אוקיי -
הידע שלי בנושא הזה הוא מועט, אבל מהתרשמותי האישית גיבשתי פחות או יותר את עמדתי בעניין. אני מאמין שאם באמת יהיה הסכם קבע עם הפלסטינים, ישראל תצטרך לוותר על שכונות כמו שועפאט, בית חנינה, עיסאוויה, א-ראם. אלה שכונות שישראלים לא מבקרים בהם, התושבים שם בוחרים לעיריית ירושלים, מקבלים קצבות ילדים ושארים, דמי אבטלה. ישראל מממנת לתושבים שם ניתוחים מסובכים ושאר טיפולים רפואיים, ואנחנו לא מקבלים מהם שום דבר בתמורה (מלבד סיוע לפיגועים לפעמים). בתכל'ס, ירושלים כבר מחולקת, על ידי מחסום קלנדיה בצפון העיר שמוציא אל מחוץ לתחומי גדר הביטחון את השכונות הערביות שנמצאות מצפון למחסום. אני באמת לא חושב שישראל תצטרך להמשיך להחזיק במקומות האלה (כלומר, בשכונות הערביות) - אם באמת נצליח להשיג הסכם קבע עם הפלסטינים. גם מבחינת האינטרס הישראלי, אני חושב שלא כדאי לנו להחזיק במקומות האלה. שמעתי על כך גם הרצאה של פרופ' ארנון סופר בקשר לעניין הדמוגרפי, כך שעל אחת כמה וכמה אני חושב שזו תהיה טעות להמשיך להחזיר במקומות האלה במקרה וייחתם הסכם קבע עם הפלסטינים. בקשר לעיר העתיקה או למקומות הקדושים - זה נושא בעייתי. כל אימרה שלי פה תביא תגובות לכאן ולכאן בקשר למדיניות קדימה (שאני לא הדובר שלה ולא כותב בשמה), ולכן אני מתקשה לכתוב כאן את הדברים. אני באמת חושב שדבר כזה צריך להשאיר לקטע הסופי של שולחן המשא ומתן, כשנצטרך לראות מה עומד על הפרק, מה אפשרי ומה לא אפשרי. חשוב יהיה לבחון את דעת הקהל בנושא הרגיש הזה, אולי אפילו באמצעות משאל עם - אם יהיה מדובר באמת בהחלטה דרמטית וקשה - לכאן ולכאן. אני יכול לומר שאני אישית בדיעה שהכותל המערבי יישאר בידינו, ובאשר להר הבית שנמצא כיום תחת ריבונות ישראלית אך נגישותנו לשם אינה אפשרית (ויש שיאמרו אף אסורה, מבחינה דתית) - המנהיגים יצטרכו למצוא פתרונות שיהיו מוסכמים על שני הצדדים. לא רציתי להיכנס לזה, אבל רציתי בכל זאת להבהיר איפה אני עומד. כתבתי את הדברים האלה מקושי רב ואני באמת לא רוצה לראות אותם עושים כאן כותרות מבחינתי אישית או מבחינת קדימה, אבל אני פתוח לדיון ענייני, שפוי ורציונלי - שאולי יגרום להסבר הדברים ואפילו להרחבת ההשכלה בנושא האפשרויות העומדות בפנינו.