דעתי בעניין../images/Emo95.gif
נתחיל מזה ששמיה אבסולוטית יכולה להיות דבר מולד, אבל אצל חלק מהאנשים היא דבר שמתפתח עם הזמן, ואפילו אפשר לעבוד עליו. האם זה טוב? זו כבר שאלה שונה לגמרי. מצד אחד, זה מאוד טוב, כי אתה תמיד יודע אם אתה מנגן נכון, תמיד תצליח בהכתבות מלודיות והרמוניות ויהיה לך קל. מצד שני, אני יודע שחלק מההתקדמות שלי במוסיקה גם מבחינת רמת הנגינה וגם מבחינת המוטיבציה לנגן הלכה בד בבד עם התפתחות השמיעה. נאי חושב שכשאין שמיעה אבסולוטית זה עוזר לפתח את ההתמצאות הטונלית, את הזיהוי "שטנצים" ונותן המון מרץ ומוטיבציה להתקדם.
