האם רציתם לעשות דברים מסוימים בעקבות האחים?

[happy00]

האם רציתם לעשות דברים מסוימים בעקבות האחים?

למשל ללכת לחוג מסוים, ללמוד מקצוע מסוים, לפתח תחביב, בעקבות זה שאחד האחים שלכם עשה את זה? אם כן, האם זה באמת התאים לנטיות האמיתיות שלכם, והאם התמדתם?

 

[קוקילידה23]

שאלה טובה../images/Emo91.gif

כשהייתי קטנה אני מחקה את הכתיבה של אחותי.. ממש הייתי כותבת אות אות לפי הצורה שלה והיום אפשר לומר שהכתב שלנו נורא דומה [ועל זה אני מודה לה

] עוד דבר אחותי למדה פסיכולוגיה וזה נושא שתמיד עניין אותי אבל לא ברמה של למידה לתואר. ללמוד פסיכולוגיה נטו ללא שאר התוספות

אבל אני חושבת שזה לא בגלל שהיא למדה אלא בגלל שחלק מתחומי העניין של שנינו נורא דומה. בדיוק כמו שחלק מהתחומים שאני אוהבת יותר מתחברים לאח הגדול - כל מה שקשור לעיצוב / שירטוט / גרפיקה

אני לא אלך ללמוד רק בגלל ש.. אני אעשה דברים שאני מתחברת אליהם באופן אישי. זה יכול לבוא מעצם העובדה שאחד האחים עוסק במקצוע וזה רק יעודד אבל אם זה לא משו שמדבר אליי, אין מצב שאעשה זאת. תודה happy mom

 

[happy00]

והתשובה שלי ...

בילדותי הלכתי ל-2 חוגים בעקבות אחותי, וחוג אחד בעקבות אחי. למרות שאף אחד מהם לא ממש התאימו לי. לכן גם לא התמדתי לאורך זמן. כשבגרתי הלכתי ללמוד באוניברסיטה, והתחום שבחרתי היה בעקבות אבא שלי ואחי. אבל אני הייתי הראשונה שהלכה ללמוד את זה. בהמשך אחי בחר באותו מסלול שלי ולמד באותה אוניברסיטה. בעקבות הילדות שלי, חשוב לי מאוד לעזור לכל אחד מהילדים שלי למצוא ולפתח את הכישורים שלו בתחומי הענין הייחודיים בשבילו. אני הרגשתי שההורים שלי פספסו איתי. לא הציעו לי ללכת לחוג בתחום שענין אותי, ואני הייתי תמימה מדי בכדי לבקש.

 

[sweet148]

אוי חח

כשהייתי קטנה אח שלי היה בחוג קרב מגע וגם אני רציתי,התחלתי ללכת אחרי 4 שיעורים הפסקתתי חחח...

 

[happy00]

החוג שאני הלכתי בעקבות אחי היה ג'ודו

 

[עדיגונן]

בטח!!

אנחנו שלוש בנות (ושני בנים), הבכורה בת 22, השניה בת 20 ואני בת 15 . כשהבכורה הלכה לפסנתר בגיל צעיר, השניה ניסתה גם בגיל 8 (פרשה אחרי 4 שנים). שהבכורה רצתה ללמוד בלט, אז גם השניה ניסתה, ואני אחריה, אפילו בגיל 5 ידעתי שבמקום בו עושים במשך 45 דקות תנועות עם האצבעות של הרגליים אני לא אהנה (הלכתי רק לשעור אחד), אחר כך החוג אומנות בגיל שש, גם כן בעקבות האחיות, פרשתי כמאט מייד. ג'ודו, בעקבות אחותי, שפרשה מהר (למרות שאני אחר כך למדתי עוד 6 שנים). ואז אחותי כבר לא רצתה יותר חוגים (ואז אני יצאתי לי בשקט בשקט...). אני לומדת נגינה על פסנתר כבר שלוש שנים, רכיבה על סוסים 7 שנים (פרשתי כי לא היה נוח לאמא שלי להסיע, זה לא שהיא אמרה שהיא רוצה שאפרוש, רק התלוננה כל פעם כל הדרך...), ניסיתי גם חוג מחשבים אבל בגלל שהייתי הבת היחידה בחדר עם מדריך וחמישה בנים עד גיל 16 (ואני בת 12 מסכנה..) סבלתי מהם הרבה הצקות בעזרת הודעות מיידיות, שחיה (מעבר לבסיס) פרשתי דיי מהר, כינור (לזמן קצר)... זה הרבה בלגן בשביל ההורים אבל אמא רצתה שננצל את מלוא הפוטינציאל שלנו... והיא עוד מיישמת את הגישה עם האחים שלי (תאומים...) הם רק בני 6 וכבר למדו שחיה, ג'ודו, התעמלות לילדים וכדור רגל (נשארו רק עם שחיה וכדורגל). אז נכון ששהורים שלנו נמצאים על סף התמוטטות מאז שנולדתי, ובכלל לא דיברתי על כול השעורים הפרטיים שאני והאחיות שלי היינו צריכות (ושאני אצתרך בעקבות השביתה) אבל אני שמחה שהם נתנו לי את ההפשרות לנסות ולגלות מה אני אוהבת, למרות שבתקופה שלי לא היה כול מיני בעיות כלכליות למינהם אבל כשאחותי הגדולה הייתה יותר קטנה וההורים שלי חיו בדירת סטודנטים קטנה בירושלים, לא היה להם קל במיוחד... (אחת מהאחיות שלי נאלצה לישון במגירה כתינוקת!). אז כן, הלכתי אחרי האחיות שלי... (ואיי חפרתי!)

 

[happy00]

הזכרת לי עוד חוג שהלכתי אליו בעקבות אחי ../images/Emo9.gif

מחשבים... (בזמנו זה עוד היה BASIC)

 

[happy00]

באמת כל הכבוד להורים שלך שאפשרו לך

להתנסות בכל כך הרבה. ועובדה שמצאת תחומים שאת אוהבת.

 

[פרפרי אהבה]

אני שקלתי לעסוק בפרסום כתוצאה מכך

שאהבתי את מה שאחותי סיפרה לי על העבודה כשעבדה במשרד פרסום. אבל בסופו של דבר לא הלכתי לזה, כי היו אוכלים אותי חיה כי מבחינת האופי יותר מתאים לי לעבוד עם ילדים ופחות העולם העסקי. והחינוך יותר מעניין אותי מזה.

 

[maiky17]

../images/Emo182.gifכן, אבל בערך.

הלכתי לחוג טניס אחרי שאחי התחיל, אבל אי אפשר להגד שזה היה בעקבותיו. פשוט מאוד - אני רציתי להתאמן בטניס, בלי קשר אליו. אני דווקא זוכרת את זה בתור דבר נורא מרגיז. בכל פעם שאני עשיתי משהו, אחד האחים גם עשה, ולהפך. המון פעמים התרגזתי על זה.

 

[happy00]

למה זה מרגיז?

דווקא נראה לי נחמד שיש אותו תחום התעניינות.

 

[maiky17]

../images/Emo182.gifקודם כל, אני לא מדברת על ההווה.

זה הציק לי כשהייתי קטנה יותר. מגיל 14 בערך זה כבר לא מפריע לי. דבר שני, היום זה נחמד בגלל ששלושתנו חברים טובים, אבל לא תמיד היינו ככה. כשהיינו קטנים, היינו כמו חתול ועכבר (וכלב

). שנאתי להיות מוכרת בתור "אחות של", רציתי שיכירו אותי בזכות עצמי. גם עכשיו אני לא אוהבת שמכירים אותי בתור "אחות של", אבל היום אני יודעת לסווג אנשים: האנשים שחשובים לי מכירים אותי בתור עצמי, ואלה שלא, במילא לא צריכים להכיר אותי כל כך.

 

[the last anigma]

אממ לא יודעת אם רציתי בגללו

אבל יצא שהיה לנו מסלול חיים די דומה בילדות... הוא התחיל לשחות בגיל 8 ונכנס לזה רציני (היה בנבחרת האגודה בגילאים 10-16 ואז חצה את הקווים לתפקיד המדריך עד היום - 24) לדעתי בגלל שהייתי מאוד חשופה לזה וההורים היו מאוד מעורבים באגודה הגעתי גם אני לשחות, אבל רק שנתיים וחצי, כי לא הייתי משהו בזה והאימונים התנגשו לי עם אימוני האתלטיקה מתוקף היותי בכיתת ספורט בחט"ב - מסגרת שגם הוא למד בה.... בתיכון שנינו היינו מאוד ריאליים, הוא פיזיקה-מחשבים, אני פיזיקה-כימיה... ואפילו חברה שלי שלומדת איתי היום באוניברסיטה ולמדה איתו בתיכון אומרת שהתגובות שלנו בכיתה זהות לחלוטין... היום - המצב שונה לחלוטין... אני לומדת כימיה, הוא לומד תקשורת-כלכלה במקביל ללימודי תעודה בעיתונאות... הדבר היחיד שמשותף לנו באופי היום הוא הנטייה למערכות יחסים ארוכות שהתחילו בתיכון... הוא 7 שנים (מאז י"ב) עם ארוסתו, ואני 3 וחצי שנים עם החבר (מאז י"א)... שזה לא משהו שלמדנו מאף אחד במשפחה