גם משתפרת ולפעמים אינגליש.
אישית, לא מחפש מענה בפורום גם אם וכאשר יש צורך בכזה (עם הילדים באופן כללי), בחיים לא חיפשתי כזה בפורומים. בפורום לטעמי האישי אפשר לקבל (ולתת, כמובן) בעיקר שני דברים:
1. תמיכה נפשית, אפשרות לשפוך את הלב וכד' - שזה הכי חשוב לעניות דעתי למי שזקוק לכך.
2. מידע ועצות פרקטיות בעיקר בעניינים טכניים, כגון תהליך האימוץ, גיור, המלצות על שמות רופאים, מטפלים וכד' (כל זה כמובן בתנאי שלא מסתמכים רק על העצות בפורום ובודקים במקביל גם לבד).
לא ניתן לקבל בפורום עצות לגופו של טיפול בילד, גם אם הבעיה שלו נשמעת מוכרת ודומה למשהו שמישהו מכיר אצל הילד שלו, של השכן, של החבר וכו' מבלי להכיר מקרוב את הילד, את המשפחה, את האווירה והסביבה שבה הוא גדל, ובעיקר על ידי מי שאינו איש מקצוע. כאמור, אפשר לקבל המלצות כלליות מאוד איזה כיווני טיפול או מטפלים אפשר לבדוק, אך לא מעבר לזה. לדעתי האישית חשיפת בעיות אישיות של ילדים ספציפיים בפורום תורמת פחות (שוב, כי כל מקרה לגופו) ממה שהיא עלולה להזיק לילדים האלה. לא סתם תיק רפואי של אדם הוא חסוי. לכל אחד יש זכות לפרטיות ולא עלינו להפר את הזכות הזו של ילדינו. הם אלה שכשהם מספיק בוגרים צריכים להחליט מה לחשוף ומה לא. אין לנו מושג מי קורא אותנו באופן סמוי ומה הוא עלול לעשות עם המידע הזה. אגב, גם עם המידע החיובי. ולכן רצוי מאוד מאוד להיזהר. האמת - בני הגדול כבר כותב חופשי בפייסבוק, שם את התמונות שלו וכו' - ובאמת שרק דברים טובים אפשר לכתוב עליו כי כזה הוא - ובכל זאת אני נמנעת. שהוא יחשוף על עצמו מה שהוא רוצה, לא אני.