מקבל כותרות ראשיות בCNN? למישהו בעולם המערבי אכפת מהם? לא ולא, כי זה לא מיני. רק "האובייקט המיני" הוא קורבן רלוונטי, בעולם שאתן מקדמות.
אחד הדברים הכי מרתיחים זה הקרקס התקשורתי סביב ה"הטרדות המיניות": איזה קצין מטומטם אומר לשוטרת שיש לו פנטזיה על אישה בהריון, וכל הארץ גועשת. חיים יבין מחמיא לכתבת על החזה שלה(או משהו כזה), ואתן יוצאות מגדרכן. אבל, אתן יודעות בדיוק כמוני, שאילו הן היו מעוניינות בהם, זה לא היה נתפס כהטרדה, והן היו זורמות איתם. היו לי שתי מנהלות, שניהלו רומן עם עובד יפה-תואר, וכולם ידעו על זה, ואף אחד לא הרים גבה. כשאישה רוצה, אישה מקבלת. זה נקרא "א-סימטריה מינית".
בתקופה של חיים רמון, שגם הואשם בהטרדה, מישהי אמרה(לא זוכר מה היה תפקידה) משהו בסגנון: "לא יכול להיות שזה היה הדדי, חיים רמון הוא לא גבר מושך!". שמעתן את זה?! חיים רמון הוא לא גבר מושך! לכן בוודאות הייתה שם הטרדה. הרי בינינו, כשאשה מעוניינת בגבר, הכל תקף ולגיטימי. תראו לדוגמא את נשיא צרפת. הבנאדם נשוי למורה שלו מהתיכון. אתן מסוגלות לתאר לעצמכן מצב הפוך, שבו הנשיא נשוי לתלמידה שלו?! זה בחיים לא היה עובר. הוא לא היה נבחר לראשות מועצת קרית עקרון.
הגיע הזמן שתרדו מהעץ. אנשים שלא מצליחים למשוך(שזה בעיקר גברים. רק נשים ממש שמנות, יודעות איך זה לנעול את הנעליים של גברים כמוני), הם הקורבן האמיתי. לחיות בלי סקס, מגע וחום זה אחד הדברים הכי קשים שבני אדם מתמודדים איתם. נשים רבות, בעיקר במדינות יותר מערביות, מוותרות היום על זוגיות(כי אף אחד לא מספיק טוב בשבילן..), מביאות ילד לבד, ומתמקדות בקריירה. וכמובן, כשתוקף אותן "רעב", הן נכנסות לטינדר, ומוצאות איזה חתיכון ללילה סוער. הלוואי ולי היה את הפריבילגיה הזאת.
לסיכום(זה גם ככה כבר ארוך מדי): הקורבנות האמיתיים בחיים האלו זה ה"רעבים". סומאלי מורעב הוא קורבן גדול בהרבה מאמריקאי שמן, שסובל מכולסטרול גבוה. אם אתן באמת רוצות לבנות עולם צודק, כפי שאתן מתיימרות, תתחילו להתייחס גם לאנשים שלא מושכים אף אחד, ולא רק לאלו שמושכים יותר מדי. יש אפס התייחסות ציבורית לאנשים כמוני. לא מאמר, לא כתבה, לא ארגון סיוע.
כמו כן, תתחילו לתת את אותו יחס לגברים לא אטרקטיביים, כפי שאתן מקדמות בכל מה שקשור לאטרקטיביות נשית. כרגע, גברים מכוערים נשארים מחוץ למשחק, בעוד שאישה לא יפה, יכולה להיאחז בהנחה שהיא "קורבן השוביניזם"