האנשים הטובים בכל מקום../images/Emo141.gif
בוקר טוב, אתמול אחרי הצהריים הייתי אמורה ללכת עם אמא למתנ"ס להרצאה במסגרת האגודה למען הסכרת. אמא התנהגה שלא כתמול שלשום. בהתחלה לא התייחסתי כי כמו שאתם מכירים את המחלה הנחמדה שלנו- הכל צפוי.... אבל אמא לא הצליחה לשבת בכסא הגלגלים ונפלה שוב ושוב. הזעקתי רופא כשאני בוכה. החל מהרופאה שהגיעה מיד והתייחסה באופן רגיש ואוהד, ועד לנהג המונית, הצוות הרפואי בחדר המיון והאנשים שהגיעו אליו שהושיטו יד בכל פעם שנזקקתי. ובמיוחד אורי שהגיע במהירות והיה איתי בבית החולים עד השעות הקטנות של הלילה ועד מחלקת פנימית א שם אושפזה אמא להשגחה. מיותר לציין שדמעות הכאב הפכו לדמעות התרגשות על כל המחוות והאנושיות שלמרות מה שקורה מסביב במדינה , עדיין קיימים בקירבנו. ועל כך תודה מיוחדת לבורא עולם על חסדים קטנים. אורי שקורא את דבריי בפורום הזה, התרגש ממה שסיפרתי בדבר חברים שנוטשים והבטיח שהוא לעולם לא יעבור לצד השני של המדרכה-כמו אחרים. הוא היה לצידי ובעיקר לצד אמא כשיצאתי מחדר המיון לרגע ישב לידה החזיק לה יד ודאג שתקבל שמיכה חמה לקור. דאגתו כמו עטפה אותנו בשמיכה אנושית של חום. למרות שהיום קם מוקדם בבוקר ונסע להרצאה לא הסכים לעזוב אותנו ונשאר. יישר כוח לכל האנשים הטובים באמצא הדרך. לו אמא היתה בריאה היתה לבטח אומרת לי שאני קוצרת את אשר זרעתי במשך שנים של מודעות ודאגה לזולת. מבטיחה להמשיך ולזרוע בסביבתי זרעים של אופטימיות ולשתול צמחי מרפה של ידידות