האם פרודי הוא שיראק החדש?
בשיא האינתיפאדה נתפסה צרפת כ"אויב הציבור" בעיני ישראלים רבים. מאז התאמצה צרפת לשנות את תדמיתה ואף הצליחה בכך במידה לא מבוטלת. מדינה אחרת, איטליה, צצה במשבר הנוכחי כמי שמעוניינת לתווך בין ישראל ללבנון. היוזמה היא ברוכה, אך מה עומד מאחוריה? בתוך להט האירועים השוטפים את המזה"ת, כשבראשם גזרות הלחימה בלבנון ובעזה, חל שינוי מעניין בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. השינוי אינו מפתיע והוא פרי של תהליך מתמשך, אולם בקרוב יהיה צורך לתת אליו את הדעת - צרפת, המדינה שבישראל אהבו לשנוא על שום מדיניותה הפרו- ערבית, בעיקר בשנות השיא של אינתיפאדת אל-אקצה, שינתה בחודשים האחרונים את הטונים שלה וכעת אין היא הקול הבולט באירופה בנוגע למלחמה. לתוך הואקום שנוצר, נכנסת מדינה חדשה, שהייתה עד לא מזמן מתומכותיה המעטות של ישראל באירופה – איטליה, תחת הנהגתו של רומנו פרודי. איטליה נחשבה עד לא מזמן לבת ברית חשובה לארה"ב מאז אירועי ה-11 בספטמבר. סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלתה הססגוני והשנוי במחלוקת של איטליה, הצהיר מיידית על תמיכתו בארה"ב ואף שלח כוחות צבא לעיראק ב-2003, כוחות שייצאו מהמדינה רק בתום השנה. בנוסף, תמך ברלוסקוני במדיניות הישראלית באינתיפאדה על אף ששתי החלטות אלה - התמיכה בארה"ב ובישראל - לא נחשבו לפופולאריות כל כך באיטליה. במערכת הבחירות ב-9 באפריל באיטליה, זכה רומנו פרודי, מנהיגו של גוש השמאל במדינה, בהפרש זעום ביותר - 0.11% בלבד הפרידו בין פרודי לברלוסקוני בבחירות לבית התחתון, ואילו בבית העליון היו אלה קולותיהם של מצביעי הפזורה האיטלקית שהורשו לראשונה להצביע בבחירות (למרבה האירוניה - מכוח חוק שדחף ברלוסקוני עצמו). תוצאות אלה העידו כאלף עדים על כך שאיטליה חצויה מבחינה פוליטית בדיוק באמצע. אך גם הפרש זעום זה הספיק לפרודי לבצע שינויים עמוקים במדיניות הפנים והחוץ של ארץ המגף. בניגוד לדרכו הפרו-אמריקנית של ברלוסקוני, מנהיג פרודי פוליטיקה שניתן לכנותה פרו-אירופית, קרי - השמת דגש על חיזוק היחסים בתוך האיחוד האירופי, והגדלת המעורבות האירופית בתהליכים הפוליטיים הכלל עולמיים, זירה שהאיחוד האירופי הותיר לשליטה אמריקנית מוחלטת בשנים האחרונות. לכתבה המלאה
בשיא האינתיפאדה נתפסה צרפת כ"אויב הציבור" בעיני ישראלים רבים. מאז התאמצה צרפת לשנות את תדמיתה ואף הצליחה בכך במידה לא מבוטלת. מדינה אחרת, איטליה, צצה במשבר הנוכחי כמי שמעוניינת לתווך בין ישראל ללבנון. היוזמה היא ברוכה, אך מה עומד מאחוריה? בתוך להט האירועים השוטפים את המזה"ת, כשבראשם גזרות הלחימה בלבנון ובעזה, חל שינוי מעניין בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. השינוי אינו מפתיע והוא פרי של תהליך מתמשך, אולם בקרוב יהיה צורך לתת אליו את הדעת - צרפת, המדינה שבישראל אהבו לשנוא על שום מדיניותה הפרו- ערבית, בעיקר בשנות השיא של אינתיפאדת אל-אקצה, שינתה בחודשים האחרונים את הטונים שלה וכעת אין היא הקול הבולט באירופה בנוגע למלחמה. לתוך הואקום שנוצר, נכנסת מדינה חדשה, שהייתה עד לא מזמן מתומכותיה המעטות של ישראל באירופה – איטליה, תחת הנהגתו של רומנו פרודי. איטליה נחשבה עד לא מזמן לבת ברית חשובה לארה"ב מאז אירועי ה-11 בספטמבר. סילביו ברלוסקוני, ראש ממשלתה הססגוני והשנוי במחלוקת של איטליה, הצהיר מיידית על תמיכתו בארה"ב ואף שלח כוחות צבא לעיראק ב-2003, כוחות שייצאו מהמדינה רק בתום השנה. בנוסף, תמך ברלוסקוני במדיניות הישראלית באינתיפאדה על אף ששתי החלטות אלה - התמיכה בארה"ב ובישראל - לא נחשבו לפופולאריות כל כך באיטליה. במערכת הבחירות ב-9 באפריל באיטליה, זכה רומנו פרודי, מנהיגו של גוש השמאל במדינה, בהפרש זעום ביותר - 0.11% בלבד הפרידו בין פרודי לברלוסקוני בבחירות לבית התחתון, ואילו בבית העליון היו אלה קולותיהם של מצביעי הפזורה האיטלקית שהורשו לראשונה להצביע בבחירות (למרבה האירוניה - מכוח חוק שדחף ברלוסקוני עצמו). תוצאות אלה העידו כאלף עדים על כך שאיטליה חצויה מבחינה פוליטית בדיוק באמצע. אך גם הפרש זעום זה הספיק לפרודי לבצע שינויים עמוקים במדיניות הפנים והחוץ של ארץ המגף. בניגוד לדרכו הפרו-אמריקנית של ברלוסקוני, מנהיג פרודי פוליטיקה שניתן לכנותה פרו-אירופית, קרי - השמת דגש על חיזוק היחסים בתוך האיחוד האירופי, והגדלת המעורבות האירופית בתהליכים הפוליטיים הכלל עולמיים, זירה שהאיחוד האירופי הותיר לשליטה אמריקנית מוחלטת בשנים האחרונות. לכתבה המלאה