עוד יוסף פנדריך
Member
האם רשאי ביהמ"ש לדחות בקשה לתיקון פרוטוקול
רק בגלל שההיא מבוססת על הקלטה שנעשתה ללא רשות ביהמ"ש?
ביהמ"ש המחוזי השיב על כך בחיוב, ולדעתי-טעה.
העובדות בקצרה היו שהמבקש הקליט את הדיון ואחר כך ביקש מביהמ"ש לתקן את הפרוטוקול על בסיס ההקלטה. הוא לא הודה שהקליט וביהמ"ש הסיק את המסקנה נוכח הפירוט הרב של הבקשה. ביהמ"ש דחה את הבקשה.
לימים הצטרף גם הצד השני לבקשה והיא הוגשה בהסכמה. שוב נדחתה הבקשה כשהנימוק לשתי ההחלטות הוא שהמבקש הקליט את הדיון ללא אישור ביהמ"ש.
המבקש ביקש רשות ערעור וטען בין היתר שלשופט קמא היה ענין אישי לא לתקן את הפרוטוקול הואיל ונכללו בו אמירות מצידו שביססו טענת פסלות עקב חשש ממשי למשוא פנים.
לא מצאתי שום התייחסות לטענה מצד ערכאת הערעור.
לגוף הענין הבקשה נדחתה אך ורק מהטעם שההקלטה נעשתה ללא רשות ביהמ"ש והחוטא לא יכול לצאת נשכר. העובדה שהבקשה הוגשה בהסכמה לא מרפאת את הפגם.
עד כאן העובדות.
לדעתי, יש להעדיף את האמת מעל לכל. פרי העץ המורעל לא התקבל בישראל, ואין הצדקה לאמץ אותו באורח סלקטיבי, רק במקום שהוא מגן על מערכת המשפט.
ביתר פירוט- בארה"ב ראיה שהושגה שלא כדין פסולה להתקבל בביהמ"ש. עקרון זה ידוע כפרי העץ המורעל. בישראל הדין שונה ושמור לביהמ"ש שיקול דעת אם לקבל את הראיה. לכן ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות או תוך שימוש באלימות לא נפסלות באופן אוטומטי.
כל זה לא נכון כנראה לגבי מערכת המשפט, וכאשר בעל דין מקליט אמירות של שופט שלטענתו עלולות לגרום לפסילתו, פוסלים את ההקלטה מטעמים פורמליים. מראית פני הצדק נפגעת קשות. על ביהמ"ש לנהוג בעקביות ובשיוויון גם כשמדובר בעצמו.
לדעתי אין זה משנה כיצד הושגה ההקלטה. לפרוטוקול יש חשיבות עילאית והחוק לא נותן שיקול דעת לביהמ"ש אם לנהל פרוטוקול. חובתו לפי חוק בתי המשפט לנהל פרוטוקול "שישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט, לרבות שאלות והערות בית המשפט" (ס' 68א' לחוק).
כאשר לא מדובר בדיון אלא בקדם משפט רשאי ביהמ"ש לסטות מההוראה רק בהסכמת הצדדים. הווה אומר שאם הצדדים לא נתנו הסכמתם חובתו לנהל פרוטוקול מדוייק שכולל גם את אמירותיו שלו עצמו (שם).
נוכח החשיבות הרבה שמייחס החוק לניהול הפרוטוקול דומה שאין הצדקה להקפיד פורמליות, ולבדוק אם ההקלטה נעשתה ברשות. השאלה המרכזית היא אם ההקלטה אמינה כמו שבוחנים ראיות אחרות שהושגו שלא כדין.
החלטת כב' ביהמ"ש מוטעית ופוגעת בעקרון השיויון.
רמ"ש 47118-05-18, נבו.
רק בגלל שההיא מבוססת על הקלטה שנעשתה ללא רשות ביהמ"ש?
ביהמ"ש המחוזי השיב על כך בחיוב, ולדעתי-טעה.
העובדות בקצרה היו שהמבקש הקליט את הדיון ואחר כך ביקש מביהמ"ש לתקן את הפרוטוקול על בסיס ההקלטה. הוא לא הודה שהקליט וביהמ"ש הסיק את המסקנה נוכח הפירוט הרב של הבקשה. ביהמ"ש דחה את הבקשה.
לימים הצטרף גם הצד השני לבקשה והיא הוגשה בהסכמה. שוב נדחתה הבקשה כשהנימוק לשתי ההחלטות הוא שהמבקש הקליט את הדיון ללא אישור ביהמ"ש.
המבקש ביקש רשות ערעור וטען בין היתר שלשופט קמא היה ענין אישי לא לתקן את הפרוטוקול הואיל ונכללו בו אמירות מצידו שביססו טענת פסלות עקב חשש ממשי למשוא פנים.
לא מצאתי שום התייחסות לטענה מצד ערכאת הערעור.
לגוף הענין הבקשה נדחתה אך ורק מהטעם שההקלטה נעשתה ללא רשות ביהמ"ש והחוטא לא יכול לצאת נשכר. העובדה שהבקשה הוגשה בהסכמה לא מרפאת את הפגם.
עד כאן העובדות.
לדעתי, יש להעדיף את האמת מעל לכל. פרי העץ המורעל לא התקבל בישראל, ואין הצדקה לאמץ אותו באורח סלקטיבי, רק במקום שהוא מגן על מערכת המשפט.
ביתר פירוט- בארה"ב ראיה שהושגה שלא כדין פסולה להתקבל בביהמ"ש. עקרון זה ידוע כפרי העץ המורעל. בישראל הדין שונה ושמור לביהמ"ש שיקול דעת אם לקבל את הראיה. לכן ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות או תוך שימוש באלימות לא נפסלות באופן אוטומטי.
כל זה לא נכון כנראה לגבי מערכת המשפט, וכאשר בעל דין מקליט אמירות של שופט שלטענתו עלולות לגרום לפסילתו, פוסלים את ההקלטה מטעמים פורמליים. מראית פני הצדק נפגעת קשות. על ביהמ"ש לנהוג בעקביות ובשיוויון גם כשמדובר בעצמו.
לדעתי אין זה משנה כיצד הושגה ההקלטה. לפרוטוקול יש חשיבות עילאית והחוק לא נותן שיקול דעת לביהמ"ש אם לנהל פרוטוקול. חובתו לפי חוק בתי המשפט לנהל פרוטוקול "שישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון והנוגע למשפט, לרבות שאלות והערות בית המשפט" (ס' 68א' לחוק).
כאשר לא מדובר בדיון אלא בקדם משפט רשאי ביהמ"ש לסטות מההוראה רק בהסכמת הצדדים. הווה אומר שאם הצדדים לא נתנו הסכמתם חובתו לנהל פרוטוקול מדוייק שכולל גם את אמירותיו שלו עצמו (שם).
נוכח החשיבות הרבה שמייחס החוק לניהול הפרוטוקול דומה שאין הצדקה להקפיד פורמליות, ולבדוק אם ההקלטה נעשתה ברשות. השאלה המרכזית היא אם ההקלטה אמינה כמו שבוחנים ראיות אחרות שהושגו שלא כדין.
החלטת כב' ביהמ"ש מוטעית ופוגעת בעקרון השיויון.
רמ"ש 47118-05-18, נבו.
