אלה דברים נזילים ביותר
להשקפתי, אין לעובד שטחים פרטיים בתוך מקום העבודה, אלא אם כן הובטח לו שיש שטח כזה. אין ספק שהבטחה יכולה להיות גם מפורשת וגם מכללא וזה דבר שצריך להיבדק לגופו של המקרה. אין ספק שעובדים רבים נוהגים להעביר מידע רישי ואפילו מידע אישי רגיש דרך אמצעי התקשורת של המעמבידים, מרצונם החפשי, מכיוון שאמצעי תקשורת אלה יותר נוחים מהאמצעים האחרים או מכיוון שלא רוצים או לא יכולים להתאפק עד לאחר היציאה ממקום העבודה. אני לא אתפלא עם תתפתח מגמה שמבטיחה לעובד מידה כזאת או אחרת של מרחב פרטי, גם במקום העבודה. במהלך השנים, היו נסיונות כאלה ואחריםלהבחין בין סוגי דוא"ל שונים. היה פס"ד אמריקאי שהבחין בין הודעה שנקראה להודעה שלא נקראה. הפסיקה היתה שהודעה שלא נקראה, אסור לפתוח, כי זה כמו לפתוח מעטפת דואר סגורה, אבל הודעה שנקראה היא כמו מעטפה שמישהו השאיר אותה על השוחלן שלו במשרד, כשהיא פתוחה, ולכן יש רשות לכל מי שעובר במקום, לקרוא את אותה ההודעה. זה קצת מוזר, כי לא כל מי שעובר ליד המחשב יכול לקרוא את הבדוא"ל אלא בד"כ צריך סיסמא. אני מסכים עם יורם שכאשר מעביד מבצע פעולת פיקוח ומגלה הודעה שהיא פרטית, אסור לו להמשיך לקרוא אותה, אבל אני לא יודע איך אפשר לאכוף כלל כזה. באופן כללי, גישתי היא כי ניתן לבצע פיקוח שמטרתו לוודא שהעובדים לא מבזבזים את משאבי המעביד, כלומר, לא יושבים במקום העבודה כדי לעשות התכתבויות פרטיות, צ'אטים, צפיה בסרטים וכד'. כידוע בכמה ארצות נכר, עובדים פוטרו על צפיה בתוכן פורנוגרפי במקום העבודה. אלה מקרים חריפים וגם נחשבים לא מוסריים במקומות עבודה, אבל אני לא מכיר מקרה שעובד פוטר כי הוא התכתב עם איזו דודה חולה ממקום העבודה. קשה לי כרגע להציע לך מתכון התנהגות. מה שאני כן מציע הוא שאם את מעוניינת לבצע פיקוח על ההתכתבות של העובדים, תודיעי להם על כך, ואפילו תחתימי אותם שהם מודעים לכך שהדוא"ל של העבודה מיועד לשימוש לצרכי עבודה בלבד ויתכן פיקוח על תכני ההתכתבות וכי התכתבות פרטית אסורה.
