האמת העירומה
האמת העירומה `אני הולך אל ברטה פעם בשנה` יגאל בשן שר ברדיו ואני חושב שהשיר הזה עלי, פשוט, כאילו, כאילו שיגאל בשן נכנס, נכנס לי למוח, וקרא, קרא לי אותו. אומנם אני לא הולך אל ברטה, אומנם זה לא פעם בשנה, אומנם היא בכלל לא מגדת עתידות, אבל מה, בת-אל הזו, ככה קוראים לה, בת-אל הזו, גם אני הולך אליה כל כמה זמן, 14 יום לייתר דיוק, גם היא עושה לי טוב וגם היא לוקחת כסף. לא שאני יודע עליה הרבה, בטח לא כמו יגאל על ברטה, אבל פעם בכלל קראו לה פנינה, ואז היא הלכה נהייתה מתנחלת, החליפה את השם לבת-אל מוצה, לכו תבינו מתנחלים, ועכשיו אני כל כמה זמן הולך לקרית ארבע בשביל לקבל קצת. אז אני שומע את יגאל בשן, מבסוט מעצמי, היא גם הורידה מהתעריפים ככה שבכלל, `לקוח ותיק זה מה שאתה` היא חייכה, החזירה לי מעשר מהסכום ונתנה לגולנצ`יק שלידנו את העוזי שלה בשביל שילווה אותי לאוטובוס, `אתה מיוחד`. אף פעם לא אמרו עלי שאני מיוחד. רק בת-אל. ואז מה זונה. ואז מה מתנחלת. גם זונה. גם מתנחלת. אז מה. אני מיוחד. `אחייי` אני נכנס לתחנה המרכזית והוא צועק עלי, `שלום כושי` אני אומר לו למה אצלהם כולם אחים, ככה ראיתי בחוק וסדר, `אה?!` הוא מביט עלי מוזר הכושי הזה, `תעזוב` אמרתי לו, לכו תסבירו לכושים חוק וסדר, אצלהם קונים רק הארלם, `החדש של מדונה, מיוזיייקק` הוא טופח לי על השכם, אני בעצמי דופק לו חיוך, צריך לחייך אליהם בשביל שלא יוציאו עליכם איזה כלי, `תעזוב, רק שיר אחד יפה, והורדתי מנאפסטר גם ככה` אני ממהר הבייתה, `תעזוב אותך נאפסטר הזה` הוא מושך אותי לעבר פתח החנות, `סתם הומו אחד. מה הוא מבין במוזיקה? כולם אומרים לי נאפסטר שמא נאפסטר. קוקסינל. הדיסק, חביבי, הדיסק. מקורי, 40 שקל, רק בשבילך. אתה חייל?` ולכו תבינו כושי שרואה מישהו שרק עכשיו חזר מזונה על אזרחי והוא נראה לו חייל, `לא` נמאס לי לעמוד שם, אני תמיד מרגיש מוזר לעמוד ככה בתחנה המרכזית, נראה לי כזה פלילי שמה, `סטודנט?` הוא ממשיך ופותח איזה ספר של איזה סטודנטים או מה שזה לא יהיה, `לא` ויאללה, יאללה כבר, `בנק הפועלים?` דופק לי מבט של כבשה מיוחמת, `בנק לאומי?` אוטוטו עומד לבכות, `אזרח ישראל?` ואופפלה, כושי כושי, אבל קלע, `ו?` שאלתי, `רק בשבילך, 37 שקל, וזהו, זהו`, ולכו תסבירו לו שבדיוק הייתם אצל בת-אל, שאתם חושבים שבטעות לקחתם גם איזה מכסנית של איזה עוזי ואולי גולני רודפים אחריכם, שאתם חייבים להתקלח, להסתדר, להרגע, דברים כאלו של אחרי הימיילה-ג`ים, `ואיך אני ידוע ששומעים טוב?` כי ידעתי שאין סיכוי שהוא יוכל להוכיח לי וככה זה ייגמר, `סמוך עלי` הוא מחייך, `מקסימום תחזיר`. אז קניתי את הדיסק בתחנה המרכזית, 37 שקל בשביל אזרח ישראל מאיזו גבה מחוררת של איזה כושי גדול, אמא אומרת שזה לא יפה להגיד כושים אבל אבא אמר לאמא שתסתום את הפה ושתתן לילד להתבטא בחופשיות כי אנחנו דמוקרטיה, וקניתי את הדיסק מוזיקה של מדונה, ומשם הכל התחיל. חברה שלי אומרת שאני בזמן האחרון עצוב מדי. מלנכולי מדי. שאני כל הזמן רק מדבר שחורות, רואה שחורות, ושאני גם מאונן כפייתי והיא לא מבינה מה היא עושה איתי, `אבל אל תחשוב שאני לא שומרת על אופציות אחרות`. אמרתי למקופלת, ככה קוראים לחברה שלי, מן הסתם פעם קראו לה בשם אחר, אבל אחרי שהיא עשתה התערבות בצבא עם המדס`ניק שלהם שהוא לא יכול לאכול 200 מקופלת במשמרת חצות אז היא הפסידה ומאז קוראים לה מקופלת. מקופלת היא בת 33, ויש לה משבר כזה בחיים שהיא חושבת ש`אני כבר לא יפה כמו שהייתי פעם`, ואחרי שראיתי את התמונות שלה של פעם החלטתי שעדיף שאני לא אדכא אותה עוד יותר, `השמנתי` היא נהיית לי עצובה, `כל מה שרציתי לא הצליח` היא נכנסת למצב רוח שגם קדפי נראה לידו שפיר, בקיצר, מאז שהגיעה לגיל 33 היא לא נותנת לי כלום. מאז אני גם הולך לבת-אל הזונה המתנחלת כי `גבר צריך שיהיה לו איפה לפרק את המחסנית`, זה מה שאבא אמר לי בגיל 13, וזה מה שאני מיישם לזכרו. אבא מסכן, גם הוא כל זמן פירק את המחסנית שלו, עד שיום אחד הוא פירק אותה כל כך שכל המכלול גם נדפק לו ואבא מת על אמא כשהוא מפרק עליה את המחסנית שלו ומאז אמא בדכאון. `מקופלת` טלפנתי אליה, `בואי תראי מה הבאתי מהתחנה` קראתי עליה שתבוא בשביל לעשות לה קצת שמייח עם החדש של מדונה שהבאתי מהגבה של הכושי, ואז הכנתי כזה יופי של פלורסנטים בחדר בשביל לעשות לנו אווירה רומנטית כמו שאחמד טיבי המליץ ב`ספרות המקצועית לגניקולוג ואלו שרוצים להיות` כרך 2, פרק ז`, פתיח. `כמה עלה לך?` היא מביטה בי בחשדנות, `הנחה` התלהבתי, `37 סך הכל. לא שווה?` אבל מקופלת אמרה שלא רק שזה דיסק מזויף, לא רק שבטח האיכות חרא, אני גם דפוק למה כמו שמראים בפרסומת אז בגלל הכסף ששלמתי ל
האמת העירומה `אני הולך אל ברטה פעם בשנה` יגאל בשן שר ברדיו ואני חושב שהשיר הזה עלי, פשוט, כאילו, כאילו שיגאל בשן נכנס, נכנס לי למוח, וקרא, קרא לי אותו. אומנם אני לא הולך אל ברטה, אומנם זה לא פעם בשנה, אומנם היא בכלל לא מגדת עתידות, אבל מה, בת-אל הזו, ככה קוראים לה, בת-אל הזו, גם אני הולך אליה כל כמה זמן, 14 יום לייתר דיוק, גם היא עושה לי טוב וגם היא לוקחת כסף. לא שאני יודע עליה הרבה, בטח לא כמו יגאל על ברטה, אבל פעם בכלל קראו לה פנינה, ואז היא הלכה נהייתה מתנחלת, החליפה את השם לבת-אל מוצה, לכו תבינו מתנחלים, ועכשיו אני כל כמה זמן הולך לקרית ארבע בשביל לקבל קצת. אז אני שומע את יגאל בשן, מבסוט מעצמי, היא גם הורידה מהתעריפים ככה שבכלל, `לקוח ותיק זה מה שאתה` היא חייכה, החזירה לי מעשר מהסכום ונתנה לגולנצ`יק שלידנו את העוזי שלה בשביל שילווה אותי לאוטובוס, `אתה מיוחד`. אף פעם לא אמרו עלי שאני מיוחד. רק בת-אל. ואז מה זונה. ואז מה מתנחלת. גם זונה. גם מתנחלת. אז מה. אני מיוחד. `אחייי` אני נכנס לתחנה המרכזית והוא צועק עלי, `שלום כושי` אני אומר לו למה אצלהם כולם אחים, ככה ראיתי בחוק וסדר, `אה?!` הוא מביט עלי מוזר הכושי הזה, `תעזוב` אמרתי לו, לכו תסבירו לכושים חוק וסדר, אצלהם קונים רק הארלם, `החדש של מדונה, מיוזיייקק` הוא טופח לי על השכם, אני בעצמי דופק לו חיוך, צריך לחייך אליהם בשביל שלא יוציאו עליכם איזה כלי, `תעזוב, רק שיר אחד יפה, והורדתי מנאפסטר גם ככה` אני ממהר הבייתה, `תעזוב אותך נאפסטר הזה` הוא מושך אותי לעבר פתח החנות, `סתם הומו אחד. מה הוא מבין במוזיקה? כולם אומרים לי נאפסטר שמא נאפסטר. קוקסינל. הדיסק, חביבי, הדיסק. מקורי, 40 שקל, רק בשבילך. אתה חייל?` ולכו תבינו כושי שרואה מישהו שרק עכשיו חזר מזונה על אזרחי והוא נראה לו חייל, `לא` נמאס לי לעמוד שם, אני תמיד מרגיש מוזר לעמוד ככה בתחנה המרכזית, נראה לי כזה פלילי שמה, `סטודנט?` הוא ממשיך ופותח איזה ספר של איזה סטודנטים או מה שזה לא יהיה, `לא` ויאללה, יאללה כבר, `בנק הפועלים?` דופק לי מבט של כבשה מיוחמת, `בנק לאומי?` אוטוטו עומד לבכות, `אזרח ישראל?` ואופפלה, כושי כושי, אבל קלע, `ו?` שאלתי, `רק בשבילך, 37 שקל, וזהו, זהו`, ולכו תסבירו לו שבדיוק הייתם אצל בת-אל, שאתם חושבים שבטעות לקחתם גם איזה מכסנית של איזה עוזי ואולי גולני רודפים אחריכם, שאתם חייבים להתקלח, להסתדר, להרגע, דברים כאלו של אחרי הימיילה-ג`ים, `ואיך אני ידוע ששומעים טוב?` כי ידעתי שאין סיכוי שהוא יוכל להוכיח לי וככה זה ייגמר, `סמוך עלי` הוא מחייך, `מקסימום תחזיר`. אז קניתי את הדיסק בתחנה המרכזית, 37 שקל בשביל אזרח ישראל מאיזו גבה מחוררת של איזה כושי גדול, אמא אומרת שזה לא יפה להגיד כושים אבל אבא אמר לאמא שתסתום את הפה ושתתן לילד להתבטא בחופשיות כי אנחנו דמוקרטיה, וקניתי את הדיסק מוזיקה של מדונה, ומשם הכל התחיל. חברה שלי אומרת שאני בזמן האחרון עצוב מדי. מלנכולי מדי. שאני כל הזמן רק מדבר שחורות, רואה שחורות, ושאני גם מאונן כפייתי והיא לא מבינה מה היא עושה איתי, `אבל אל תחשוב שאני לא שומרת על אופציות אחרות`. אמרתי למקופלת, ככה קוראים לחברה שלי, מן הסתם פעם קראו לה בשם אחר, אבל אחרי שהיא עשתה התערבות בצבא עם המדס`ניק שלהם שהוא לא יכול לאכול 200 מקופלת במשמרת חצות אז היא הפסידה ומאז קוראים לה מקופלת. מקופלת היא בת 33, ויש לה משבר כזה בחיים שהיא חושבת ש`אני כבר לא יפה כמו שהייתי פעם`, ואחרי שראיתי את התמונות שלה של פעם החלטתי שעדיף שאני לא אדכא אותה עוד יותר, `השמנתי` היא נהיית לי עצובה, `כל מה שרציתי לא הצליח` היא נכנסת למצב רוח שגם קדפי נראה לידו שפיר, בקיצר, מאז שהגיעה לגיל 33 היא לא נותנת לי כלום. מאז אני גם הולך לבת-אל הזונה המתנחלת כי `גבר צריך שיהיה לו איפה לפרק את המחסנית`, זה מה שאבא אמר לי בגיל 13, וזה מה שאני מיישם לזכרו. אבא מסכן, גם הוא כל זמן פירק את המחסנית שלו, עד שיום אחד הוא פירק אותה כל כך שכל המכלול גם נדפק לו ואבא מת על אמא כשהוא מפרק עליה את המחסנית שלו ומאז אמא בדכאון. `מקופלת` טלפנתי אליה, `בואי תראי מה הבאתי מהתחנה` קראתי עליה שתבוא בשביל לעשות לה קצת שמייח עם החדש של מדונה שהבאתי מהגבה של הכושי, ואז הכנתי כזה יופי של פלורסנטים בחדר בשביל לעשות לנו אווירה רומנטית כמו שאחמד טיבי המליץ ב`ספרות המקצועית לגניקולוג ואלו שרוצים להיות` כרך 2, פרק ז`, פתיח. `כמה עלה לך?` היא מביטה בי בחשדנות, `הנחה` התלהבתי, `37 סך הכל. לא שווה?` אבל מקופלת אמרה שלא רק שזה דיסק מזויף, לא רק שבטח האיכות חרא, אני גם דפוק למה כמו שמראים בפרסומת אז בגלל הכסף ששלמתי ל
