האם ניתן "להזמין" סרטן

[מלמלה]

האם ניתן "להזמין" סרטן

בעקבות הודעות שעלו כאן האם נראה שלכם שמחשבה לאורך תקופה על סרטן ומחלות "מביאה" אלינו את הסרטן? פשוט, היו כאמה בריאים שסיפרו שהם חוששים שהם לא יודעים איך למנוע איפה הגבול בין להתאלם, לחיות לא בריא ובין להעסיק עצמנו במחלה שאין לנו עד שהיא מגיעה?

 

[לולו הקטנה]

באיזה שהוא מקום אני מאמינה שכן...

למרות שהפסיכולוגית שלי אמרה לי שזה לא נכון לחשוב כך

אצלי - לאחר תקופה ארוכה שהיה לי רע, אני זוכרת שחשבתי יום אחד לעצמי - שרק כשיקרה לי משהו באמת קשה - כמו איזה מחלה ממארת - אני אלמד להעריך מה שיש לי .... אני יודעת שזה נשמע מזעזע, אבל זה מה שחשבתי. וזה מה שקרה. ולא יודעת אם הזמנתי סרטן, או שפשוט המצב הנפשי שבו הייתי (מכל מיני סיבות) - הביא את זה עליי בלי שבאמת ביקשתי... אבל זה קרה. וכמה אירוני שדווקא זה מה שבאמת הביא לשינוי בחיי, ודחף אותי לטפל בנושאים שדרשו טיפול כבר שנים רבות. קשה לי "להודות לסרטן" , אבל כשאני חושבת על זה - לולא חליתי, מן הסתם המצב היה נשאר כמו שהיה, והייתי ממשיכה לסבול ולא להיות מאושרת בחלקי. -------------------

 

[ציפורלילה]

אני מאמינה

שיש קשר ישיר בין דרך החיים שלי וההתנהלות שלי עם עצמי ועם הסביבה לבין הסרטן שהיה. כי אם פעם הייתי לוקחת ללב, ומתעצבנת נורא מכל מיני דברים, ולא פותרת דברים אלא שומרת בלב, ואחר כך מנהלת עם עצמי דיאלוגים ארוכים ומתישים, אם נתתי לאנשים "לטפס" עליי אז כנראה שבמוקדם או במאוחר הייתי צריכה לשלם איזשהו מחיר במסלול המהיר להרס עצמי. אני בהחלט יכולה לומר שגלי של היום מגיבה בשקט יחסי על דברים שפעם הייתי מתפוצצת עליהם. ואת יודעת מה... זה הרבה יותר נעים ככה. אני גם מרגישה מאנשים סביבי את השינוי ביחס, לא מגיעה בכלל לאינטרקציות "לא בריאות". לפני המחלה לא הייתי חולה בכלל, כמעט אף פעם ולא התעסקתי בזה ובפירוש לא הבאתי על עצמי במחשבה ישירה את המחלה. וזה הגיע בסוף בדלת האחורית. אני חושבת שעכשיו, כשאני יותר מודעת, וכשהחלטתי שאני לוקחת אחריות על החיים שלי, אז לפעמים זה לא פשוט לבדוק ולחשוב אם כן הייתי בסדר או לא, אבל זה משהו שלאט עובר כי אני לאט לומדת לזהות מקומות שלא טובים לי ואני מצליחה לא לייצר אותם או לא להכנס אליהם בכלל. אני מסכימה עם לולו לגבי זה שאם אומרים שאנחנו אחראים לסרטן שלנו, אז זה מזעזע אנשים, אבל אנשים שמעולם לא היו צריכים להתמודד עם כל מה שאנחנו עברנו, לא יכולים להבין את מבול הרגשות והתחושות הזה שאנחנו עברנו ואת הצורך שלנו בהבנה וקבלה ומודעות. לא יוצא לכם לפעמים להסתכל על אנשים סביבכם, שמתנהגים בדרך זו או אחרת, ואתם מזהים התנהגויות מסוימות שגורמות למחשבה ש - אם הוא ימשיך ככה הוא ייחלה?? לגשת ולנער אותו, ולהגיד לו .. תשמע.. אולי עדיף.. יום טוב לכולנו

 

[blg]

פעם דיברנו על זה, זוכרים?

אני לא יודעת אם אפשר "להזמין סרטן" אבל אני מאמינה שאפשר להחליש את המערכת החיסונית (בהתנהגות פיזית ורגשית) ואז יכולות לבוא מחלות, גם סרטן. יללה, אני הולכת הביתה ערב טוב ושמח לכולם.

 

[ornusha]

נראה לי שיש קשר....

בעבר תמיד חשבתי שלא יתכן שאני שומעת אל המחלה הזאת או על דברים אחרים, והם אף פעם לא מתרחשים במקום קרוב. תמיד הייתי בטוחה שהחיים שלי לא יהיו "רגילים", תמיד הייתה לי הרגשה שמשהו רע יקרה לי או שאני אחלה באיזשהי מחלה קשה. ואכן יום אחד הממזר הגיע!

 

[רומי6]

אף פעם, אף פעם

לא חשבתי מחשבות רעות על מה שעלול לקרות לי, אף פעם לא היתה לי הרגשה "רעה" ממשמשת ובאה ובכל זאת פשוט יום אחד זה פגע. טוב, ברור שזה לא שחור לבן, הרי אם היה כך, הלא היינו יודעים איך למנוע אותו............ איילת האביב

 

[רומי6]

סליחה, רומי זה שם חברתי

 

[איילת האביב]

נכנסתי בטעות עם הניק של חברתי רומי

 

[נאן]

סרטן לא מזמינים עם טפסים.......

אני יודעת שמתעסקים בזה הרבה האם אפשר להזמין סרטן. אני לא חושבת שמישהו בודאות מזמין אותו הביתה עם 3 טפסי בקשה. נא להגיע בשעה ככה וככה ולהעלם בשעה זו או אחרת. אני גם יודעת שכל הזמן משדרים לך כשאתה כבר חולה כזה. שנה את הגישה שלך לחיים תהיה רגוע והסרטן לא יחזור..... קח אחריות אז אני אדבר בשם עצמי...... כי תמיד איך שהוא מישהו מבקש שנקח אחריות על החיים שלנו. אז רציתי להגיד או בעצם להרים יד(כמו בכינוסים של וידויים) שאני מודה שלא ממש שמרתי על גופי במלחמה האין סופית של ההשרדות בחיים. מקפיצה בין עבודה לעבודה לפרנס את הבנות שלי. ואם זה משמביא את הסרטן....... אז אני אשמה זה בטוח.....אם זאת נקראת בכלל אשמה.... ועכשו גם כשאני בתהליכים של הריפוי.... מישהו חושב שהחיים שלי במתח שבו אני שרויה נעלם אתם טועים.כי כסף וזהב לא צומחים על העץ..... והוא לא משלם חשבונות משכנתאות וכדומה. צר לי לכל אלא שחושבים שניתן לשנות תנאים סביבתים שנוצרו לאדם. בגלל שהוא חלה בסרטן.ופתאום להדליק איזה מתג שכתוב בו אל פחד החיים שלוים ולשים חיוך של מליון דולר על הפנים. אבל בהחלט ניתן להסתכל על זה בצורה שונה ללכת על חוק פרטו(בטח טעיתי בשם של החוק) ולספור עד 10 ולראות מה יותר לחוץ קרה ומה לא. אני זוכרת מישהי שאמרה לי אז זה יחזור שוב כי את כל הזמן בלחץ. את מביאה את זה על עצמך. עוד לא הכרתי מישהו שקבל סרטן ופתאום נח לו על זרי הדפנה ונהיה שאנטי שאנטי..... נכון שהמטרה הראשונית כי להחלים....... וזה משנה קצת את המטרה בחיים...... וצריך לשמור כוחות ולא לכלות אותם עד תום.... כי לפני תנגודת הגוף ירודה והבנזו חודר לקרקע פוריה. בזה אני מאמינה. כל אחד מפחד עוד לפני שחלה שהוא לא יחלה בסרטן......אבל זה לא מה שיביא לו הפחד הזה את הסרטן. וכל אחד אחרי שחלה בסרטן מפחד שלא יחטוף את זה פעם שניה....... ובעצם כל העולם הוא פחד אחד גדול ואנחנו בעצם שחקנים במשחק השאלה היא כמה אנחנו נותנים לפחדים למלא לנו את החיים? ואני לא גיבורה גדולה. כי בכל יום אני נלחמת בשדיי הפחד, בפרפרים הקטנים שלופטים לי את הנשמה...וכל יום הוא יום קרב מבחינתי..... ובעצם כולנו בתסריט הזה נאנוש

 

[מלמלה]

3 טפסים ובצבעים שונים

זה בטוח שלא חחחחחחחחח הפחדים שמקיפים אותי עוצרים אותי אני כן מאמינה שהבאתי לי או הזמנתי לי את הסרטן אני מאמינה שלמוח ולמחשבות יש חלק מאוד חזק בבריאות אצל הרבה אנשים - לא כולם- אצלי כן שמעתי סיפור על נידונים למות שהשתתפו בניסוי בו עצמו את עיניהם העבירו קרח יבש על פרקי הידים התחושה כאילו ורק כאילו חתכו להם ורידים ואחרי מספר שעות הם מתו והסימפטומים היו כאילו מאובדן דם אני ממש חשבתי על ההתנסות של מחלה קשה לפני גילויי הסרטן וכן חשבתי דווקא על סרטן השד ואיני רואה בזה אשמה אלא אחריות כי אני אחראית לגופי ולבריאותי וגם אם רופא אמר לי שהגוש הזה הוא שום דבר והלכתי לרופא אחר רק אחרי שנה !!! אני היא אחראית לזה (כי אם זה היה הרכב, או המקרר מקולקלים שלי הייתי הולכת לטכנאי אחר הרבה קודם) אני היום עובדת חזק נגד אנרגיות שליליות נגד כעסים, פחדים או מחשבות שליליות אחרות וזה כבר שייך לדיון אחר אני בטוחה שכל יום הוא קרב והוא קשה השאלה איך האדם מתייחס אל עצמו כלוחם מנצח או מפסיד לי נאן את נשמעת תמיד מנצחת.......

 

[yamit23]

להזמין? או אולי לנחש עמוק בפנים?

שלום לכם. אני ממש אורחת בפורום הזה, ונכנסת הנה רק כדי לבדוק מה שלום חברה טובה שמשתתפת כאן בקביעות, וזו הדרך הכי יעילה לתקשר איתה במצב הנוכחי. ובכל זאת משהו בשאלה של השרשור הזה עור אותי להיכנס ולהגיב. אני חושבת שזו תוצאה של הפעם הראשונה, שבאמת היה לי קשה לשמוע, שאדם יקר לי לוקה בסרטן. זו היתה חברה אחרת, לא זאת שפעילה כאן. היתה לה מחלה אחרת, שלמעשה הפגישה בינינו. ואני זוכרת, בצורה מצמרת, איך היא הסבירה לי, שבשנים האחרונות היא כל הזמן חיפשה את הסרטן שלה (כולל ללכת לרופאים, ולעבור הרבה בדיקות, חלקן מכאיבות), בכל מיני מקומות, ורק במקום בו הוא היה, עליו היא לא חשבה כלל. ואני זוכרת איך בליבי (למיטב זכרוני לא שיתפתי אותה בזה) חשבתי - "נו בטח, מי שבמשך כל כך הרבה זמן מחפש את הסרטן שלו, בסוף הסרטן מוצא אותו!" כן, האמנתי שהסרטן הוא בר הזמנה, ובכל "החיפושים" היא "הזמינה אותו. הזמן עבר, והבדיקות התקדמו. אט אט התברר, שהגידול היה פעיל במשך כמה שנים(!!) עד שגילו אותו. כן, זה בערך אותו מס' שנים שהיא "חפשה את הסרטן שלה". ובכן מה - הזמינה? או אולי יש בכל אחד מאיתנו משהו שמרגיש את הגוף שלו, ויודע בתוך תוכו מה בסדר ומה לא בסדר עם הגוף הזה? רק בריאות לכל באי הפורום, ימית.