האמהות שלי נולדת שוב, מחר הלידה השניה
|לב

האמהות שלי נולדת שוב, מחר הלידה השניה
|לב

חיכיתי שנים להודעה הזאת, חשבתי שארגיש בום-סטגדם-בום-טראח, אבל לא.
אני מרגישה נעים, שקט, בטוח, שמח וגאה.
ההתרגשות וההתלהבות של הפעם הראשונה התחלפו בתחושה עמוקה של מיקוד עצמי,
של תפקוד יעיל וענייני, של זרימה שמחה לתוך הלא נודע.
התחברתי עם הלא נודע בשנים שחלפו ואני רגועה יותר שם (עדיין אינני מוגנת לחלוטין מטלטלות זמניות).

אני אם יחידנית וחייכנית לילד בן 8 באומנה מזה 4 וקצת שנים. אהבה גדולה. הצלחה של מסע התקדמות בכל הרמות .

ממחר - - אהיה אם אומנת ל- 2 ילדים.

פשוש מתוק בן 5 עומד להצטרף אלינו. מחר אושיט את ידי קדימה ואקלוט אותו בצניחתו מהמוכר והידוע לו אל הלא נודע.
אנחנו מכירים מזה כמה ימים ונוצר חיבור מיידי, בדיוק כפי שקרה עם בכורי האהוב. יש חיבוק עמוק שטעמנו שנינו בימים האחרונים
שנטע בי את הידיעה שנעבור את הטראומה ואדע בדיוק איך להיות שם עבורו, מתוך הבטן, מתוך הלב.

הגדול שלי גם הוא חיכה המון זמן ומצפה מאוד לאח החדש שלו.
היום ניסע שנינו לביקור והבנים ייפגשו לראשונה. אושר גדול ומרגש.

מחר הילד הצעיר שלי בא הביתה. הכל מוכן עבורו. יש סטים של בגדים, פיג'מות, מברשת שיניים, תחתונים, גרביים,
סנדלים, קפקפים, בגד ים, משחקים ספרים... ובעיקר אח גדול שכמהה לאחאות ואמא שחיכתה המון שנים להורות והמון שנים לילד השני.

מתוך מימוש של ציפיה של שנים לילדי, מתוך ההתמדה והאמונה, מתוך האהבה והמימוש - אני מאחלת לכל ההורים והילדים העתידים לבוא והקיימים
את הטוב ביותר, את הנשגב ביותר ואת האהבה האינסופית שתעטוף את כולנו ושנדע להיות מונחים על ידע במסע החיים

וזה לבני החדש, לבני הבכור ולכל הילדים
ברוך הבא - חוה אלברשטיין
 
הי מזל טוב!!!!!מגיע לכם!!!!איזו שמחה ענקית!!!

תהיי להם אמא נהדרת.
אני עסוקה וקצת רחוקה אבל אם את צריכה משהו- כיתבי לי.
כמו במסעות אימוץ- אחרי המסע לאמץ מחכה המסע האמיתי,של החיים ביחד.
מאחלת המון טוב.
אני מאד אוהבת אצלך את קבלת המציאות ביחד עם אי ויתור על רצון ואמונה. דרך ארוכה עם גיוס של המון תקווה.אני מאד מאד שמחה בשבילך ובשביל הבכור שלך.
חיבוק !!!!!
 

fatfat

New member
בשעה טובה


מאחלת לכם הסתגלות הדדית מהירה ועד כמה שאםשר חלקה. בטוחה שהילדון החדש יהנה ממשפחה מדהימה. {בהצלחה{
 

סביון1

New member
בשעה טובה ומוצלחת

מזל טוב. רק מההיכרות בפורום ברור איזו אמא נפלאה את ואיזו אמא נפלאה תהיי.

אני מאד מאד שמחה בשביל כולכם.
 
אפשר שאלה?

הפוסט שלך מאוד מרגש.
אני מתעניינת בנושא האומנה וחושבת על זה מדי פעם (לי ולבן זוגי יש ילד ואנחנו מאוד רוצים עוד אחד, ולא מצליחים בדרכים המקובלות).
הדבר שהכי מפחיד אותי, ומה שבעצם עוצר אותי, הוא האפשרות שאצטרך להיפרד מהילד במידה ויוחזר להורים הביולוגיים.
איך מתמודדים עם הפחד הזה? איך אפשר לשאת פרידה מילד שגילדת? ואיך האח יתמודד עם זה? זה נשמע לי קשה מנשוא...
מתנצלת אם אני מקשה עלייך. אם את יכולה לענות, אודה לך מאוד.
 
שאלת השאלות של האומנה... :)

אומנה מאתגרת מהיבטים רבים כמו אימוץ ויותר.
מעבר לרקע הביולוגי, ההורי, הסביבתי של הילד, מידת הפגיעה והיכולות של הילד, יש קשר שנשמר עם ההורה הביולוגי
.
נכון שפרידה היא דבר מאוד מפחיד ויותר מכך מדאיג כי לרוב אם ילד ישוב להורה הביולוגי הוא לא הולך למקום מיטיב יותר משהיה לו.
נכון למה שעודכנתי, 90% מהילדים אינם שבים להורים הביולוגים ומעשרת האחוזים שכן חוזרים - 90% נפלטים שוב בשנה הראשונה
ולרוב אינם חוזרים למשפחות האומנה כי הם כבר כל כך מרוסקי ביטחון ושפיות. לרוב יועברו למוסדות טיפוליים. לצערי הרב.
בד"כ משקיעים מחשבה רבה למה הקוים האדומים שההורים האומנים מוכנים בקבלת ילד ותוך כדי ניתן ללמוד מעט (דגש על מעט) על
סיכויי השיקום של ההורים הביולוגיים. כמובן שיש מצבים שאינם ברי שיקום אך לא בטוח שתהיי מוכנה לקחת ילד מרקע כזה.
ולמה אמרתי מעט, כי מה שיכול להיראות חסר סיכוי יכול להתהפך לעיתים באופן בלתי צפוי.
רב ההורים האומנים ששאלתי אותם את השאלה הזאת, איך מתמודדים עם הפחד מהוצאת הילד ענו - מדחיקים.
אולי זה לא נשמע טוב, אבל לדעתי, אין אפשרות לתפקד כאשר העננה הזאת סביב הראש כל הזמן וחייבים להתרכז בחיי היומיום.
חשוב לי לציין שעל אף ש90% מהילדים אינם חוזרים, כ-50% מהזמן יש דיבורים על שיקום פה שיקום שם, הרחבת הקשר עם הביולוגים...
כך שהחיים באומנה לא קלים.

הדבר היותר חשוב שחייבים לשקול לפני שמתחברים להורות באומנה היא המוכנות לחיות באי הוודאות, דבר שעו"סיות, פקידות סעד, מטפלים רגשיים וכד'
אוהבים להגיד ולדון בו ולנפנף בו לעיתים.
כל זמן קצר יש איזה 'רעש' שמגיע מכיוון ההורים הביולוגים או העו"סים שלהם.
את צריכה להיות בקשר עם עוסית מעמותת האומנה, לתת דיווחים, להיעזר ולכוון, את צריכה לדעת שאת אמנם תהיי זו שמכירה את הילד על כל תא ותא שלו
אבל יהיו עוד שיבחשו בקדרת חייכם.

הילד אמנם חי רב חייו בביתך, אבל המערכת מתייחסת כאילו ויש לו 2 עולמות. גם אם לא נסכים עם זה - ככה זה.
ותפקידנו כהורים אומנים להיות הגשר הבטוח עבור הילד במעברים הללו. זה דורש המון גמישות, יכולת הכלה של תיסכולים ושגעות מהמערכת ומההורים הביולוגים.
מאבקים תוך סיעור מוח רציני ליצור יציבות בחיי הילד.

אז בגדול - חיים את החיים כאילו אין מחר מאיים. חיים אותם מלא. עם המון אהבה יצירתיות ונתינה (נא לא לצפות להכרת תודה :) )
בנוסף פועלים למען חקיקה של מעמדם המשפטי של הורים אומנים ולמען שיפור בהתנהלות כדי שנוכל באמת להעניק לילדים חיים יציבים.
ואם משהו משמעותי משתנה - מוצאים את הכוחות מאותו מקום שהגיע הכוח לקחת את המסע הזה אלינו מלכתחילה.

ממליצה לך לראות את הסרט והראיונות של שרון בלוך המדהימה שנאלצה להיפרד מבנה שגידלה כשנה וחצי.
 
וואו, תודה על התשובה

זה נשמע מסע קשה ומורכב כל כך... אני לא בטוחה שיש לי את החוסן הנפשי לעמוד בזה. זה נושא כבד מאוד למחשבה ולעיכול. את כנראה אישה מאוד חזקה.
תודה על כל מה שכתבת, עזרת לי להבין קצת יותר טוב במה מדובר.
 
הי לוטוס

אני ממש אבל ממש מעריכה אותך.
ברורה לך הדרך,ברור לך מסלול אי הודאות,ברור לך שאין ברירה אלא להכיל את אותה אי ודאות.

והיום חשבתי- החיים בודאות הם אשלייה אחת גדולה. רק נדמה לנו שההתנהלות שלנו היא כן בודאות.
דוגמה כואבת- במקום העבודה שלי ביום ראשון ביקרה עובדת שקשורה אלינו בדרך מסויימת ,ודיברה בחום ברכות ובדאגה על בנה שבעזה. חצי שעה לאחר מכן התבשרה שנהרג.למחרת היו ממאיתנו שהשתתפו בהלווייה העצובה.
החיים צופנים הפתעות,חלקן גם מאד קשות ומאד לא נעימות.
חשוב ברגע הקיים לעשות את הכי הרבה שניתן.ולהנות ממה שיש ככל שאפשר
ואני חושבת שמתוך ההמתנה לאימוץ ולאומנה את מבינה את זה מאד לעומק.
מאחלת לך,לכם את כל הטוב.

 
תודה חייכנית יקרה

את תמיד קרובה גם מרחוק. יש קשרים שעובדים כך, אנרגטית :).
מסכימה איתך מאוד שהחיים הם אשליה.
חלק נכבד מחיי ביליתי ברצון לדעת בדיוק מה הולך לקרות אחרת - לא הסכמתי להיכנס.
כיום אני רואה כמה חזק היה הצורך שלי בשליטה ואיך לקחתי אותו למקומות שחסמתי אפשרויות.
היום אני יודעת שהשליטה האמיתית היא במירכוז הכוחות שלי, בידיעה שברגע הנכון
אדע מה לעשות.
גם הפעם כמו עם בני הראשון ניסיתי לברר את מירב המידע כדי לשקול אם אני יכולה
להתמודד עם האתגר, ועשיתי ספקולציות לגבי סבירות השיקום המלא של ההורים.
לצד זה יודעת שהכל יכול להשתנות. הדבר החשוב

לאבד ילד זה דבר נורא. ליבי עם חברתך ועם כל מי שמהדהד את הכאב הזה.

תודה על ברכותייך.
 

KallaGLP

New member
ואני תוהה:

אם ממילא שיעור הילדים שחוזר להורים הביולוגיים הוא כה נמוך וממילא אם גם אלה שחוזרים רובם נפלטים שוב למצב עוד יותר גרוע - למה בכלל אומנה? למה לא אימוץ וזהו? המצב הזה פשוט נראה לי חסר הגיון לגמרי, שלא לדבר על כך שהוא ממש לרעת הילדים.
 
ההבדל בין אומנה ואימוץ

כידוע לך אומנה שונה מאימוץ בכך שבאומנה נשמר הקשר עם ההורים הביולוגים לאורך כל השנים.
אין כאן המתנה סטטית לשיקום. תוך כדי השנים הילד נפגש עם ההורה לפעם בשבוע או בשבועיים או בחודש.
התפיסה אומרת שהמפגש גם אם יביא תועלת קטנטנה, גם אם הילד יראה במעט שהאמא או האבא עושים משהו
חיובי כלפיהם - זה חשוב.
התפיסה אומרת גם שהקשיים שמעלים המפגשים, הם בעצם עיבוד מתמשך טיפין טיפין של המצב.
ודבר אחרון המפגשים מאפשרים לילד להכיר את ההורה הביולוגי ולהבין טוב יותר מדוע הוא לא גדל אצלו/ה.
אין כאן שחור ולבן, לטובת או לרעת מאחר ובאומנה כל סיפור עומד בפני עצמו עם המון שיקולים ושוני מסיפור אחר.
אני מקווה שיהיה שינוי בחוק ואומנה תיחשב קבועה אחרי 3-4 שנים שהילד במשפחה האומנת. שיימשך הקשר
עם הביולוגים כל זמן שהם יכולים ויש תועלת ללא פגיעה משמעותית אבל שהילד והאומנים ידעו שהמצב התקבע
ואין טלטלות-צונאמי בדרך.
 
מאחלת לכם הרבה אושר בחיבור החדש שנוצר

לכם. את עבורי דוגמא מאלפת לדרך נוספת של היווצרות משפחה. כפי שכתבו לך, אני בטוחה שתהיי אם נהדרת לבן הנוסף, כפי שהתרשמתי מהודעותייך עד כה. ממה ששמענו ממך עד כה, מחכה לבן הנוסף גם אח מדהים. בהצלחה לכולכם!!!
 
למעלה