מסורתי ואהרון.
ראשית, הייתי רוצה לנתק את הדיון על השאלה שלי על משמעות המונח "יהודי ערבי" מאג'נדה כזאת או אחרת של ארגונים שאני לא משתייך אליהם, ואני מבקש גם לא לייחס לי דיעות שאינן שלי. בשביל הסדר הטוב, דעתי (שכבר הבעתי אותה כאן בעבר) היא שההגדרה הכי מתאימה ליהדות היא "ציביליזציה", שכן היא כוללת בתוכה גם דת, גם לאום, וגם אתניות, תרבות ושפה אך אף אחת מהקטגוריות הנ"ל לא מספיקה כדי להגדיר את היהדות כולה בעצמה. אני גם לא מטיל ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל, ולא חושב שדעותיי שומטות את הקרקע מזכות זו. אני מקבל את הטענה שלהגיד "רוסי" זה שונה מאשר להגיד "ערבי". אבל אני לא מקבל את הטענה שרוסיה היא רק קטגוריה פוליטית וערביות היא רק קטגוריה אתנית. אני גם שולל את ההקבלה בין "ערביות" ל"סלאביות". סלאביות זו הגדרה אתנית רחבה מאוד שמתייחסת גם לקבוצת לשונות. להבדיל מהערבים, שחולקים כולם את אותה השפה, לסלאבים יש שפות שונות. הקירבה בין אוקראינית ורוסית, לדוגמא, דומה לקרבה בין עברית וערבית, לא מדובר בדיאלקטים שונים של אותה השפה. אז אפשר להגיד ש"סלאביות" מקבילה ל"שמיות", אם כבר. בנוסף, דווקא קטגוריות כדון "יהודי מצרי" ו"יהודי עיראקי" הן בעייתיות, שכן מצרים ועיראק הן מדינות לאום, מלאכותיות יש לציין, בתוך המרחב הערבי, כך שלא ברור מה ההגיון לשייך יהודי, מבחינה לאומית, לאחת מהמדינות הנ"ל, בעיקר אם אנחנו מסכימים שגם ליהדות יש פן לאומי. אז אם אנחנו מתייחסים ל"ערביות" לא כאל מונח לאומי או פוליטי, אלא כמונח לשוני ותרבותי (וזה מה שמאחד בין כל הערבים, אפילו מוצא אתני משותף אין להם ממש), שבו יש דתות ולאומים שונים, אפשר בהחלט להגיד שיהודים ממוצא "מזרחי" משתייכים למרחב התרבותי-לשוני הזה בדיוק כמו בעלי דתות ולאומים אחרים בתוך המרחב. באותה מידה, אנחנו יכולים להתייחס למצריים ועיראק בתור תרבויות מקומיות בתוך המרחב הערבי, וכך המונח "יהודי-עיראקי" איננו שונה מהותית מהמונח "יהודי-ערבי", הוא רק ממוקד יותר. לפיכך, אפשר גם להגיד שמדינת ישראל, כמדינת לאום יהודית, מהווה במידה רבה חלק מהמרחב התרבותי-לשוני הערבי שכן חלק גדול מהאוכלוסיה בה הם יהודים-ערבים. בדיוק כמו שיש במרחב הערבי מדינות לאום אחרות ודתות נוספות חוץ מהאיסלאם. ניתוח זה לא רק שלא מערער את זכותה של מדינת ישראל להתקיים, אלא בדיוק להיפך, הוא מציע שישראל היא בשר מבשרו של המזרח התיכון, ולא "נטע זר" כמו שטוענים אוייבינו, לא רק מפני ש"היינו פה לפני אלפיים שנה", אלא בגלל שהיהודים אף פעם לא הפסיקו להיות חלק אינטגרלי מהחיים של המזרח התיכון, למרות שחלק מהם הגיעו לאירופה והתנתקו מבחינה תרבותית מאיזור זה. נראה לי שאם לא היינו במצב מלחמה, המונח "יהודי-ערבי" לא היה מעורר את האנטגוניזם שהוא מעורר כיום. אבל מלבד הרגש המובן הזה, אני לא רואה שום בעיה במונח הנ"ל.