האם משהוא מכיר טכניקת נשימות נכונה
- פותח הנושא המדווש
- פורסם בתאריך
אני חושב שאתה מתבלבל
טכניקות נשימה לא יעזרו לך פה, אתה צריך לשפר את טכניקת הרכיבה שלך. כעיקרון, נשימות מאף ונשיפות מהפה זה המתכון לניצול מכסימלי של האוויר, כמדומני מדובר על 4 שניות שאיפה ו4 שניות נשיפה אבל מניסיון זה לא עובד בעליות... מה שכן, תנסה לנשום סדיר ובקצב אחיד, צריך טיפה תירגול אבל לא מסובך. בתכלס, מה שבאמת חסר לך זה סיבולת לב ריאה [גם לי חסר קצת] ואת זה משפרים רק באימונים [יפרטו המומחים]. טיפ קטן: לילידים האוסטרלים יש כלי נשיפה שנקרא "דיג'ירידו" או בקיצור דיג', יש טכניקת נשימה המאפשרת ניגון רציף ללא הפסקות כלל ע"י "circulate breathing" או הסבר בעברית, נשימה מהאף תוך כדי נשיפה מהפה בו זמנית. נשמע מסובך, ממש לא, לקח לי שבועיים ללמוד את הטכניקה אבל זה כמו רכיבה על אופניים, לא שוכחים אף פעם. טכניקה זו משפרת את השליטה על מערכת הנשימה ומחזקת מאוד את שרירי הבטן [שתי פעולות חשובות מאוד לעוסקים בספורט וברכיבה בפרט]. אני אמנם בניתי לי דיג' [את רוב העבודה עשו הטרמיטים] באוסטרליה אבל כשנופלת עלי המוזה אני מנגן על צינור PVC קשיח 40 מ"מ, סאונד מעולה ותרגול נהדר [בקרוב הסדנה...לא]. בהצלחה.
טכניקות נשימה לא יעזרו לך פה, אתה צריך לשפר את טכניקת הרכיבה שלך. כעיקרון, נשימות מאף ונשיפות מהפה זה המתכון לניצול מכסימלי של האוויר, כמדומני מדובר על 4 שניות שאיפה ו4 שניות נשיפה אבל מניסיון זה לא עובד בעליות... מה שכן, תנסה לנשום סדיר ובקצב אחיד, צריך טיפה תירגול אבל לא מסובך. בתכלס, מה שבאמת חסר לך זה סיבולת לב ריאה [גם לי חסר קצת] ואת זה משפרים רק באימונים [יפרטו המומחים]. טיפ קטן: לילידים האוסטרלים יש כלי נשיפה שנקרא "דיג'ירידו" או בקיצור דיג', יש טכניקת נשימה המאפשרת ניגון רציף ללא הפסקות כלל ע"י "circulate breathing" או הסבר בעברית, נשימה מהאף תוך כדי נשיפה מהפה בו זמנית. נשמע מסובך, ממש לא, לקח לי שבועיים ללמוד את הטכניקה אבל זה כמו רכיבה על אופניים, לא שוכחים אף פעם. טכניקה זו משפרת את השליטה על מערכת הנשימה ומחזקת מאוד את שרירי הבטן [שתי פעולות חשובות מאוד לעוסקים בספורט וברכיבה בפרט]. אני אמנם בניתי לי דיג' [את רוב העבודה עשו הטרמיטים] באוסטרליה אבל כשנופלת עלי המוזה אני מנגן על צינור PVC קשיח 40 מ"מ, סאונד מעולה ותרגול נהדר [בקרוב הסדנה...לא]. בהצלחה.
"לא להפסיק לנשום לרגע"
אמר פעם איזה טיבטי, שחי עד גיל 130. או משהו. בתור "אסטמטי פעיל לשעבר", נושא הנשימה קרוב לליבי (ועוד יותר לריאותי). להלן קומץ תובנות מנסיוני האישי. מקווה שיעזור לך. 1. הערות כלליות: א. שתה כמה שלוקים לפני העליה, להרטיב את הגרון. זה ימנע ממך בליעה מוגברת של רוק, שמהווה הפרעה לסדירות הנשימה. ב. התרכז בנשימה בלבד. פטפוטים עם הרוכב הקרוב עוזרים לגיבוש החברתי אבל לא לכמות החמצן במוח שלך. ג. השתדל להתנגד מעט לנטיית הגוף לנשימות מהירות ושטחיות ונסה כל הזמן להאיט את הקצב, לקחת נשימות עמוקות יותר ונשיפות ארוכות יותר (גם אם זה עושה רעש של מתעמל פלדנקרייז ומשעשע את חבריך). נסה לפצות על ה"כמות" ב"איכות". 2. בעליות ארוכות, מתונות ולא טכניות - קח את הזמן. אל תתבייש לרכב 4 קמ"ש בהילוך ראשון ("סבתא שלי הולכת מהר יותר", אז מה?) נסה למצוא הילוך שיאפשר לך סל"ד יחסית גבוה במינימום מאמץ. הקפד על קצב אחיד, בלי התפרצויות כוח, בלי ספרינטים, כנס למנטרה, הפסק לחשוב על המאמץ, זמזם איזה שיר לכת קצבי ופתאום תמצא את עצמך בסוף העליה. 3. שבילים טכניים סלעיים הם בעיה - כאן נדרשות התפרצויות כוח, כדי לדלג מעל מדרגות סלע, לחמוק מפרפור בדרדרת, מהחלקת זנב או התקעות הכידון. כאן הרבה תלוי בכושר ובסיבולת שלך. הדופק עולה, הנשימה מתקצרת. אין הרבה מה לעשות נגד זה חוץ מלהשתפר בכושר. מה שבכל זאת אפשר לעשות: א. אם השביל רחב מספיק, נסה לרכב אותו בזיגזגים. זה אולי יאריך את הדרך אבל יקטין קצת את השיפוע
ב. שב על הקצה הקדמי של האוכף והתכופף לפנים לפי הצורך, זה יאפשר לך לרכב בהילוך יותר נמוך בתקווה שהגלגל הקדמי לא יתרומם בווילי. ג. נסה (במידת האפשר ובהתאם לאופי השביל) לחלק את העליה לכמה מקטעים ולבצע עצירות מנוח במקטע שטוח ככל האפשר באופן שיאפשר לך חידוש הטיפוס. זה לא בושה לטפס עליה ברגל, אבל זה עוד פחות בושה לעצור במקום, להסדיר נשימה ולהמשיך מאותה נקודה. לפחות תוכל לספר לחבר'ה שעלית את כל העליה ברכיבה
ד. נסה לחסוך כמה אלפי שקלים לאופני קרבון או לכל דבר שהשם שלו מתחיל ב"גארי פישר". זה לא יעזור לך לנשום, אבל מספרים שזה עושה את העליות תלולות פחות
זהו. זה כל מה שאני יודע בנושא נשימה. כל טוב ועד 120. נ.ב. סעיף 3.ד. היה באירוניה. (הייתי חייב. לא מסוגל להיות רציני מדי) אתה רשאי להתעלם ממנו.
אמר פעם איזה טיבטי, שחי עד גיל 130. או משהו. בתור "אסטמטי פעיל לשעבר", נושא הנשימה קרוב לליבי (ועוד יותר לריאותי). להלן קומץ תובנות מנסיוני האישי. מקווה שיעזור לך. 1. הערות כלליות: א. שתה כמה שלוקים לפני העליה, להרטיב את הגרון. זה ימנע ממך בליעה מוגברת של רוק, שמהווה הפרעה לסדירות הנשימה. ב. התרכז בנשימה בלבד. פטפוטים עם הרוכב הקרוב עוזרים לגיבוש החברתי אבל לא לכמות החמצן במוח שלך. ג. השתדל להתנגד מעט לנטיית הגוף לנשימות מהירות ושטחיות ונסה כל הזמן להאיט את הקצב, לקחת נשימות עמוקות יותר ונשיפות ארוכות יותר (גם אם זה עושה רעש של מתעמל פלדנקרייז ומשעשע את חבריך). נסה לפצות על ה"כמות" ב"איכות". 2. בעליות ארוכות, מתונות ולא טכניות - קח את הזמן. אל תתבייש לרכב 4 קמ"ש בהילוך ראשון ("סבתא שלי הולכת מהר יותר", אז מה?) נסה למצוא הילוך שיאפשר לך סל"ד יחסית גבוה במינימום מאמץ. הקפד על קצב אחיד, בלי התפרצויות כוח, בלי ספרינטים, כנס למנטרה, הפסק לחשוב על המאמץ, זמזם איזה שיר לכת קצבי ופתאום תמצא את עצמך בסוף העליה. 3. שבילים טכניים סלעיים הם בעיה - כאן נדרשות התפרצויות כוח, כדי לדלג מעל מדרגות סלע, לחמוק מפרפור בדרדרת, מהחלקת זנב או התקעות הכידון. כאן הרבה תלוי בכושר ובסיבולת שלך. הדופק עולה, הנשימה מתקצרת. אין הרבה מה לעשות נגד זה חוץ מלהשתפר בכושר. מה שבכל זאת אפשר לעשות: א. אם השביל רחב מספיק, נסה לרכב אותו בזיגזגים. זה אולי יאריך את הדרך אבל יקטין קצת את השיפוע
הסתיגות קלה., ועוד טיפים
אם העליה לא תלולה מאוד אבל חולית או דרדרתית ויש נטיה של הגלגל האחורי לפרפר, מומלץ דוקא להעביר מרכז כובד קצת אחורה מה שישפר את האחיזה שלו. הבעיה שזה על חשבון הגלגל הקדמי. לכן א. כדי שהגלגל הקדמי לא יתרומם לגמרי להקפיד על פידול בקצב אחיד (לא לבעוט בפדלים) אפשר גם להעלות הילוך. ב. לבחור קו שדורש מינימום היגוי, ז"א הקו הישר ביותר. ג. איזון!!! זיגזגים? זה מתכון בטוח להחלקה של גלגל קדמי וגם לכעס מצד אלה שמאולצים לעצור כשאתה נתקע לפניהם לרוחב השביל. ולגבי סעיף ד' לעיל. לא יודע על גרי-פישר-קרבון... מה שכן, בדוק את יחסי ההילוכים שלך. ברוב המערכות המודרניות לאופני הרים ההילוך הנמוך 22 שיניים בפלטה הקטנה ו32 או 34 שיניים בקסטה אחורית בגלגל"ש הגדול. (במערכות XTR יש לפעמים יחסי הילוכים קשים יותר אבל אלו מיועדות ל"פטישים"). עוד טיפ קטן. תן כבוד לעליות ארוכות, בעיקר אם אתה לא מכיר אותן באופן אינטימי. הרבה רוכבים לא מנוסים מתחילים את העליה מהר מידי אבל לא מצליחים לסיים אותה.
אם העליה לא תלולה מאוד אבל חולית או דרדרתית ויש נטיה של הגלגל האחורי לפרפר, מומלץ דוקא להעביר מרכז כובד קצת אחורה מה שישפר את האחיזה שלו. הבעיה שזה על חשבון הגלגל הקדמי. לכן א. כדי שהגלגל הקדמי לא יתרומם לגמרי להקפיד על פידול בקצב אחיד (לא לבעוט בפדלים) אפשר גם להעלות הילוך. ב. לבחור קו שדורש מינימום היגוי, ז"א הקו הישר ביותר. ג. איזון!!! זיגזגים? זה מתכון בטוח להחלקה של גלגל קדמי וגם לכעס מצד אלה שמאולצים לעצור כשאתה נתקע לפניהם לרוחב השביל. ולגבי סעיף ד' לעיל. לא יודע על גרי-פישר-קרבון... מה שכן, בדוק את יחסי ההילוכים שלך. ברוב המערכות המודרניות לאופני הרים ההילוך הנמוך 22 שיניים בפלטה הקטנה ו32 או 34 שיניים בקסטה אחורית בגלגל"ש הגדול. (במערכות XTR יש לפעמים יחסי הילוכים קשים יותר אבל אלו מיועדות ל"פטישים"). עוד טיפ קטן. תן כבוד לעליות ארוכות, בעיקר אם אתה לא מכיר אותן באופן אינטימי. הרבה רוכבים לא מנוסים מתחילים את העליה מהר מידי אבל לא מצליחים לסיים אותה.
אני מתחיל לתהות ../images/Emo12.gif
אם אתה רציני, בשאלה הזו, או מתלוצץ. אבל אני אענה בכל זאת (לא מבטיח רצינות מצידי
) ההחלטה דרך איפה לנשום תלויה במידה בה איבר הנשימה פתוח ובמידת הסיכון שלו להיחסם בהתאם לקונטקסט ותנאי השטח. דוגמאות? בבקשה. אתה מצונן והאף שלך סתום? האף לא בא בחשבון. איזה מאנייק נשבר מהפקק האימתני לכיוון מודיעין והחליט לחתוך דרך בן שמן, לדפוק רייס בדיוק לידך ולעטוף אותך בענן פודרה? סגור את הפה והתפלל, שהשערות באף שלך עושות פילטריזציה כמו שצריך. אתה באמצע עליה ומגלה שהיא עוברת ממש באמצע קבוצת כוורות וכל האויר אפוף דבורים? סגור את הפה והנמך ראש. אתה רוכב לאורך הירקון או נחל אלכסנדר לעת ערב שרבי והביל ומגלה, שאתה שוחה בענן של ברחשים? סגור פה, אף ואזניים, צמצם עיניים והפסק לנשום. אתה רוכב לך בסמוך לשדה כותנה ובדיוק אז מחליט איזה מטוס ריסוס לרדת על השדה ולהשתין עליך? הפסק לנשום אפילו דרך העור. ועכשיו ברצינות. כל פתח שמכניס הספק גדול יותר של אויר בכדי לחמצן אותך, עדיף. אלמנטרי, לא?
אם אתה רציני, בשאלה הזו, או מתלוצץ. אבל אני אענה בכל זאת (לא מבטיח רצינות מצידי
רעיון מצויין../images/Emo70.gif
ראיתי לא פעם רוכבי כביש עם הדבר הזה ברחובות תל-אביב העשנים והמצחינים. לדעתי הם השתמשו דוקא בגירסה התעשייתית העשויה פלסטיק (מקובל בנגריות, תעשיית המרצפות או כל תעשייה המייצרת הרבה אבק). אבל אתה משוכנע, שהיית רוצה להתקל בי בלילה עם שני הקליפלייטים החייזריים שלי ומסיכה של ג'ייסון המרטש?
ראיתי לא פעם רוכבי כביש עם הדבר הזה ברחובות תל-אביב העשנים והמצחינים. לדעתי הם השתמשו דוקא בגירסה התעשייתית העשויה פלסטיק (מקובל בנגריות, תעשיית המרצפות או כל תעשייה המייצרת הרבה אבק). אבל אתה משוכנע, שהיית רוצה להתקל בי בלילה עם שני הקליפלייטים החייזריים שלי ומסיכה של ג'ייסון המרטש?
סעיף 3-ג' ומשקפי רכיבה
כששאלתי את היבואן של רודי-פוג'קט אם יש משהו לעשות למניעת הצטברות של אדים על העדשות הוא ענה שהאדים מצטברים רק בהפסקות רכיבה והצורה היחידה למנוע את הצטברותן היא לרכוב בלי הפסקה. עכשיו לך תחליט מה עדיף: לעשות הפסקות, לסבול מעירפול של העדשות עד שרואים רק כתמים לבנים מול העיניים או לרכוב בלי הפסקה עד שנגמר החמצן בריאות ורואים רק כתמים שחורים מול העיניים... אין כמו
בקייץ.
כששאלתי את היבואן של רודי-פוג'קט אם יש משהו לעשות למניעת הצטברות של אדים על העדשות הוא ענה שהאדים מצטברים רק בהפסקות רכיבה והצורה היחידה למנוע את הצטברותן היא לרכוב בלי הפסקה. עכשיו לך תחליט מה עדיף: לעשות הפסקות, לסבול מעירפול של העדשות עד שרואים רק כתמים לבנים מול העיניים או לרכוב בלי הפסקה עד שנגמר החמצן בריאות ורואים רק כתמים שחורים מול העיניים... אין כמו
התשובה פשוטה למדי
בלילה עדיפים הכתמים הלבנים. ביום עדיפים השחורים. חוצמזה, משקפי רכיבה נועדו להגן על העיניים בעיקר מפני רוח וכל מה שהיא נושאת (אבק, חול, מעופפים קטנים). כשאתה לא בתנועה, אתה רשאי להסיר את משקפי הרכיבה ולתת להם לנוח גם. אם היום יפה והשמיים בהירים, אולי אפילו תראה כתם כחול גדול.
בלילה עדיפים הכתמים הלבנים. ביום עדיפים השחורים. חוצמזה, משקפי רכיבה נועדו להגן על העיניים בעיקר מפני רוח וכל מה שהיא נושאת (אבק, חול, מעופפים קטנים). כשאתה לא בתנועה, אתה רשאי להסיר את משקפי הרכיבה ולתת להם לנוח גם. אם היום יפה והשמיים בהירים, אולי אפילו תראה כתם כחול גדול.
Yoachim Perseval
New member
הטיפים שלך עזרו למישהו שאני מכיר...
ויש עוד אחד : אם בעליה יש קטעים מישוריים, או מתונים יותר, אל תעלה הילוך ונסה לפצות על האיטיות של הקטעים הקשים, אלא תישאר באותו הילוך, ונצל אותם למנוחה. כמובן שככל שהכושר עולה, כך העצה הזו הופכת לפחות רלוונטית.
ויש עוד אחד : אם בעליה יש קטעים מישוריים, או מתונים יותר, אל תעלה הילוך ונסה לפצות על האיטיות של הקטעים הקשים, אלא תישאר באותו הילוך, ונצל אותם למנוחה. כמובן שככל שהכושר עולה, כך העצה הזו הופכת לפחות רלוונטית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.