ריענון: מה זה בכלל "שמאל" ו"ימין"?
החלוקה לימין ושמאל, באופן פשטני עד כמה שידוע לי היא:
"שמאל פוליטי" בעולם מזוהה בדרך כלל עם עמדות יותר "חברתיות" או "סוציאליסטיות" במישור הכלכלי-חברתי, ולרוב עמדות פשרניות במישור המדיני.
"ימין פוליטי" בעולם מזוהה עם "ליברליזם כלכלי" \ "כלכלת שוק" \ "קפיטליזם", ולרוב בעל עמדות קשיחות יותר במישור המדיני.
בגדול ניתן לומר שהשמאל מדגיש עקרונות אוניברסליים (כגון זכויות הפרט) בעוד הימין מדגיש את האינטרסים הלאומיים של הלאום אליו הוא שייך.
מקור החלוקה הוא במקומות הישיבה באסיפה הלאומית של צרפת, בתקופת המהפכה הצרפתית (1789).
החלוקה הנ"ל היא כללית מאוד, וכמובן אפשר למצוא לא מעט דוגמאות הפוכות.
בישראל יש עיוות בחלוקה לשמאל-ימין, כי בעיני רוב הציבור החלוקה נעשית קודם-כל במישור המדיני, וחלק גדול מהמצביעים בכלל לא מודעים לעמדות במישור הכלכלי.
למשל "מפלגת העבודה" כפי ששמה מעיד עליה היא במהותה מפלגת פועלים (מפא"י = מפלגת פועלי ארץ ישראל), אבל בערך מאז 1985 ועד לאחרונה בפועל היא "יישרה קו" עם רעיונות כלכלת השוק, שבאופן מסורתי שייכים לימין הפוליטי.
מצד שני "הליכוד" מאז 1973 הוא ליכוד (איחוד) של "תנועת החירות", "המפלגה הליברלית" ועוד כמה מפלגות קטנות יותר. המילים "חירות" ו"ליברלית" מעידים על השקפת עולם ימנית במישור הכלכלי-חברתי.
המחאה החברתית היא במקור תוצר של תסכול מצד אזרחים רבים, רובם צעירים, על רקע השילוב של עלייה ביוקר המחיה מצד אחד (בעיקר הדיור), ושחיקה של השכר החציוני מצד שני. תקופות של עליות מחירים תמיד היו, ובתחילת שנות ה-80' הייתה אפילו עלייה חדה הרבה יותר ("היפר-אינפלציה"). אלא שבעבר עליות מחירים לוו ב"תוספת יוקר" לשכירים במשק, ואילו בשנים האחרונות העליות - גם אם לא היו קיצוניות כבעבר - הן מלוות בשחיקת שכר השכירים ועלייה בשכר מנהלים בכירים ורווחיות החברות. מכאן התסכול.
לא כל המוחים הם מהצד השמאלי, אפילו במישור הכלכלי. יש גם מוחים שמזוהים עם עקרונות כלכלת השוק ומייחלים ל"קפיטליזם אמיתי". אבל מה שמשותף לכולם הוא התסכול מכך שרבים מדי שעובדים קשה ושירתו בצבא אינם מצליחים לעמוד בהוצאות על צרכים בסיסיים כגון דיור, חינוך ובריאות. כל זה על רקע הציפייה לכך שהמדינה כן תאפשר ל"בניה הטובים" להתקיים בכבוד.
