האמת היא שזה די עצוב
אפילו שזה קשור לשירשור הפרק היומי, החלטתי לפתוח את זה בשירשור נפרד היות ומדובר במשהו כולל יותר.
הפרק הזה, פרק 171, הוא אחד הפרקים הכי עצובים בעיני, לא רק בגלל שהוא עצוב, אלא כי הוא מציג מציאות די עצובה (לכן פתחתי את השירשור הזה מחוץ לשירשור פרק) שמתחלקת לשתיים:
א. אומנם כבר כתבתי את זה מספר פעמים, אבל בפרק היום, שלאיה לא היה מושג מי זאת רוני - זה שוב פעם הכה בי:
זה כל-כך עצוב שהם מכירים אחד את השני ולא יודעים אילו שנתיים מטורפות הם עברו. שאיה לא יודעת שרוני וניני היו פעם זוג והם היו מאוהבים.
משום מה זה ממש ממש צרם לי הפרק.
.
ב. כשהשישיה החדשה הייתה בבאולינג, ממש בתחילת הפרק, היה לי גם קצת עצוב, פתאום הבנתי באופן הרבה יותר חזק ועמוק שהשמיניה שהכרנו "מתה" - היא לא תחזור יותר. הרי גם להם בעצמם אין מושג מי הם היו ומה הם עברו ושם דבר לא יוכל להחזיר אותם להיות אותה שמיניה.
במקומם יש שמיניה חדשה (שעוד לא ראינו את כולה) - טובה ומגניבה, בזה אין לי שום ספק. אבל עדיין, העובדה שהשמיניה שאליה התרגלנו ואותה הכרנו היטב כבר לא קיימת יותר עשתה אותי עצוב. נכון, זה לא חדש, ידענו את זה כבר בתחילת העונה, אבל הפרק הזה, שבו ראינו בפעם הראשונה את השמיניה החדשה (או לפחות חלק ממנה) שיש בניהם אינטראקציה, גרמה לי להפנים את העובדה הזאת טוב יותר וגם זה עשה אותי עצוב.
זה קצת כמו (ואני נותן כאן סתם דוגמא) שבבית הספר שלמדתם בו היה לכם מנהל שכל-כך אהבתם. אחרי 20 שנה אתם באים לביקור בבית הספר ורואים שיש מנהל חדש וכמעט הכל השתנה שם. בנוסף לכך אף אחד כבר לא זוכר את אותו המנהל (אלא רק חלק מהמורים מכירים את השם). זה היה עושה לכם קצת עצוב, לא?
בכל אופן,
זה רק הראה לי כמה באמת אהבתי את השמיניה המקורית וכמה היא באמת הייתה אצלי עמוק בלב
כל הכבוד לגיורא על הפרק הזה, כי כמה שהוא היה עצוב הוא גם היה סוג של אינדיקציה שהראתה לי לפחות, כמה באמת אהבתי את השמיניה וכמה היא חסרה
.
לכן, אם כמה שהפרק היה עצוב מאוד אהבתי אותו
.
אפילו שזה קשור לשירשור הפרק היומי, החלטתי לפתוח את זה בשירשור נפרד היות ומדובר במשהו כולל יותר.
הפרק הזה, פרק 171, הוא אחד הפרקים הכי עצובים בעיני, לא רק בגלל שהוא עצוב, אלא כי הוא מציג מציאות די עצובה (לכן פתחתי את השירשור הזה מחוץ לשירשור פרק) שמתחלקת לשתיים:
א. אומנם כבר כתבתי את זה מספר פעמים, אבל בפרק היום, שלאיה לא היה מושג מי זאת רוני - זה שוב פעם הכה בי:
זה כל-כך עצוב שהם מכירים אחד את השני ולא יודעים אילו שנתיים מטורפות הם עברו. שאיה לא יודעת שרוני וניני היו פעם זוג והם היו מאוהבים.
משום מה זה ממש ממש צרם לי הפרק.
ב. כשהשישיה החדשה הייתה בבאולינג, ממש בתחילת הפרק, היה לי גם קצת עצוב, פתאום הבנתי באופן הרבה יותר חזק ועמוק שהשמיניה שהכרנו "מתה" - היא לא תחזור יותר. הרי גם להם בעצמם אין מושג מי הם היו ומה הם עברו ושם דבר לא יוכל להחזיר אותם להיות אותה שמיניה.
במקומם יש שמיניה חדשה (שעוד לא ראינו את כולה) - טובה ומגניבה, בזה אין לי שום ספק. אבל עדיין, העובדה שהשמיניה שאליה התרגלנו ואותה הכרנו היטב כבר לא קיימת יותר עשתה אותי עצוב. נכון, זה לא חדש, ידענו את זה כבר בתחילת העונה, אבל הפרק הזה, שבו ראינו בפעם הראשונה את השמיניה החדשה (או לפחות חלק ממנה) שיש בניהם אינטראקציה, גרמה לי להפנים את העובדה הזאת טוב יותר וגם זה עשה אותי עצוב.
זה קצת כמו (ואני נותן כאן סתם דוגמא) שבבית הספר שלמדתם בו היה לכם מנהל שכל-כך אהבתם. אחרי 20 שנה אתם באים לביקור בבית הספר ורואים שיש מנהל חדש וכמעט הכל השתנה שם. בנוסף לכך אף אחד כבר לא זוכר את אותו המנהל (אלא רק חלק מהמורים מכירים את השם). זה היה עושה לכם קצת עצוב, לא?
בכל אופן,
זה רק הראה לי כמה באמת אהבתי את השמיניה המקורית וכמה היא באמת הייתה אצלי עמוק בלב
כל הכבוד לגיורא על הפרק הזה, כי כמה שהוא היה עצוב הוא גם היה סוג של אינדיקציה שהראתה לי לפחות, כמה באמת אהבתי את השמיניה וכמה היא חסרה
לכן, אם כמה שהפרק היה עצוב מאוד אהבתי אותו
