אכן כתבה נפלאה גם בעיניי
למותר לציין שרובה ככולה הייתה סינית בעבורי, אבל בהחלט הבנתי את הרוח ואת כיוונה.
כמובן שהזדהיתי הרבה יותר עם הכותב בן שלו מאשר עם החבר שלו יובל. למי מאיתנו לא היה איזה גורו מוזיקלי אשר השפיע עלינו יותר מכל על הבחירות שלנו ועל קניית התקליטים?
אבל יותר מכל, יש לי בעיה עם אנשים, יהא טעמם אשר יהא, אשר מתנשאים מבחינה מוזיקלית על חבריהם. באיזה שהוא מקום, גם להעדפה מוזיקלית יש איזו שהיא אמירה בבחינת אנחנו ואתם. מוזיקה זאת תרבות. ברגע שאתה מתנשא על מישהו מבחינה מוזיקלית הרי אתה מתנשא עליו מבחינה תרבותית. הוא לא מספיק איכוצ'י בעיניך, גם אם הוא נושא תואר דוקטור או סתם מרצה באוניברסיטה. טעם מוזיקלי לפעמים הופך לחזות הכל. את זה אני לא כל כך אוהבת.
אני לא מתלהבת במיוחד מניל יאנג ומאידך אני מתרפקת בעדנה על הפרברים ועל הדודאים וגשר הירקון.
אה, וקרייזי הורס היה הדיסקוטק הראשון שבו דרכה כף רגלי כשהייתי חיילת. זה היה ביפו העתיקה, ה-דיסקוטק של כל המי ומי של סוף שנות השישים
http://www.youtube.com/watch?v=dphpDdfZUGw
