האמת שמתחת לפני השטח

[דיסוצ]

האמת שמתחת לפני השטח

שלום. האם קיימת דרך מציאותית ואמיתית לגלות מה באמת קרה, בילדות? דרך שלא תהיה מושפעת ממחשבות/אמונות/רצונות שלי או של אחרים? תודה.

 

[צוות מקום]

"דרך מציאותית"

כדאי שתדעי, שגם בכל הנוגע להווה ולתפיסה שלו, אין דרך לראות את המציאות אלא דרך המחשבות, אמונות והרצונות שלך. וכך בעצם לכל אחד מציאות משלו והתפיסה שלנו אותה היא סובייקטיבית. אז תלוי מה את מנסה לברר. אם דבר מסוים קרה או לא, ברמה העובדתית הפשוטה? לפעמים אפשר לדעת בוודאות, לפעמים לא. את הדקויות של מה בדיוק היה ומה כל אחד חשב ואמר, כבר קשה יותר לאמת. עוזר לפעמים כשמישהו מאשר לך קיומה של עובדה מסוימת בעבר. אבל לעולם לא ניתן להגיע לוודאות ולאחדות דעים, לא לגבי ההווה ובטח שלא לגבי העבר. הוודאות, בכל אופן, אינה צריכה להיות התנאי להתמודדות עם הזיכרונות שעולים ועם המצוקה שקיימת והיא אמיתית.

 

[דיסוצ]

אני רוצה אישור

אני רוצה, קודם כל, אישור עובדתי שמשהו קרה. כל דבר אחר נתון לפרשנות וזה בסדר. אני יודעת שזה לא אמור לשנות, שמה שחשוב זו ההרגשה הסובייקטיבית, הנסיבות שגרמו להרגשה. אין ספק שבין אם היה או לא, יש בעיה. אבל כדי לדעת איך להתייחס לזה, לעצמי, לאנשים אחרים, חשוב לי לדעת את האמת הבסיסית. מאוד מאוד מפריע לי הרעיון שיכול להיות שהמצאתי הכל, כמו שאנשים מסויימים טוענים.

 

[צוות מקום]

אז אולי

נחשוב ביחד, נסי להיות יותר ספציפית - מה כן את זוכרת, מי הם אותם אנשים שגורמים לך לאבד ביטחון במה שאת זוכרת ומרגישה ונראה מה ייצא מהתהליך הזה.

 

[דיסוצ]

תודה, אבל...

אני לא חושבת שאני רוצה להיכנס לפרטים של מה שאני זוכרת. מי שגרם לי לאבד את הביטחון... ההורים. הם הצליחו להכניס במשפט אחד את כל המילים: "ממציאה, משקרת, מדמיינת, מגזימה, משחקים תמימים של גיל ההתבגרות, לא יכול להיות" וכו´ וכו´. התגובה הזאת הייתה לפני יותר משנתיים. מאז הם מכחישים. אז בגלל שהאירוע עצמו היה לפני... יותר מ- 15 שנה, אני כבר לא יודעת...

 

[צוות מקום]

שווה לחשוב כאן על נקודה מסוימת

מי היה נוכח בשעת התרחשות הדברים? האם הם היו נוכחים? אם הם לא היו נוכחים, איך הם יכולים אם כך לפסוק שאת מדמיינת? ואם היו נוכחים, הרי שאת ממילא צודקת... כי זה אומר שהדברים היו.

 

[דיסוצ]

אין דרך לדעת

לא הייתי בגיל שאפשר לזכור ממנו הרבה. מי שיכול לדעת זה רק ההורים, כנראה. הדבר היחיד שהאדם עצמו אמר לי על הנושא: "אני לא זוכר" אני לא יכולה לבוא להורים ולשאול אותם ישירות. אבל יש להם יכולת מופלאה להגיד דברים לא נכונים במקומות הכי פוגעים. וזה עדיין לא מוכיח שום דבר לשום כיוון. רק גורם לי לפקפק בעצמי יותר.

 

[צוות מקום]

אולי תפקפקי בעצמך תמיד

זה לא משהו נדיר כאשר מתמודדים עם דברים שהתרחשו מזמן, כשהיית ילדה. זיכרונות משנות הילדות הרכה לא נשמרים בצורה ברורה ממילא. אבל אילו לא היה דבר, לא היית במקום שבו את נמצאת היום. לא היית פשוט מעדיפה ששום דבר לא יתעורר? אבל זה כן התעורר. משהו יש שם שמטריד. יש דבר אחד שאת יכולה להאמין לו וזה הכאב שעולה, המצוקה. באלו לא מטפלים בבית משפט ובעצם רק בבית משפט מבקשים וודאות או קרוב לכך. בכל שאר המסלולים של ההתמודדות אין חשיבות לוודאות, אלא לחוויה שלך בהווה ולאיך שאת רואה את העבר. את ושום אדם אחר. כי את אמורה להתמודד עכשיו עם ההשלכות שלו ולא שום אדם אחר.

 

[צוות מקום]

כמו כן, קישור חשוב

למדור באתר מקום הקרוי "היה או לא היה" שעוסק בזיכרון. מקווה שיבהיר משהו.

 

[דיסוצ]

טוב, הבנתי.

קראתי את כל המאמרים והספרים שמצאתי בנושא. דיברתי עם אנשי מקצוע, עם אנשים שעברו דברים דומים יותר או פחות. למדתי תיאוריות, רשימות של סימפטומים, סטטיסטיקות... זה לא משהו שהתעורר פתאום, זה משהו שתמיד היה, לכן גובר הסיכוי שעוות במשך השנים. כדי להתמודד עם כאב ומצוקה שעולים ממשהו, אני, אישית, צריכה לדעת מה זה המשהו, ולא רק לדעת שיש כאב. בסדר, הבנתי. אין דרך לדעת באמת. הבנתי את זה כבר הרבה פעמים בעבר, זה לא אומר שאפסיק לחפש. תודה.

 

[צוות מקום]

ונגיד שתמצאי וודאות, מה אז?

 

[דיסוצ]

החלמה?

מה אז? זה לא נוגע רק לנושא הספציפי הזה. זה משליך כל מי שאני, על האמון שלי בעצמי, באנשים אחרים... עם וודאות אפשר להתמודד הרבה יותר טוב מאשר עם ספק. מכל ההתעסקות שלי בנושא בשנים האחרונות, הוכחתי לעצמי שאני במבוי סתום. אני לא יודעת איך להמשיך, ואני רוצה להתקדם.

 

[צוות מקום]

אולי לשנות ציפיות

לגבי מה, מכל מה שאת חווה, יש לך וודאות? למה את מאמינה מהחוויה שלך?

 

[דיסוצ]

או לא לצפות בכלל

אני מבינה מה הכיוון פה, וברמת העיקרון אני יודעת שזה נכון. גם אם אני מנסה להאמין רק לעובדות, אין וודאות שזה באמת נכון וזו לא ממש צורה לחיות. "החוויה שלי" לא משמעותית לי, כי היא סובייקטיבית, אז אי אפשר להאמין למשהו מזה. בכל נושא. אני יודעת שיש כאן סתירה לוגית.

 

[צוות מקום]

יש בכלל משהו אובייקטיבי ?

אני מרגישה כאילו אנחנו משחקות שח מט

ואני לא יודעת אם אני היריב או שזו את נגד עצמך. אבל המצב הוא פשוט הרבה יותר בלוח הזה - את כותבת בפורום שעוסק בטראומה מינית, על משהו שהיה או לא היה, כנראה מתוך כאב שלא מניח לך, עם או בלי הספקות העצמיים העמוקים שיש לך. אם או בלי האישור של ההורים. זה הנתון. עכשיו יהיה עליך להחליט, מה את עושה עם זה. כנראה שזה לא משהו שאת יכולה פשוט להתעלם ממנו בנפנוף יד. זה שם, זה חזק וזה משפיע. מה שזה לא יהיה, אולי זה שווה בירור.

 

[דיסוצ]

זה בדיוק העניין

(גם לי זה הרגיש קצת כמו מלחמה) יש דברים אובייקטיבים, כל מה שלא קשור לאדם אחר או רגשות או משאלות או... אז אין דברים אובייקטיביים שיכולים לעזור לי עם עצמי... אז יש בעיה, בסדר. ואני מנסה לעשות עם זה משהו - בגלל זה שאלתי פה. אני בטיפול, מן הסתם גם שם זה עולה. אני תקועה בנושא הזה, גם בטיפול וגם ביני לבין עצמי, ולא מצליחה להתגבר על השאלה הבסיסית. אבל אני מוכנה לקבל את זה שאין תשובה. בינתיים.