האמנם צמיחה ?

[ענן כבד]

האמנם צמיחה ?

בעוד נר הנשמה מהבהב שאלתי את עצמי חמש וחצי שנה . האמנם צמיחה ? והמילה דוקרת ופוצעת כפל כפליים. בני היה צריך להמשיך לצמוח להמשיך להתפתח . ונדם. גורל אכזר ולא מובן פגע בו .פגע בנו בכול המשפחה. "ירד הכורת באחת " . חיה אני .לא צומחת! . האם אפשר? לזכרו של בני .ינואר מתקרב עוד מעט יכול היה להיות בן 23 במלוא פריחתו ואינו. והזעקה אינה נשמעת .

 

[eaz1514]

ענן יקירתי, נכון ינואר מתקרב וכמה שנדחיק

את המחשבה זה יגיע, דורון לא יהיה בן 23 ולרונן אזכרה 5 שנים. חמש שנים זה הרבה זמן אבל נדמה שהזמן עמד מלכת באותה נקודת זמן בה חלק ממני התפצל וממשיך הלאה וחלק נשאר קפוא עם בני הקטן שנמצא במקום אחר בלתי נראה אבל תמיד איתי. צמיחה? אני הייתי קוראת למצבנו דריכה במקום בנסיון נואש לא לשקוע, לצמוח כבר אי אפשר פשוט מושכים את העגלה, לפעמים המשא יותר קל לפעמים כבד מנשוא אבל איכשהו החיים נמשכים ואנחנו איתם. ענן יקרה הזעקה נשמעת היטב גם אם היא לא נאמרת בצעקה רמה אלא מתוך הלב היא מגיעה. לזכרם

אילנה, אמא של רונן

 

[yonsh]

הצמיחה מתוך הבור

שלום רב, שני יונית, לפני 9 שנים התאלמנתי... לאחרונה, יצא ספרי "העלמה נה והבור" (כתוב עליו בפורום אחים שכולים) העוסק בדיוק בשאלה הזו - האם ניתן לצמוח מתוך הבור? - לדעתי כן. בימים אלו אני מעבירה סדנאות העוסקות גם הן בשאלה הזו - מטרת הסדנאות לתת נקודת מבט קצת שונה על ההתמודדויות שלנו בחיים, אילו כוחות יש לנו וכיצד ניתן להיזער בהם בדיוק לצורך הצמיחה הזו. הסדנא היה חוויה של שעתיים ומהווה "שעון מעורר" לשאלה זו שהעלית. ביום שישי הקרוב (5 בדצמבר) יש סדנא ברחובות, כל הפרטים במסמך המצורף. אשמח לראותך.

 

[yonsh]

והנה ההזמנה לסדנא

 

[eaz1514]

יונית תודה על ההמלצה וההזמנה

אנא הרשי לי להביע את דעתי, אין אפשרות להורה לצמוח אחרי אובדן ילד אפשר להמשיך בשגרה ולשמוח עם הצמיחה סביבנו, לי יש את הכוחות לנהל את חיי בנורמליות יחסית אבל בלתי אפשרי לצמוח ללא הבן הצעיר שלי שנשאר לנצח בן 22. למרות הנחת מבני הבכור והאושר שהוא מביא עם כל חיוך, מילה וחיבוק, אף על פי שמסביבי אחיינים מתחתנים, תינוקות נולדים, ילדים גדלים והעולם ממשיך להסתובב, אני משתתפת בשמחות ובאמת שמחה ומתרגשת עם כל ארוע, אבל נשארתי נטועה בנקודת זמן מאוד מסוימת, יום פטירת בני. אילנה, אמא של רונן