האם משהו יודע מה החליטו ....

[בונבוניירה6]

האם משהו יודע מה החליטו ....

"מתל אביב לטורונטו" , "בדרך לקנדה1" , orenmod

מאז השרשור של "רגלים קרות" הם לא נראו ברחבי הפורום

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1712/182905097/ישראלים_בחו``ל/עוברים_לקנדה_-_הגירה

או שכל השלושה החליטו להישאר בארץ או שעברו לפייסבוק
משהו יודע?
סתם סקרנות

 

[Empirical]

דיון מעניין

בעבר הייתי נחרץ יותר. דווקא היום, כשהתבססנו כאן ויצא לי להכיר משפחות שהשתלבו יפה אבל בחרו לחזור (כמעט תמיד בגלל המשפחה), אני מגלה הרבה יותר סימפטיה כלפי "רגליים קרות" מהסוג הזה, בעיקר כשאני נזכר בחבלי הקליטה.

אותנו הניע הדחף לשפר פרמטרים מסויימים באיכות החיים: מזג אוויר, מקום\אוויר לנשום, תרבות חילונית ודרך ארץ, ובחוף המערבי אנחנו מרגישים שהשדרוג הוא דרמטי.

בכל מקרה, כל השלושה נשמעים אחלה אנשים, וההפסד הוא של קנדה אם החליטו לא להגיע.

 

[בונבוניירה6]

"הפסד של קנדה" ממש לא מעניין

יותר מעניין האם אתה חושב "שההפסד הוא שלהם" כי הרי בשבילך ההגירה הייתה "שידרוג דרמטי" ....

 

[Empirical]

לא הרגשתי כמוהם ערב ההגירה

לפחות מרוח הדברים שלהם, נשמע שבסה"כ טוב להם בישראל. אם הייתי מרגיש כמוהם, לא נראה לי שהייתי בוחר לעבור תהליך מטלטל כל כך.

ערב ההגירה, הרגשתי שאני לא מסוגל לחיות אפילו יום נוסף בישראל, אף על פי שמקצועית וכלכלית ידענו שנחווה צניחה די משמעותית בתחילת הדרך.

 

[בונבוניירה6]

נראה לי שרוב המהגרים לא מרגישים כמוך, אלא כמוהם

נכון, באמת מהדברים שלהם נראה שסה"כ הם דיי מרוצים מהחיים בישראל
למרות שיש דברים שמפריעים להם
- אבל הרי אין מקום מושלם
אז למה חיפשו לעזוב מלכתחילה?
&nbsp
הם הרי עברו את כל השלבים?
&nbsp

 

[SupermanZW]

לשיטתך זה מוזר שאנשים משנים את דעתם

אבל זה לא כזה מוזר, פשוט מכיוון שמדובר בתהליך ארוך ויקר אנחנו לא מזדהים איתם, כי למעשה גרמו לעצמם נזק כלכלי בעצם התהליך ונשארו עם ציפיות לא ממומשות לאור ויתורם, אך עכשיו לדעתם היה להם יותר מה להפסיד מלהרוויח. הרי אם לא היו מקבלים רגליים קרות והיו מחליטים להתחיל חיים חדשים בקנדה לא היית מתפלאת כלל, למרות שלא היה להם רע בישראל, אז היית אומרת שאמנם לא היה להם רע בישראל, אבל לטווח הארוך יהיה להם יותר טוב בקנדה, בדיוק כמו במקרה שלך.

 

[SupermanZW]

גם אני הרגשתי כמוך לפני ההגירה לקנדה

ואפילו היו לי תוכנית ב׳ ותוכנית ג׳ למקרה אילו לא הייתי מצליח להגר לקנדה, בישראל לא הייתי מסוגל להישאר.

מי שלא מצפה לצניחה מקצועית וכלכלית בתחילת הדרך במדינה חדשה אינו מציאותי, זה קורה לכל מהגר, למעט אלה שמגיעים מראש עם עבודה מובטחת, אבל אלה מיעוט המהגרים, לא הרוב.

 

[SupermanZW]

אין מהגר שלא חווה חבלי קליטה

לא ברור לי מדוע חבלי הקליטה שלך גרמו לך להזדהות יותר עם מקבלי רגליים קרות. גם אני ידעתי שיהיו לי חבלי קליטה, עברתי אותם ולא היה לי רגע של הרהור על מה היה אם הייתי בוחר אחרת. אציין שאולי לי זה היה יותר קל כי ההגירה לקנדה לא הייתה ההגירה הראשונה בחיי, אז ניסיון עוזר, אבל מכאן ועד להזדהות עם אנשים שמקבלים רגליים קרות רגע לפני שהם יכולים לממש את חלומם (או יותר נכון חלומם עד לרגע בו החליטו לוותר עליו) המרחק גדול.

 

[Empirical]

לא הכל שחור או לבן

אני חי כיום במקום הכי טוב שיכולתי לשאוף אליו - לא מושלם, אבל הכי קרוב לזה (לטעמי). ועדיין, אילו הייתי מרגיש שיש לי לאן לחזור, הייתי מעדיף לחיות קרוב להורים שלי כשהם מזדקנים, או להעניק לילדים משפחה מורחבת בקרבת מקום. ישראל אפילו היום היא מקום טוב יותר מכמעט כל מדינה שניתן להעלות על הדעת. אני פשוט לא מסוגל לחיות שם (כי חום, דת וערסים זה יותר מדי ביחד), אבל זאת לא סומליה ולמי שבא משם יש הרבה מה להפסיד.

 

[Tetrahedron]

מסכים על כל מילה (כמעט)

זה הייתי אומר שאני "פשוט לא מסוגל" לחיות בישראל, אבל חזרה לשם תהיה כרוכה בויתור על כל כך הרבה יתרונות שיש לנו כאן, שקשה אפילו לדמיין מהלך כזה.
זאת על אף הכאב על הריחוק מהמשפחה, שלא עובר.
&nbsp
קיבלתי רושם שישראלים הם בין המהגרים החששנים והמהססים ביותר בעולם.
במדינות המערב, זה נורמלי וצפוי שהילד יגור הרחק מבית המשפחה.
במדינות עניות יחסית, מי שיכול לעזוב בד"כ יעשה זאת, והמשפחה לא רק שתקבל, אלא אף תעשה מאמצים כדי לגרום לזה לקרות.
במדינות עשירות יחסית עם תחושת שייכות מפותחת, קשה לעזוב, וקשה למי שנשאר מאחור לקבל את זה.
&nbsp

 

[דובוני123]

מה היית חושב/מרגיש אילו לא הייתה לך משפחה קרובה בישראל?

או בכלל? האם גם אז הייתה בכל זאת התלבטות?

 

[Empirical]

גם היום אין לי התלבטות

אני את הבחירה שלי עשיתי, והחלטתי שהמחיר שווה את זה. אני מקבל את זה שלאנשים אחרים אותם הדברים שמפריעים לי בישראל עשויים להפריע פחות, ולכן להם יכולה להיות התלבטות. אני כן מאמין שתחושת ה-fed up מישראל עוזרת לצלוח את חבלי הקליטה.

הדבר היחיד שהיה משתנה אם הייתי יכול לשכנע את המשפחה הקרובה להצטרף אלי כאן הוא תחושת האשמה כלפיהם, ובמידה מסויימת כלפי הילדים.

 

[דובוני123]

נראה לי שרובם בסוף מחליטים לא להגר

רב האנשים שאני הכרתי שתכלס הייתה להם אפשרות לעזוב ואכן עזבו הם כאלה שהייתה לם הצעת עבודה מסודרת או שנסעו כדי ללמוד או כי התחתנו עם בן או בת המקום.
לרב האנשים הרעיון של הגירה אל הלא נודע הוא דבר מפחיד ולא במקרה.
לדעתי זה מתאים רק למי שאין לו הרבה מה הפסיד כי אין לו משפחה או חברים בישראל ואין לו קריירה מבטיחה או עבודה קבועה והוא כבר עבר את גיל 30
למי שיש עבודה טובה, משפחה וחברים רבים ובסך הכל טוב לו אין באמת סיבה לעזוב ולהחיל הכל מחדש וגם להסתכן בזה שהוא יכול להפסיד הרבה כסף וגם ליפול למרה שחורה

 

[בונבוניירה6]

לימודים ברוב המיקרים אינם הסיבה אלא הכרח

בגלל שאין דרך אחרת להיכנס
זה עולה במאמץ אדיר וכסף רב
אותם אנשים לא היו חושבים בכלל על לימודים במידה והייתה דרך אחרת

בכל אופן, סתם מעניין, כמה עושים את התהליך עד סופו (תשלום ליועץ, איסוף מסמכים, תירגום וכד') ובסוף עומדים על המקפצה, אבל לא יכולים לעשות את הצעד האחרון.
הרבה גם מגיעים לנחיתה וחזרה לארץ, כדי לשמור על הסטאטוס הזה עוד כמה שנים.....
פסיכולוגית זה יכול להיות מחקר מאד מעניין

 

[SupermanZW]

קנדה לא הפסידה והם לא הפסידו

קנדה לא הפסידה כי אם לא היו מספיק בטוחים בעצמם שהם רוצים להעביר את מרכז חייהם לקנדה ומוכנים לעמוד בקשיים עד להצלחה להשיג את המטרות שלשמן רצו קודם להגר הם היו מכשילים את עצמם וקנדה לא הייתה נהנית ממה שיש להם להציע.

הם לא הפסידו מפני שבסופו של דבר שיקוליהם הכריעו עבורם להישאר בישראל, בה לטענתם לא רע להם ולפי דעתם העדכנית ביותר היה להם יותר מה להפסיד מההגירה מאשר מה להרוויח ולכן (אפשר לקוות) בחרו בבחירה הנכונה עבורם, לכן (לדעתי) אין סיבה להצטער על שלא הגרו וגם להם אין סיבה להצטער, אפשר לקוות שהם שלמים עם עצמם.

 

[CANADA101010]

זה מאוד תרבותי, ומאוד מאוד משעמם." (מצוטט מתל אביב לטורונטו)

משפט המפתח הוא:
"אפילו קטנות כמו לשבת עם אוהדי הראפטורס במשחק NBA (הפסידו בסוף) שלא מעיזים להרים את הקול, שלא לדבר על לקלל. זה מאוד תרבותי, ומאוד מאוד משעמם." (מצוטט מתל אביב לטורונטו)
PUFFDRAGON עלה על זה. עלתה לו לראש המילה שייכות שוב ושוב ולי עלו המילים אפשר גם אחרת .
ישנם אנשים ששייכים לשבט וזה בסדר צריך לסבול מאד על מנת לקעקע את אמות הסיפים של השבט ואז ורק אז מעריכים את השינוי. מה הסיבה שאנו אוהבים את סוג האוכל שגדלנו עליו או מסורת דתית? הרגל שקשה לשינוי ולא מתאים לכל אחד.
אני פוגש מהגרים רבים כל שבוע ורובם הגדול מעריך מאד את החיים כאן הרבה יותר מאלו שנולדו כאן.