האם צפייה בסרטון המפר זכות יוצרים היא עבירה פלילית?

האם צפייה בסרטון המפר זכות יוצרים היא עבירה פלילית?

לדעת המומחים בעיני עצמם, עורכי הדין רן רייכמן, יוסי כהן וערן פרזנטי, כפי שהוצגה היום בתוכנית "שאלה משפטית" בערוץ 2, התשובה חיובית, אך על-פי החוק, התשובה שונה:
1. צפייה בסרטון באתר אינטרנט יוצרת עותק זמני שלו (או עותקים זמניים של קטעים ממנו) במחשבו של הצופה, וככלל, העתקת יצירה בלי רשות בעלי הזכויות היא הפרת זכות יוצרים (סעיף 11(1) ו- 47 לחוק זכות יוצרים). עם זאת, העתקה וגם החזקת עותק מפר, אם אינן לצורכי מסחר, אינן עבירות פליליות (סעיף 61 ו- 62 לחוק). ברור אפוא, שהצפייה בסרטון המפר אינה עבירה לפי חוק זכות יוצרים (ו-ודאי שלא עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, כי אין מדובר כאן בכלל בגניבה, כהגדרתה בסעיף 383 לחוק האחרון).
2. שאלה קשה יותר היא, אם הצפייה בעותק, בידיעה שהוא מפר, היא עוולה אזרחית. על כך אין תשובה חד-משמעית לא בחוק ולא בפסיקה, אך הדעה הרווחת היא, שאותה העתקה פסיבית במהלך הצפייה לא תיחשב כהפרה, ועל כל פנים, קלושים הסיכויים שבעלי הזכויות יחפשו את הצופים כדי לתבוע אותם, בייחוד כשההפרה מוטלת בספק.
3. בפסק הדין בערעור אזרחי 9183/09, The Football Association Premier League Limited נגד פלוני, נדונה שיטת שידור המכונה: הזרמת מדיה (Streaming), שמאפשרת צפייה או האזנה בזמן אמת, והעותקים הזמניים שהיא יוצרת נמחקים אוטומטית בתום הצפייה או ההאזנה. באותו פסק דין הביע המשנה דאז לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, דעה בלתי מחייבת ("מעבר לצורך") ובלתי נחרצת ("ככל הנראה") בשאלה אם הצופים אחראים לקבצים הזמניים הנוצרים במחשביהם בשיטה זו:
"עוד יצוין, מעבר לצורך, כי העותקים הזמניים הנוצרים במחשבי המשתמשים במהלך הצפייה הישירה במשחקים, נכללים ככול הנראה בגדר הוראת סעיף 26 לחוק החדש, המתירה בנסיבות מסוימות יצירת עותקים זמניים. סעיף זה מורה, כי 'העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו'. המשמעות היא שיצירת עותק זמני, במהלך השימוש בתהליך תקשורת - כגון הזרמת אינפורמציה בין מחשבים - אינו עולה, כשלעצמו, כדי הפרת זכות יוצרים. התפיסה היא ששימוש אגבי וזמני כאמור, אינו מהווה תחליף ליצירה המקורית, ומן הטעם הזה אינו פוגע ביוצר" (סעיף 16, פיסקה שלישית).
4. בסעיף 3ג לפקודת זכות יוצרים* יש הוראה מפורשת, ש"לא תהיה זו הפרה של זכויות יוצרים ומבצעים לטבוע או לשעתק יצירה על גבי קלטת לשם שימוש פרטי וביתי שלא למטרות מסחריות". סעיף זה מחזק, לכאורה, את הטענה, שהעתקה לשימוש פרטי אינה הפרה, אך צריך לשים לב, שהוא מתייחס להעתקה לקלטת, והגדרתה של זו, בסעיף הקודם, סעיף 3ב, של הפקודה, מוציאה התקן שנועד לשימוש במחשב:
"'קלטת' - התקן שאין עליו טביעה ושניתן לטבוע בו טביעה קולית או טביעה ויזואלית, למעט התקן המיועד לשימוש במחשב".
אף-על-פי-כן יש גורסים, שאם המחשב משמש רק להעתקה, ובסופו של דבר הקובץ מועתק לתקליטור (שגם הוא נחשב "קלטת" על-פי הפסיקה**), ההעתקה כשרה.
5. אמר ר' ישמעאל בן אלישע: "... אין גוזרין גְּזֵרָה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה" (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא, פרק ג', דף ס', עמוד ב').

__________
* פקודת זכות יוצרים משנת 1924 הייתה חיקוק משלים לחוק זכות יוצרים הישן משנת 1911. עם כניסתו לתוקף של חוק זכות יוצרים החדש, ב- 25 במאי 2008 (החוק פורסם ב- 25 בנובמבר 2007), בוטלו רוב סעיפי הפקודה, אך לא כולם. הסעיפים הנדונים כאן הוספו לפקודה בשנת 1996, על רקע העתקות פיראטיות של תקליטים לקלטות. בסעיפים הבאים של הפקודה (שלא בוטלו) מוסדר פיצוי לבעלי הזכויות על הפסדיהם בגין העתקה מותרת לשימוש פרטי וביתי.
** ע"א 326/00, עיריית חולון נגד אן.אם.סי מוסיקה בע"מ ואחרים.
 
משפטפטנים ברשת

לפני כארבע שנים פרסמתי סדרת תגובות ביקורתיות על התוכנית "שאלה משפטית" (הזכיינית: רשת), תחילה בפורום של התוכנית עצמה, משם נמחקו התגובות, ואחר כך בפורום "חוק ומשפט" באתר Ynet, שנסגר בינתיים, ושאחריו נסגרו כל יתר הפורומים באתר "בעקבות שיפוצים".
חלק מהתגובות שמרתי, ואני משחזר אותן בהזדמנות זו:
 
האם יש זכויות יוצרים בפסקי דין?

הנה מה שהסביר הדוקטור המלומד, עו"ד יוסי כהן, לעמיתו, עו"ד רן רייכמן:
"מאותו רגע שאתה מפרסם, יש לך הגנה באופן אוטומטי..."
עו"ד רייכמן: "פרסום זה לאדם אחד זולתך..."
עו"ד כהן: "כן, ובאותו רגע שפרסמת את זה, יש לך הגנה...
"אגב, אפילו לפסק דין יש זכויות יוצרים. פסק דין, כאשר אתה, נניח, אם היית רוצה להוציא קובץ של פסיקה, ללא קבלת רשות (הם מרשים, המדינה מרשה) מהמדינה, שהיא בעלת..."
עו"ד רייכמן: "זכות יוצרים, זה ברור".
עו"ד כהן: "אז לכן תיזהרו מהעתקות".
הסבר נאה, אבל דומה שאינו מתיישב בדיוק עם נוסח החוק:
ראשית, משום שחוק זכות יוצרים מגן גם על יצירות שלא התפרסמו (סעיף 8(2) ו- 40 לחוק);
שנית, משום שהחוק קובע בסעיף 6:
"על אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט או של כל רשות שלטונית המפעילה סמכות שפיטה על פי דין".
 
האזנת סתר

על-פי עו"ד ד"ר יוסי כהן, האזנת סתר היא "כל האזנה שאותו אדם שהקליט הוא לא צד לה", ומכאן נובע, שכל הקלטה על-ידי מי שאינו צד לשיחה היא האזנת סתר.
אבל על-פי החוק, האזנת סתר היא "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה", כך שצד שלישי, המקליט את השיחה בהסכמת אחד המשתתפים בה (ובכפוף לסייגים שבחוק), הקלטתו אינה האזנת סתר.
 
חשבתם שיש פסקי דין בתחום הפלילי?

אז חשבתם.
בכל אופן, הייתה להם, לאדונים כהן ורייכמן, פינה בתוכנית, שכונתה: "להעמיד דברים על דיוקם", ובאחד מפרקי התוכנית הם טרחו להסביר בפינתם זו, כי המונח "פסק דין" שייך רק לתחום האזרחי. לשיטתם, במשפט פלילי, במקום פסק דין, יש הכרעת דין וגזר דין.
מסקנה: בחוק סדר הדין הפלילי יש טעות, שכן נקבע בו בסעיף 195, כי הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק הדין. :)
 
הסבר כדבעי

באחת הפינות "להעמיד דברים על דיוקם" פירשו האדונים כהן ורייכמן את המונח "כדבעי": כמו שצריך, כדרוש.
יפה. ומאחר ששני הדייקנים הללו אמרו וחזרו ושילשו: "כְּדִבְעִי", אז תתעלמו מכך, שלפי המילון הביטוי הנכון הוא: כִּדְבָעֵי. :)
 
מוניטה כסף

ב-בע"מ 5879/04 מסביר השופט רובינשטיין, כי מוניטין הוא ריבוי של מטבע (מוניטה), וכי הוא התפתח לשונית למונח שמשמעו שם טוב ופרסום. השופט רובינשטיין מביע שם את דעתו, כי מוניטין אישי, שרכש אדם במהלך הנישואין, ניתן להערכה במקרים המתאימים, ואפשר שיבוא במסגרת איזון המשאבים.
וב-בע"מ 4623/04 פסק המשנה לנשיאה, השופט ריבלין (בהסכמת השופטת נאור והשופט רובינשטיין), כי הלכת השיתוף חלה גם על נכסי קריירה, קרי: כושרו של האדם להשׂתכר. הכושר להשתכר נובע לא רק מכישוריו של האדם, אלא מיסודות נוספים, ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין, שאת חלקם רכש בתקופת הקשר הזוגי. השופט ריבלין הסביר, כי הכרה בתועלת הכלכלית, שהפיק אחד מבני הזוג מקשר הנישואין, כאשר שיפר את כושר השתכרותו בתמיכת בן הזוג האחר, מעניקה לבן הזוג האחר זכות לקבל מקצת מהכספים ומהזכויות הכלכליות שיפלו בידיו בעתיד. על כן, במקרה של פירוק הקשר הזוגי, יש לבחון את הפער, שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף.
וכעת, אם רצונכם להרחיב ולהעשיר את הידע שלכם בנושא, קראו בעיון את הרצאתו המאלפת של עו"ד רן רייכמן, כפי ששודרה בפינה "להעמיד דברים על דיוקם", בתוכנית "שאלה משפטית", ב- 25 בספטמבר 2011:
"מדי שבוע יככב כאן מושג מהתחום המשפטי, שנוהגים להשתמש בו בדרך כלל באופן לא נכון, והפעם אני רוצה לדבר על נושא של מוניטין. (פונה לעמיתו עו"ד ד"ר יוסי כהן:) שאלת אותי בהפסקה מה זה מוניטין. מה זה, אדם הוא חפץ? מה זה, יש לו מוניטין? אז אני רוצה להסביר, שבית המשפט העליון, כבוד השופט ריבלין, הסביר למעשה, שאדם יש לו ערך כלכלי, ומדובר למעשה בפוטנציאל ההשתכרות שיש לאדם. אני יודע ומניח, שלדוקטור יוסי כהן יש מוניטין, ששווה עמל רב. ומה זה למעשה מוניטין? זה הפער בכושר ההשתכרות שיש בין כל אחד מבני הזוג, כאשר בית המשפט העליון בא למעשה וקבע שני תנאים על מנת שבן זוג יוכל לבקש מוניטין מהצד האחר או מה שנקרא: 'נכסי הון קריירה', והם, שאחד מבני הזוג עשה למרחב הביתי, כלומר ויתר על הקריירה שלו למען התקדמות של בן הזוג האחר בקריירה, ושנוצר פער ממשי בכושר ההשתכרות בין הצדדים. כאשר הפער בין הצדדים הוא פער ממשי, נוצרת המסה הקריטית, ואז ניתן לתבוע מוניטין".
עו"ד כהן: "ואז בן הזוג שאין לו את המוניטין יכול לתבוע מה? חמישים אחוז?"
עו"ד רייכמן: "לתבוע מוניטין, כאשר בית המשפט ממנה מומחה, שקובע מהו המוניטין, מהו הערך, שמחציתו מגיעה לבן הזוג האחר".
עו"ד כהן: "אז אבל חישוב... נניח שהבן אדם מפסיק לעבוד. בעל המוניטין מפסיק לעבוד..."
עו"ד רייכמן: "כן, אבל כושר ההשתכרות..."
עו"ד כהן: "בעל המוניטין..."
עו"ד רייכמן: "זו שאלה מצוינת. יש גם כושר השתכרות או פוטנציאל השתכרות, ועל כך הוא נבחר, הוא נבחן. אם יש פה ניסיון מלאכותי, בצל ההליכים המשפטיים, להפסיק לעבוד ולסגור חברה, אבל מחר הוא יכול לפתוח חברה אחרת, בשם אחר, עם אותו פוטנציאל השתכרות, והמומחה יבדוק את היכולות, את פוטנציאל ההשתכרות שלו. עכשיו, יכול להיות, שדוקטור יוסי כהן היה תלמיד מאוד מוכשר לפני הנישואין, והיה לו מה שנקרא תכונות אישיות, שיש בהן לכשעצמן כדי להביא אותו לאן שהביאו אותו. אז בית המשפט מבחין בין התכונות האנושיות האישיות של אותו...
עו"ד כהן: "כישורים אישיים..."
עו"ד רייכמן: "כישורים אישיים טבעיים של אותו צד שבוחנים אותו, לבין המוניטין העסקי, שהתפתח נוכח התרומה של בן הזוג האחר".
 
ברחל בתך הקטנה

כידוע, יעקב אבינו הציע ללבן הארמי את עבודתו במשך שבע שנים, כדי שיתיר לו לשאת את רחל בתו לאישה.
כדי להסיר כל ספק הוא לא אמר רק "ברחל" או רק "בבתך הקטנה", אלא ציין תנאי ברור:
ברחל (משמע: לא בלאה) בתך (משמע: לא אישה אחרת ששמה רחל) הקטנה (שלא ייתן לו את הבת הגדולה, אחרי שיחליף את שמה לרחל).
מכאן הביטוי הנקוט היום: "ברחל בתך הקטנה", שפירושו: בתנאי מפורש וחד משמעי.
וכעת שימו לב להסבר המקורי של עורכי הדין המלומדים רייכמן וכהן לביטוי:
עו"ד רייכמן: "ברחל בתך הקטנה, הכוונה לא שיש לך בת קטנה בשם רחל, אלא שהדברים ברורים מאליהם, הדברים ברורים באופן חד-משמעי".
עו"ד כהן: "מאפה נובע השימוש ברחל בתך הקטנה, אתה יודע? המקור התנ"כי?"
עו"ד רייכמן: "המקור תנ"כי?"
עו"ד כהן: "כן, אתה יודע את המקור התנ"כי?"
עו"ד רייכמן: "לא".
עו"ד כהן: "טוב, אני אספר לך אחרי התוכנית".
עו"ד רייכמן: "לא ידעתי שאתה יודע כל כך בנבכי התנ"ך. אני עכשיו רוצה לדעת. תדבר, זה מעניין".
עו"ד כהן: "ברחל בתך הקטנה, אני כל כך רוצה את רחל, אז אני נשבע בה, ברחל שלי, כן?"
עו"ד רייכמן: "כן".
עו"ד כהן: "זאת אומרת, זה בא להעמיד דברים על דיוק".
עו"ד רייכמן: "בתקופת התנ"ך..."
עו"ד כהן: "שאב מוכן לוותר על בתו, ועד כדי כך הוא..."
עו"ד רייכמן: "בתקופת התנ"ך היו כל כך מעטות, הייתה רק את רחל. בימינו עם כזה מבחר אז כבר היו צריכים לשנות את הביטוי. זה כבר לא תקף בימינו".
 
הכנסת אורחים

בתוכנית "שאלה משפטית" משתתפים לעתים גם משפטנים אורחים, ומן הראוי לציין, שהם אינם נופלים ברמתם משני המנחים הנכבדים.
כך, למשל, למדנו מעורכת הדין ענבל ארבל, שעל פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות אפשר לערער בפני בית משפט השלום (אני חשבתי, בהסתמך על החוק והתקנות, שכדי לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות צריך לבקש תחילה רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, ואם תינתן הרשות, יישמע הערעור בפני שופט אחד בבית המשפט המחוזי).
ומעו"ד משה שוחטמן קלטנו את הביטוי המקורי: "לכפות את הגיגית על ההר" (לתומי סברתי, שכופים הר כגיגית, משמע: מכריחים, מאלצים).
בתוכנית אחרת גילה לנו עו"ד שוחטמן, כי העונש המרבי על ביזוי הדגל הוא קנס של שלוש אגורות בלבד. את מסקנתו המופלאה השתית עורך דין שוחטמן על הקנס הלא מעודכן, "עד שלוש מאות לירות", הקבוע בסעיף 5 לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, משנת 1949. אבל עורך דין שוחטמן,שכנראה לא רצה לקלקל סיפור פיקנטי בעובדות, התעלם מחלופת המאסר (עד שנה) הקבועה באותו סעיף, ולרוע המזל, נעלמה מעיניו ההוראה הכללית שבסעיף 61 לחוק העונשין, המבטלת למעשה את כל הקנסות הנקובים בלירות או בשקלים (ישנים) והמסמיכה את בית המשפט להשית קנסות גבוהים בהרבה (למשל, אם קבוע לעבירה עונש מאסר למעלה משישה חודשים ולא יותר משנה, קנס עד 29,200 שקלים חדשים).
 
זמננו תם

את תוכניתם "שאלה משפטית" נוהגים האדונים כהן ורייכמן לסיים במלים:
"תודה שהייתם אתנו גם היום. להתראות בשאלה המשפטית הבאה. תשתדלו לא להיזקק לנו, אבל בכל מקרה, נשמח אם תכתבו, תשאלו ותגיבו".
אז הנה, כתבתי והגבתי, והם בוודאי ישמחו בשל כך, ואני גם מצטרף בחום להמלצתם, לאמור: גם אני מקווה, שלא תיזקקו להם ושאיש לא ייזקק להם.
 
הבהרה

שום אדם, ויהא חכם ומוכשר ומשכיל ככל שיהיה, אינו חסין מפני טעויות (ולמותר לציין, שאיני מוציא את עצמי מהכלל).
אבל כשאדם מרבה לטעות בתחום שהוא מתייצג כמומחה בו, והטעויות מהותיות, יש מקום לפקפק בכשרות הדרך שבה השיג את תוארו או, למצער, להאשימו ברשלנות.
בייחוד אמורים הדברים לגבי מי שמתיימר לתקן אחרים, ונמצא מקלקל.
וחמור מזה, כשאותו אדם, גם כשטעויותיו נחשפות ומובאות לידיעתו, הוא מתעלם מהחשיפה, אינו מודה בטעות ואינו טורח לתקנה.
לעניין זה אזכיר, שאת רוב הדברים שריכזתי כאן פרסמתי תחילה בפורום התוכנית באתר של רשת (ושם אף השתדלתי להימנע מסגנון ציני ולגלגני), אך כל תגובותיי נמחקו; ללמדכם, שיש לשמור על כבוד מנחי התוכנית, אף במחיר הטעיית הצופים.
מכתב בנושא, ששלחתי למנכ"ל רשת, אבי צבי, ב- 3 בספטמבר 2011, נותר עד היום בלא מענה, ולפחות חלק מהתוכניות שהתייחסתי אליהן שודרו בשידור חוזר, עם הטעויות שבהן.
ואגב, מצאתי לא מעט פורומים לענייני חוק ומשפט באינטרנט, שמנהליהם הולכים באותה דרך, קרי: מרבים לשגות בתשובותיהם ומוחקים תשובות מתקנות. ודווקא אותם עורכי דין אינם מחמיצים הזדמנות להמליץ לשואלים לפנות לעורך דין לייעוץ, כמעט בכל דבר ועניין.
כל אלה מעוררים תהיות באשר לרמה, המקצועית והמוסרית, של מקצוע עריכת הדין.
 
למעלה