האם לתת לביתי החורגת "תפקיד" קבוע?

[mother cat]

האם לתת לביתי החורגת "תפקיד" קבוע?

בשעה טובה הבן שלי התחיל השבוע גן עיריה.שלא כמו הגן הפרטי שהיה בו בשלוש שנים האחרונות שבמרחק כמה דקות נסיעה, הגן הזה הוא בסוף הרחוב שלנו - מרחק שלוש דקות הליכה איטית ובלי לחצות כביש אפילו.... כשנרשמנו לגן קיווינו שנשובץ לשם, בין היתר כי זה אומר שילדיו של בעלי - בן 15.5 ובת 12 - יוכלו מדי פעם לעזור ולהוציא אותו מהגן אחר הצהריים. הילדים בהחלט יודעים שזו הכוונה ומוכנים בשמחה לעזור.

אבל מה? אני הנחתי שזה יהיה פעם ב ולפי צורך. למשל כשמי שאמור לאסוף את הילד נתקע בפקק בדרך...
לפני כשבוע נסענו באוטו והילדה פתאם שאלה אם כל יום היא תוציא אותו מהגן. אנסטנקטיבית עניתי לה שלא, מה פתאם, רק אם נצטרך.
רק אחר כך חשבתי שאולי אני מעליבה אותה... יומיים אחרי זה היא שאלה אם יהיה יום קבוע שזה יהיה התפקיד שלה. שאלתי אם זה מה שהיא רוצה והיא ענתה שלא אכפת לה. היא גם טרחה לציין אתמול בפני שהיא מסיימת ללמוד ב-12 שלוש פעמים בשבוע אז תוכל לעזור (הוא בצהרון עד 1700 אז אני לא כל-כך מבינה את הקשר אבל ניחא).

ועכשיו אני תוהה - מה נכון לעשות?
בעקרון יש קשר מאד יפה בין בני לבין אחיו הגדולים. הם מאד אוהבים אותו והוא מעריץ אותם. אני חושבת שאני קצת מונעת מחשש לקלקל את זה, ושאם אדרוש מהם יותר מדי עזרה בטיפול בו הם ירגישו מרמור וזה יעיב על היחסים. מה גם שאני לא רוצה לנצל את האהבה הגדולה בינהם בשביל אנטרסים שלי - כל עוד אני לא חייבת.... אבל אני מתחילה לחשוב שאולי היא רוצה יותר אחריות ומעורבות ואני ממש לא רוצה להעליב או לא לאפשר לה תפקיד חשוב בחייו. כאמור כשניסיתי לשאול מה היא *רוצה* קיבלתי משיכת כתפיים ותגובה שלא אכפת לה...

מה דעתכם? מה נכון לעשות? אשמח לתובנות והצעות...

 

[מנסה ומתנסה]

נשמע שאת ממש רגישה לילדים...

איזה כיף לשמוע ...

אני באמת חושבת שאת צריכה לפעול לא על פי כללים,
אלא על פי השטח.
ולדעתי השטח (כלומר הילדה) אומר לך במילים ברורות -
אני רוצה אחריות על האח שלי. גם אם הגיבה ב"לא איכפת
לי" על פנייה ישירה. ייתכן מאוד שהיא קצת חוששת לקחת על
עצמה אחריות מיוזמתה הברורה, אבל נראה שהיא מבקשת
בכל דרך אחרת שאת זאת שתיתני לה את האחריות (ואת
העונג הנלווה).

הייתי אומרת לה שביום X היא אחראית להוציא את האח שלה
מהגן, והיא גם אחראית להגיד לכם אם במקרה זה לא מסתדר
לה.
לדעתי זה רק יכול לתרום ליחסים בין כולם.
(את יכולה גם לבדוק עם האח הגדול אם הוא רוצה להוציא -
שלא יעלב וירגיש "ממודר").

באותו הקשר - מזכיר לי שהבאתי לחיים המשותפים את הכלב
שלי, עוד לפני שנולדה בתנו המשותפת. הילדים של בעלי מאוד
אהבו אותו. עד אז הילדים לא קיבלו דמי כיס, ובשלב מסויים החלטנו
לתת להם דמי כיס עבור הוצאה יומית של הכלב לטיול (כיום אני חושבת
שלא נהגנו נכון, אבל היינו בתחילת הקשר וחששתי, בדומה למה שאת
מתארת, "להעביד את הילדים לצרכי".). אחרי כשנה מתחילת "הסידור"
הזה נפטר הכלב שלי. הילדים שאלו ברגישות ובהיסוס אם עדיין ימשיכו
לקבל את דמי הכיס (וכמובן שנענו בחיוב).

 

[chili3]

אני חושבת שאת יכולה לקבוע איתה יום קבוע

אחד בשבוע
ככה גם תדעי שזה יום שאת לא חייבת להיות לחוצה בשעת הגעה
והיא תרגיש שאת סומכת עליה וכו'
והבן שלך ידע שזה היום שהיא מגיעה ולבטח גם יתרגש לקראת זה ('זו אחותי הגדולה')
ומעבר לזה, לציין בפניה שאם תתקעו ביום אחר מידי פעם, אז אולי תעזרי בה גם מעבר לזה יום פה/יום שם במידת הצורך

אחרי תקופה מסויימת את יכולה לשאול אותה אם הסידור הזה נוח ומתאים לה ואם היא רוצה להמשיך בו

 

[kisslali]

הגישה שלי קצת שונה

בסיטואציה הספציפית בה אתם חיים, אין משמעות לכך שהיא 'חצי' אחות. שניהם חלק ממשפחה אורגנית מתפקדת. לדעתי האחריות היא של כולם לכולם. נניח שניהם היו ילדי הביולוגים, ברור שהייתי מצפה שתהיה אחריות מסויימת של ילדה בגילה לאחיה הצעיר, בייחוד אם יש צורך מוחשי (את עובדת וצריך להוציא אותו מהגן). נראה לי סביר לגמרי שזה יעשה גם אם זה רק בשביל לתת לך רבע שעה לנשום בין העבודה לטיפול בילד אחרי הגן.

אולי בגלל שגידלתי את הילדים לבד, תמיד חששתי שאם יקרה לי משהו יהיה להם רק אחד את השניה, הקפדתי שכל אחד מהם יהיה אחראי לשני. למשל, כשהוא היה בכיתה ג' הוא אסף אותה מהגן בדרך הביתה, בשלב מאוחר יותר, היא כיבסה את המדים כשהוא חזר לשבתות קצרות. ולא, לא רק מתוך נחמדות, אלא בפירוש מתוך אחריות הדדית.

ללי

 

[גלים גלים]

נשמע לי שיותר מזה היא לא יכולה להתחנן

אני הייתי נותנת לילדה את הכבוד, האושר והעונג באחריות על אחיה הקטן ומבקשת ממנה בדחילו ורחימו לקחת פעם בשבוע, כך שהיא תוכל לקבל בשמחה וגם לסרב אם בא לה. גם לא נורא אם היא תרגיש שהיא עושה לך טובה ותקטר אם צריך, זה חלק מלהיות במשפחה, לא?

אני גדולה מאחותי הצעירה ב12 וחצי שנים ואני זוכרת היטב היטב כמה כיף זה היה להסתובב ולהשוויץ בה ולהרגיש גאה בעצמאות שלי שאני אחראית לה .. ועוד משהו קטן- כשאת הולכת עם ילד קטן ומתוק, הרבה יותר אנשים מחייכים אלייך ומדברים איתך, כנערה בגיל הביישני הזה זה היה לי מאד נחמד.

 

[מ י ר י 2 2]

אחריות על אחים זה אינטרס גם של הילדים

אפילו יותר משל המבוגרים.
ילדים, כמו מבוגרים, שואבים הרבה יותר תחושת שמחה וערך מסיפוק מאשר מהנאה.
לתת לה את האחריות הזו זה מעולה, לתת לה להתמודד עם קצת תסכולים תוך כדי זה גם מעולה.
תסמכי על עצמך שיש לך מספיק רגישות כדי לא "להפיל" עליהם יותר ממה שסביר.

 

[mother cat]

תודה לכולכן - יבוצע

החשש שלי הוא שאני אהרוס יחסים יפים בין אחים על ידי זה שהקטן יהפוך ל"מולה". אבל אתן צודקות -היא מבקשת את האחריות... אז ניתן לה.
אגב האם יתכן שיש פה רגע הסטורי? כל העונות מסכימות וכולם תמימי דעים?

 

[מנסה ומתנסה]

רגע הסטורי או חכמת ההמון....

נראה לי שהדברים פשוט צועקים את עצמם,
ואולי בגלל שאת כל כך בפנים וחוששת ורגישה,
את לא רואה את זה.
(בטוחה שאם היית עונה לשאלה כזאת של מישהי
אחרת, היית עונה אותה התשובה).

בכל מקרה - הכל הפיך משתנה ודינמי.

תעדכני אותנו....