../images/Emo140.gifגרשון יקר
מאתמול, אני חושבת האם לענות לך על דבריך, בעיקר שניכר שכאב לך, או לקבל את ביטול המפגש ולהחריש. אתה אחד האנשים המדהימים שפגשתי, אמא א' שלי היתה אומרת " מלח הארץ". ומה שעשית למען חמך הוא דבר מופלא. ומה שעשית למענינו- משתתפי הפורום- הוא גורם לי להיות חסרת מילים .... אני יכולה להעיד בשם עצמי, שללא הפורום שהקמת לא הייתי מחזיקה מעמד. שהוא לי בית שני, ומאגר כוח ואופטימיות. ואני גם שמחה לתרום את חלקי בנתינת כוח או מידע לאחים ולאחיות שלי בפורום. ומי כמוני רצה לבוא למפגש. אני גם חושבת שהוא חיוני. לי באופן אישי זה לוגיסטיקה מסובכת, מאז אמא לא במרכז היום, לצאת מהבית לכל כך הרבה שעות, ולהגיע בתחבורה ציבורית, ובשעת העומס לרעננה מאשדוד זה קרוב לשעתיים.לכל צד.בנוסף, יש לי משימה לגייס שתי עובדות לאמא שלי שישארו איתה. ( ואני לא מדברת על העלות הכספית) אלא על זה שלתאם עם לוחות הזמנים העמוסים שלהן ולתאם מי עושה מה. ( לצערי מה שאני עושה יום יום בעצמי, כשאני יוצאת אני זקוקה לשני אנשים שיעשו) - אני הייתי אמורה לקבל היום את ה- o.k מהמטפלת ולהכריז בשמחה שאני יכולה לבוא. ( כשנפגשים בחופשה מבית ספר אחותי באה ומחליפה אותי זה נעשה יותר קל עבורי) רציתי מאוד לבוא, אבל לא יכולתי לתת תשובה מוקדם יותר. גרשון יקר, יש לנו פורום שוקק חיים שעוזר למשפחות רבות. מפגש הוא רעיון מבורך. אבל, חלק גדול של האנשים מעדיף להשאר באלמוניותו המבורכת מאחורי המקלדת.ואנחנו צריכים לכבד את זה. לכן גם אם יש אלף גולשים אני לא רואה פסול עם רק קומץ מאיתנו יגיע למפגש. יש גם את המקרים הפרטיים שלנו בתאריך מסוים, לזה יש נסיעת עבודה לחו"ל, להוא אירוע משפחתי, ולכן בלתי אפשרי לקוות למפגש של עשרים חברים. לפחות כל עוד רבים מאיתנו חשים צורך להשאר אלמוניים. אני לא חושבת שצריך לבטל מפגש ( אפילו שכבר הודעתי למטפלת שזה בוטל) גם אם יש בו פחות ממניין. גם המפגש הראשון היה עם מעט משתתפים והיה פורה ומרגש. אין לי בעייה שהוחלט שאין טעם למפגש.... אבל הדיר שינה מעיניי כשחשתי שאתה אישית מאוכזב. ואולי שזה כואב לך.
