האם פעלתי נכון?

[ר ו ת י ל ה]

האם פעלתי נכון?

זה היה בהפסקה,היא אצה רצה אחרי ,בקריאת התלהבות:"היי,מה קורה?אני כבר לא רואה אותך,בקושי מדברות,,את נראת נפלא, מה חדש אצלכם?" בבת אחת סובבתי רואשי אליה,היישרתי מבט לתוך עיניה ואמרתי:"תגידי,מה קרה לך בשבועות?ממש תקעת אותנו.."היא התפתלה,"תראי השנה היו שיפוצים בגינה,והחלטתי לחגוג בבית,ואת יודעת -אין לי מספיק מקום בבית,ובכלל חיפפתי השנה.לא עשיתי כמו כל שנה,," "לו רק היית מודיעה לי,זכותך לא להזמין,או להגיד לא מתאים לי-אבל את זוכרת שאמרת-השבועות אצלי,,"מה קרה היית רק מודיעה לי "בכלל שכחתי שהזמנתי.."וגם חברים טובים של הבעל לא הזמנתי-ואני עוד אזמין-זה היה חג שממש לא טרחתי" ואני דוקא שמעתי שהיה מאוד מוצלח,היית צריכה להודיע לנו!!! אני שלמה שפתחתי אתה את הדברים-הרי אנו עובדות יחד, אך נראה לי שדי לי מלשלם"מס חבר"-היחסים משנים כיוון.|

 

[הנחליאלי]

אין נכון ולא-נכון

את שואלת אם פעלת נכון. על זה איש לא יוכל לענות לך. כי בשביל לקבוע אם פעלת נכון צריך להגדיר: 1. את מטרת הפעולה; 2. את האמצעים; 3. את הקריטריונים להערכתה של פעולה; ואז 4. להעריך על פי הנתונים הללו אם האמצעים נוצלו ניצול מיטבי להשגת מטרת הפעולה. מכיוון שאת בפורום תקשורת מקרבת אז מה שמעניין אותנו האם פעלת לקירוב או לריחוק, ליצירת דיאלוג פורה או ליצירת עימות. ומה שברור הוא שלא יצרת אתה דיאלוג על פי המתודה של התקשורת המקרבת. השורה התחתונה היא שלא ביקשת שום בקשה. מתחת לשורה התחתונה אפשר לכתוב עוד כמה שורות: "בבת אחת סובבתי...", במצב טעון המצריך בירור, לא חיפשת מתוך שיתוף פעולה הזדמנות נוחה לשתיכן לשיחה, אלא הפתעת אותה לחלוטין בחסימתה הפתאומית. "מה קרה לך בשבועות" זו שאלה רטורית, שאין עליה תשובה, כלומר הכנסת אותה למין מלכודת, כלומר מיד הכנסת אותה למצוקה, כלומר הפחתת את הסיכוי לדיאלוג, כי המצוקה היא בסיס כל מריבה. "ממש תקעת אותנו" היא האשמה. היא לא דיבור בגוף ראשון בלשון "כשאת לא הזמנת אותנו, הצורך שלנו ב.... לא נענה, ולכן הרגשנו...". מבחינת תצפית אובייקטיבית היא לא תקעה אתכם. היא נמנעה מלהזמין אתכם. אתם נתקעתם, זה נכון. זה לא היא עשתה. "אילו רק היית מודיעה" זה שוב אמירה ממלכדת: היא לא יכולה להיענות לבקשה להזמין אותך לפני חודש. משמעות הדבר היא שיש בזה גוון של האשמה, של אמירה שאין מה לעשות אתה. "ואני שמעתי שהיה מאוד מוצלח, היית צריכה להודיע לנו!", גם כאן, זאת לא תצפית אין שום יסוד של בקשה או דיאלוג באמירה הזאת, והיא נועדה לבייש אותה בכך שהיא יוצאת שקרנית. "היית צריכה" זו צורת דיבור פורמלית וחסרת יסוד של ממש. על פי אילו כללים היא הייתה צריכה: על פי התורה או על פי חוקי מדינת ישראל או על פי חוזה התנהגות שחתמת אתה? במילים אחרות, אכן דחפת לה את מה שעל לבך. אם זאת הייתה המטרה שלך, פעלת נכון. אבל לא הכנת את הקרקע לדיאלוג, ולא ברור לי ברמה של הניסיון ליצור תקשורת מקרבת איך זה מתקשר לענייננו. כמובן, הבחירה אם את רוצה להפחית עימות או להגביר עימות היא בחירה שלך בלבד, ולעניין זה התקשורת המקרבת יכולה להגיד לך רק שעשית כמה דברים אפקטיביים מאוד להתחלת עימות: לא הבעת רגשות, לא תיארת צרכים, לא ביקשת בקשות, לא הצעת שיחה אלא הפתעת אותה בנסיבות לא צפויות, דיברת בשפת תקן משרדי (צריך) האשמת וביישת אותה. הדיון כאן בכל אלה הוא לא מבחינת "נכונים" או "לא נכונים" וגם לא "מוסריים" או "לא מוסריים". משמעותו היחידה היא שמה שעשית זאת אנטיתזה יפה לתקשורת המקרבת, שימוש במודל ליצירת עימות, ואפשר לקרוא לו -- הצד השני של המטבע. מיומנות בתקשורת מרחיקה.

 

[akazw]

אהבתי מאוד

 

[יעל ארבל]

לפני יומיים היה לי עניין דומה

הייתי נוכחת במקום שמישהי דיברה על משהו שהיא חוזרת עליו שוב ושוב ונורא התחשק לי להגיד לה משהו כזה כמו - "דייייייי עם זה". ידעתי שכל מה שאני אוציא מהפה יישמע כהאשמה כלפיה וזו לא היתה המטרה. מצד שני, אם לא הייתי אומרת משהו אז הייתי מרגישה שויתרתי על זכות הביטוי העצמי שלי או על משהו אמיתי שחי בי באותו רגע. בסוף אמרתי. זה לא היה בתקשורת מקרבת, אבל אני שמחה שאמרתי. ואחר-כך גם ניסיתי למצוא לדרך הביטוי שלי גם מקבילה בתקשורת מקרבת, שהיה יכול להגביר את הסיכויים שהדברים שלי יישמעו בצד השני. אז האם פעלת נכון? לדעתי כן. בכך שלא שתקת והחלטת ליצור דיאלוג על משהו שהטריד אותך. האם היה אפשר לעשות את זה גם אחרת? גם כן. אם תרצי אפשר לחשוב על דרכים נוספות. אז מה את חושבת? פעלת נכון או לא נכון?

 

[ocean boy 22]

2 דברים שמפריעים

אחד מהם - חדירה לפרטיות שיש לי בבית. אני עדיין גר עם ההורים, וזה אכן בעייתי, וכבר המליצו לי לעזוב את הבית. למשל אבא שלי נכנס לUSER שלי במחשב כדי לסגור חלונות שהיו פתוחים אצלי (כי זה מאט לו את הגלישה באינטרנט) אבל.. זה הUSER שלי! והוא לא מבין את זה. באיזו זכות הוא נכנס לחלק שלי במחשב? ומה עם אלו דברים פרטיים, אישיים? או שהוא נכנס לחדר למרות שהדלת סגורה. שוב - אתה רוצה להיכנס, תדפוק בדלת. אל תיכנס סתם ככה. ועוד דבר שמפריע - בעבודה שלי, יש מישהי שכבר כמה פעמים "נזפה" בי בפני עובדים אחרים. ולא מדובר במנהלת, מדובר בעובדת יחסית ותיקה, שמקבלת כנראה כוח מלהתנפל עליי לפני אנשים אחרים, מה שמאוד לא נעים לי וסתם מדכדך את האווירה. מה עושים במצב כזה? איך לא לקחת ללב? גם אם מה שהיא אומרת זה נכון, אפשר לומר לי בפרטיות, לא בהתנפלות לפני כולם.

 

[המונשרי]

הוצאת את שעל ליבך

לא שמרת דברים בבטן. מהבחינה הזו פעלת נכון.

 

[sovlanit]

רותילה

השאלה "האם פעלתי נכון?" מלמדת שהתעורר בך ספק לאחר מעשה. לא נראה לי שרווח/הוקל לך. הצהרת שהייתן חברות קרובות. "הוכחת לה שאת לא פראיירית שלה" ומה יצא לך מזה? שיחררת קצת לחץ וזהו. נראה לי שזה יותר נסיון לדחוק אותה לפינה יותר מאשר כנסיון לברור. בסופו של דבר -מהי תוצאת המעשה מבחינת החברות בינכן? לדברייך היא ניסתה להצטדק וזה לא מצא חן בעינייך. "היית צריכה..." מבטא האשמה סמויה.מבטא חוסר שביעות רצון.מבטא התנשאות מסויימת מצידך. בסך הכל היא לא עמדה בציפיות ש ל ך ממנה וזכתה למנה אחת אפיים. האם היא חייבת תמיד ובכל מחיר לעמוד בציפיות שלך ממנה? האם היית מוכנה לעמוד בציפיות של צד שני ממך ולהתאים את עצמך אליו כל הזמן? חברות היא גם לקבל את האחר כמו שהוא ולהבין שזה מעייף לחיות במשחקי כח ומאבקים סמויים. מעייף,מתיש וחסר תוחלת. האם אצלך הכל שחור לבן? האם האכזבה הזו הולידה בך מסקנה שהיא לא ראויה לחברות ביניכן?? האם מעולם לא איכזבת אותה? ועוד משהו:הפנקסנות הזו רק מעיקה עלייך ותוקעת לך טריז בגלגלי הצמיחה. במקום שיש פנקסנות - אין חברות. הרי כשנתת מכל הלב- נתת כי ב ח ר ת לתת . האם בחרת כך כדי שזה על תקן השקעה לטובת תמורה עתידית? ואם היא לא תעמוד בציפיותייך היא לא מספיק בנאדם? חברות אמיתית היא חברות שבה לכל צד יש אחריות לקשר. וכל צד מנהל דיאלוג אמיתי. מאמינה שלאחר הכעס והכאב הגיעה בהירות מסויימת. האם את מעוניינת בעיצה כיצד להחזיר את הגלגל אחורה ואיך היית אמורה לפנות אליה? - אני בטוחה שאחרים כאן יכולים לעשות זאת טוב ממני. מאמינה גם שסופה של החברות להתגבר על "נפילת מתח" זמנית זו. יום טוב.