יש לי בעיות עם יציבות רגשית
אולי בגלל שלפעמים נראה לי שהכל כל כך חסר הגיון בעולם הזה - וזה מרתיע אותי ומערר אותי(אני מאוד רוחני ורגיש לכן קשה לי למצוא את עצמי בעולם כל כך חומרי שהמון פעמים מערר את הפנימיות שלי וסותר לה - הכל כל כך חסר הגיון פה!!!! בתחושה שלי אנשים לא אוהבים להשתמש באינטלקט שלהם {הכוח הרוחני באדם} בעולם הזה כדי לפתח את הדמיון והיצירתיות{אנשים לא מאמינים בזה יותר} - שזה עיקר ההנאה שיש לאדם בחיים לדעתי), אני לא יודע איך לאכול, והנשימה שלי חיה בהפרעות, ומפעם לפעם אני חולם בהקיץ ולמרות שלא פעם ולא פעמיים נאמר לי שיש לי נשמה גבוהה בעלת יכולת רגשית ואינטלקטואלית גבוהה מאנשים בעלי אותם יכולות - אין רואים זאת בשטח, ולעיתים אני נסחב מפני שכניראה לא היה לי עם מי להתעמת ורוב הזמן אני חש את עצמי כבוי מבפנים וכנוע מבחוץ למציאות החומרית שתפסה את עולמנו ובמצב רוח מדכא בדרך כלל שכניראה נובע מהצימאון של הנשמה לאוכל רוחני ומרוב צער על חוסר הגשמה העצמית שהנשמה שלי באה לשמה (קניתי המון ידיעות בעולם הקודם ובעולמות שקדמו לו אך הללו חרבו ובאו אחרים במקומם ואני נשארתי שם) , אני חיי בתחושה מאז שבאתי לעולם שיש משהו שאני צריך להשלים בתקופת חיים זו הגרוע מכל קרה ושכחתי מה רציתי להשיג בעודי בגילגול הזה(אולי להעביר את ידיעותי מהחוויות מהעולמות הקודמים), ומאחורי מה עמדתי, אני חש היום שקלקלתי הרבה מהתוכניות שהיה לי לגלגול הזה, כי הכל עובד כל כך שונה מדרך חשיבתי והגיוני ולא קל להתקיים בצורה רוחנית גרידא בעולם הזה להיות בעולם הזה, כולם כל כך מבודדים אחד מהשני, שכבר נהיה קשה להתחבר באמת עם אנשים למען המטרה של ידיעת הבורא, חוויתי חוויות קשות שמקשות עלי את הזכרון בעבר בצורה כזאת שאדם אותן באופן אובייקטיבי, שחכתי הכל! אני חש את עצמי מנותק ולא עקבי ברצונותי... מצד אחד רוחניות גבוהה - מצד שני ראליסטיות - יש צורך במשאבים כלכליים