האסטרטגיה המוטעית של ראשי הקריות: להיות פרוור שינה נחמד
ניהלתי שלוש שיחות בעבר עם בכירים בעיריית קרית מוצקין וקרית ביאליק. אבל זה היה ש.ח בכל אחד מהמקרים.
התשובות היו מתוך אסטרטגיה משותפת לכולן ואפשר לסכם אותה במשפט אחד קצר: "להיות פרוור שינה נחמד, נעים ושקט".
ההנחה שלהן היא כזו: מקורות פרנסה יש מסביב. מחיפה (כולל נתח מארנונת בתי הזיקוק לקריות), אזור עכו ונעמן, בגליל, ביקנעם.
הן מציעות שטחים לתעשייה "מסורתית", מסחר, מסחר זעיר, משרדים ובתי משפט ומכללות קטנות, בתי אבות.
לאף ראש עיר, אולי למעט קרית אתא בעשור האחרון, אין שאיפה שבעיר שלו יהיה מע"ר ממש. יש מרכזים מסחריים, חלקם
גדולים יותר מכאלו של שכונה (למשל באזור הקריון). היחידה שמשקיעה בכך היא קרית אתא עם אסטרטגיה קצת שונה, להיות
מאין גרעין משני כמו העיר התחתית בחיפה, לאזור הקריות.
האסטרטגיה הייתה לטפח את השכונות - בעיקר החדשות - כאלטרנטיבה לבית בגליל ולדירה בחיפה. כך הדחיפה העיקרית הייתה
עוד שכונות חדשות, כדי להביא אוכלוסיה חזקה יותר לאחר שהגיעה אוכלוסית עולים שחלק גדול ממנה עד היום חי על סיוע חיצוני.
שכונות כמו נוה גנים במוצקין, פסגות וסביוני ים בקרית ים והפרפר בביאליק נועדו לאפשר "שדרוג" והשארת משפחות בקריות.
הפרויקט השאפתני ביותר היה מחנה כורדני - כיום"משכנות אומנים". זה הצליח רק חלקית. לקבלנים יש הרבה טענות על פיתוח
השכונה הזו. טוענים שהיו בעיות ביוב, נגישות שטרם נפתרו, בעיות תדמית מהעדר מבני ציבור בסביבה, צפיפות גדולה מדי ועוד.
הבעיה כמובן, שבאסטרטגיה זו, הקריות הזניחו כל שאיפה להיות משהו מעבר לפרבר שינה. שיפוץ מדרכות וכיכרות עם פסלים
זה נחמד - אבל פרויקטים גדולים הוזנחו באופן מוחלט או הומרו בעשייה מינורית. אם מדובר בחוף הים, טיילת קטנה ולא משמעותית.
אם זה פרויקט שהבטיח מלון ואז התברר כנוכלות שניסתה להקים קניון בשפת הים. אם זה חוף נאות בהשקעה נמוכה ביותר.
עיריית חיפה מנסה לדחוף שלוש שכונות חדשות באזור. במקום האצטדיון בקרית חיים, בחוות מיכלי הדלק שדורשת טיהור קרקע,
ובקרית שמואל - היחידה שנמצאת בתנופת בנייה ושדרגה את מעמדה לאזור המבוקש והיקר ביותר בקריות (עם ריבוי בתים פרטיים).
גם חידוש הבנייה המאסיבית בחיפה - רמת הנשיא, ברמת דניה, במורדות הדרומיים ליד האצטדיון ובקרוב גבעת זמר - מהווה תחרות
קשה לקריות.
במאמר מוסגר אחת הבעיות בכלל של מטרופולין חיפה שהוא מושך משפרי דיור מתוכו בין הערים אבל ממעט למשוך אוכלוסיה חדשה
מבוססת לתוכו ומנגד קולט עולים, גמלאים ודרי הוסטלים. פה מדובר בעמותות שניצלו את השפל במחירי הנדלן (כן, עד 2006 היה שפל)
ורכשו דירות רבות שהפכו להוסטלים וקלטו בעלי מוגבלויות מכל הארץ בקרית חיים, שעד היום סובלת מהתופעה ועברה סגירה של
בית ספר ומנגד כוונות לפתוח עוד בית ספר לחינוך מיוחד.
כל קריה מאמינה שאין לה צורך להתאחד, שיש לה פוטנציאל צמיחה נוספת לעוד עשור שנים. תוכניות משותפות בתחום פיתוח עירוני
ומאבקים משותפים כמעט ואין, והן לא מתכוונות להיאבק בכוונה למסור את חוות הדלקים לאחסון מכולות מכיוון שהפחד העיקרי הוא
ששכונת ענק חדשה שם תחליש את מאמציהן למשוך אוכלוסיה, כולן מתחרות על אותו קהל של זוגות צעירים ומשפרי דיור מהאזור.
מי שמצביע על הישגים כמו תאטרון או חי-פארק או אמפי למעשה שוכח שמדובר באוכלוסיה אזורית של כמעט רבע מליון תושבים
שאין לה דברים בסיסיים: מועדוני ספורט ימי, היכל ספורט, פארק מטרופוליני, בתי מלון וגם תחנה מרכזית שהובטחה וכרגע היא
מגרש אספלט קטן, לא מעבר. הקריות נמצאות בפיגור של 15 שנה ברמת הפיתוח אחרי הערים הגדולות בישראל בדיוק בגלל
תוכנית אסטרטגית שגויה מהיסוד, שמתמקדת רק בפיתוח שכונות מגורים ולא מצליחה לגבש חזית אחידה לפיתוח איכותי באזור,
סילוק מפגעים והקמה של פרויקטים גדולים משותפים.
ניהלתי שלוש שיחות בעבר עם בכירים בעיריית קרית מוצקין וקרית ביאליק. אבל זה היה ש.ח בכל אחד מהמקרים.
התשובות היו מתוך אסטרטגיה משותפת לכולן ואפשר לסכם אותה במשפט אחד קצר: "להיות פרוור שינה נחמד, נעים ושקט".
ההנחה שלהן היא כזו: מקורות פרנסה יש מסביב. מחיפה (כולל נתח מארנונת בתי הזיקוק לקריות), אזור עכו ונעמן, בגליל, ביקנעם.
הן מציעות שטחים לתעשייה "מסורתית", מסחר, מסחר זעיר, משרדים ובתי משפט ומכללות קטנות, בתי אבות.
לאף ראש עיר, אולי למעט קרית אתא בעשור האחרון, אין שאיפה שבעיר שלו יהיה מע"ר ממש. יש מרכזים מסחריים, חלקם
גדולים יותר מכאלו של שכונה (למשל באזור הקריון). היחידה שמשקיעה בכך היא קרית אתא עם אסטרטגיה קצת שונה, להיות
מאין גרעין משני כמו העיר התחתית בחיפה, לאזור הקריות.
האסטרטגיה הייתה לטפח את השכונות - בעיקר החדשות - כאלטרנטיבה לבית בגליל ולדירה בחיפה. כך הדחיפה העיקרית הייתה
עוד שכונות חדשות, כדי להביא אוכלוסיה חזקה יותר לאחר שהגיעה אוכלוסית עולים שחלק גדול ממנה עד היום חי על סיוע חיצוני.
שכונות כמו נוה גנים במוצקין, פסגות וסביוני ים בקרית ים והפרפר בביאליק נועדו לאפשר "שדרוג" והשארת משפחות בקריות.
הפרויקט השאפתני ביותר היה מחנה כורדני - כיום"משכנות אומנים". זה הצליח רק חלקית. לקבלנים יש הרבה טענות על פיתוח
השכונה הזו. טוענים שהיו בעיות ביוב, נגישות שטרם נפתרו, בעיות תדמית מהעדר מבני ציבור בסביבה, צפיפות גדולה מדי ועוד.
הבעיה כמובן, שבאסטרטגיה זו, הקריות הזניחו כל שאיפה להיות משהו מעבר לפרבר שינה. שיפוץ מדרכות וכיכרות עם פסלים
זה נחמד - אבל פרויקטים גדולים הוזנחו באופן מוחלט או הומרו בעשייה מינורית. אם מדובר בחוף הים, טיילת קטנה ולא משמעותית.
אם זה פרויקט שהבטיח מלון ואז התברר כנוכלות שניסתה להקים קניון בשפת הים. אם זה חוף נאות בהשקעה נמוכה ביותר.
עיריית חיפה מנסה לדחוף שלוש שכונות חדשות באזור. במקום האצטדיון בקרית חיים, בחוות מיכלי הדלק שדורשת טיהור קרקע,
ובקרית שמואל - היחידה שנמצאת בתנופת בנייה ושדרגה את מעמדה לאזור המבוקש והיקר ביותר בקריות (עם ריבוי בתים פרטיים).
גם חידוש הבנייה המאסיבית בחיפה - רמת הנשיא, ברמת דניה, במורדות הדרומיים ליד האצטדיון ובקרוב גבעת זמר - מהווה תחרות
קשה לקריות.
במאמר מוסגר אחת הבעיות בכלל של מטרופולין חיפה שהוא מושך משפרי דיור מתוכו בין הערים אבל ממעט למשוך אוכלוסיה חדשה
מבוססת לתוכו ומנגד קולט עולים, גמלאים ודרי הוסטלים. פה מדובר בעמותות שניצלו את השפל במחירי הנדלן (כן, עד 2006 היה שפל)
ורכשו דירות רבות שהפכו להוסטלים וקלטו בעלי מוגבלויות מכל הארץ בקרית חיים, שעד היום סובלת מהתופעה ועברה סגירה של
בית ספר ומנגד כוונות לפתוח עוד בית ספר לחינוך מיוחד.
כל קריה מאמינה שאין לה צורך להתאחד, שיש לה פוטנציאל צמיחה נוספת לעוד עשור שנים. תוכניות משותפות בתחום פיתוח עירוני
ומאבקים משותפים כמעט ואין, והן לא מתכוונות להיאבק בכוונה למסור את חוות הדלקים לאחסון מכולות מכיוון שהפחד העיקרי הוא
ששכונת ענק חדשה שם תחליש את מאמציהן למשוך אוכלוסיה, כולן מתחרות על אותו קהל של זוגות צעירים ומשפרי דיור מהאזור.
מי שמצביע על הישגים כמו תאטרון או חי-פארק או אמפי למעשה שוכח שמדובר באוכלוסיה אזורית של כמעט רבע מליון תושבים
שאין לה דברים בסיסיים: מועדוני ספורט ימי, היכל ספורט, פארק מטרופוליני, בתי מלון וגם תחנה מרכזית שהובטחה וכרגע היא
מגרש אספלט קטן, לא מעבר. הקריות נמצאות בפיגור של 15 שנה ברמת הפיתוח אחרי הערים הגדולות בישראל בדיוק בגלל
תוכנית אסטרטגית שגויה מהיסוד, שמתמקדת רק בפיתוח שכונות מגורים ולא מצליחה לגבש חזית אחידה לפיתוח איכותי באזור,
סילוק מפגעים והקמה של פרויקטים גדולים משותפים.
