האם ריצה פוגעת בברכיים? - תוצאות מטא-אנליזה חדשה שסוקרת מחקרי MRI

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
לריצה יש יתרונות רבים- היא משפרת סיבולת לב-ריאה, את תפוקת הלב, את לחץ הדם וגם אלמנטים אחרים כמו את יכולת הריכוז והזיכרון, השינה, מצב הרוח ועוד. מאידך אם תלכו לאורתופד, חלקם יגידו לכם שהריצה טובה ללב, אך לא למפרקים ובטח שלא לגב.
מספר מחקרים בשנים האחרונות, בהן בוצע שימוש בסריקות MRI הוכיחו שלא כך הדבר, ובחודש האחרון הצטרפה אליהם מטא-אנליזה אשר פורסמה בכתב העת Osteoarthritis and Cartilage בגיליון פברואר 2023. מטא-אנליזה היא סקירה, שמטרתה להשוות ולצרף תוצאות שהושגו במספר מחקרים והסקירה הזו, אשר בוצעה על-ידי סאלי קובורן (S.L.Coburn), דוקטורנטית במרכז המחקר לרפואת ספורט של אוניברסיטת La Trobe במלבורן שבאוסטרליה, מסכמת ממצאים לגבי השפעתה של הריצה על סחוסי הברך והירך אצל 396 מבוגרים רצים, חלקם לוקים או בסיכון למחלת פרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס).
באחד המחקרים שנסקרו, עקבו אחר מתאמנים שהתאמנו לקראת המרתון הראשון שלהם. בסריקת MRI שבוצעה להם לפני תחילת האימונים התגלו אצל רבים ממצאים שונים, בעיקר פגיעות בסחוסים ובמינסקוסים (מעיין בולמי זעזועים בברך- ע.ב.ח.), אשר לא מנעו מהם להתאמן. לאחר ריצת המרתון, אצל אלו שהצליחו לסיים אותה, התברר לאחר זמן מסוים, שלא רק שהפגיעה בסחוס לא החמירה...לחצו להמשך קריאה
 
תודה עופר. מאוד מענין, אבל כרגיל, גם מעורר תהיות (אני מניח שזה חלק מהענין).
לא קראתי את המקור (מקורות?) עצמו. בין היתר, מפני שמדובר גם במטה-אנליזה. כך שקשה לבקר את המחקרים או ניתוחם. אבל מצוין שמדובר בהשוואת בדיקות MRI שנעשו למתחרי מרתון לפני "תחילת האימונים" ולאחר המרתון. כבר כאן רואים הטיה חריפה מאוד - האוכלוסיה שנבדקה הם כאלה שהחליטו להכנס למשטר אימונים למרתון. כלומר כבר עסקו בספורט, ובנוסף העריכו שמצבם מאפשר מאמץ קיצוני.
לי יש בעיית סחוס, והליכה של שעה מספיקה כדי להשבית אותי. אז נראה לך שאני במצב דומה לאלו מהמרתון? (רמז - לא. ולא רק בגלל המרתון, אלא מנסיון - אימונים, ולו מתונים, מחמירים את מצב הסחוס שלי).

עם זאת - נתקלתי בתאוריה מאוד מעניינת: שהאדם (הומו כלשהו) אינו סתם חיה חלושה - חסרת שיניים, ציפורניים ואיטית. אלא שהתפתחנו עם יכולת פנומנלית של ריצה למרחקים ארוכים. הרבה יותר מרוב בעלי החיים. וזה נתן לנו אפשרויות ציד יחודיות.
כמעט כל החיות היבשתיות יותר מהירות מאיתנו. אפילו חתולים וארנבות. אבל כולם, כולל אנטילופות, יכולים לרוץ מהר למרחק מוגבל, ואז מגיעים להתחממות יתר. אנחנו רצים לאט יותר, אבל בניגוד לכולם, יש לנו בלוטות זיעה על כל הגוף, וחוסר פרווה, שמאפשרים קירור מהיר. בנוסף, מבנה גידים ועצמות שמתאים לריצה (כולל גיד יחודי שמחבר את הגולגולת לעורף).
יש באפריקה שבטים ששיטת הציד שלהם מבוססת על ריצה אחרי אנטילופה למרחק של כמה עשרות קילומטרים, עד שהאנטילופה קורסת מתשישות. והטענה היא שזו הנישה האקולוגית אליה התפתחנו.
אם אכן כך, זה משתלב היטב עם קיום מנגנונים לשימור/שיקום יכולות ריצה (ברכיים, עמוד שידרה וכו').
 

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
תודה עופר. מאוד מענין, אבל כרגיל, גם מעורר תהיות (אני מניח שזה חלק מהענין).
לא קראתי את המקור (מקורות?) עצמו. בין היתר, מפני שמדובר גם במטה-אנליזה. כך שקשה לבקר את המחקרים או ניתוחם. אבל מצוין שמדובר בהשוואת בדיקות MRI שנעשו למתחרי מרתון לפני "תחילת האימונים" ולאחר המרתון. כבר כאן רואים הטיה חריפה מאוד - האוכלוסיה שנבדקה הם כאלה שהחליטו להכנס למשטר אימונים למרתון. כלומר כבר עסקו בספורט, ובנוסף העריכו שמצבם מאפשר מאמץ קיצוני.
לי יש בעיית סחוס, והליכה של שעה מספיקה כדי להשבית אותי. אז נראה לך שאני במצב דומה לאלו מהמרתון? (רמז - לא. ולא רק בגלל המרתון, אלא מנסיון - אימונים, ולו מתונים, מחמירים את מצב הסחוס שלי).

עם זאת - נתקלתי בתאוריה מאוד מעניינת: שהאדם (הומו כלשהו) אינו סתם חיה חלושה - חסרת שיניים, ציפורניים ואיטית. אלא שהתפתחנו עם יכולת פנומנלית של ריצה למרחקים ארוכים. הרבה יותר מרוב בעלי החיים. וזה נתן לנו אפשרויות ציד יחודיות.
כמעט כל החיות היבשתיות יותר מהירות מאיתנו. אפילו חתולים וארנבות. אבל כולם, כולל אנטילופות, יכולים לרוץ מהר למרחק מוגבל, ואז מגיעים להתחממות יתר. אנחנו רצים לאט יותר, אבל בניגוד לכולם, יש לנו בלוטות זיעה על כל הגוף, וחוסר פרווה, שמאפשרים קירור מהיר. בנוסף, מבנה גידים ועצמות שמתאים לריצה (כולל גיד יחודי שמחבר את הגולגולת לעורף).
יש באפריקה שבטים ששיטת הציד שלהם מבוססת על ריצה אחרי אנטילופה למרחק של כמה עשרות קילומטרים, עד שהאנטילופה קורסת מתשישות. והטענה היא שזו הנישה האקולוגית אליה התפתחנו.
אם אכן כך, זה משתלב היטב עם קיום מנגנונים לשימור/שיקום יכולות ריצה (ברכיים, עמוד שידרה וכו').
קודם כל זו בדיוק המטרה של הקבוצה הזו, לעורר תהיות ולאתגר את גבולות המדע, למדתי גם sts ואנחנו נוהגים לעשות כך, אז זה בסדר גמור 😀.
בקשר למה שכתבת, המטרה היתה לבדוק אם ריצה ארוכה פוגעת בסחוסים, לשם כך הם כמובן היו צריכים לקחת אוכלוסיה של אנשים מאומנים או מתאמנים ולא אנשים מהיישוב שפתאום יתחילו לרוץ מרתון ואז ברור שיהיו להם בעיות סחוסים בגלל אימון לא נכון.
ברור שמי שבא עם בעיית סחוסים לפני, הריצה לא תרפא אותו. המסקנה של המטא אנליזה היא גם לא שהריצה תרפא אלא בהתחלה ניכרת פגיעה בסחוס אבל היא משתקמת, מתרפאת אחרי שעה וחצי או יותר. הם מסייגים שם שלמי שיש דלקת פרקים או לקויות אחרות, המחקר לא הוכיח שלא נגרם נזק בגלל הריצה.
בקשר לדבר השני שכתבת, אנחנו אכן מיועדים לרוץ מרחקים ארוכים אבל יש לנו גם כוח מתפרץ לריצות קצרות. אני חושב שיש עוד חיות שמשתמשות בהתשה, בעיקר כאלו שצדות בקבוצות. אני חושב שהאדם יותר בנוי להליכה ארוכה, לנדידה, כי השבטים היו נודדים כל הזמן בחיפוש אחר מקומות עם מזון לליקוט, ופחות לריצה ארוכה.
 
למעלה