האפשרות להפוך חברה בפורום עשויה

Chocksum

New member
האפשרות להפוך חברה בפורום עשויה

להפוך למציאותית עבורי. אתמול לקחו לי דגימה מהגוש שבגופי (שד אם אתם חייבים לדעת), כדי לבדוק באם העניין שפיר או לא. מדובר בגוש די גדול-3 ס"מ, שהולך וגדל. הבדיקה הייתה נוראית - כל כך קשה פיזית ובעיקר נפשית, המחט הזאת שבתוך גופי שאליה מחובר אקדח יורה יניקה, לא נותנת לי מנוח. הלילה לא הצלחתי ממש לישון וזה רק בשל הכאבים הפיזיים. היום בבוקר התחלתי לפחד - אבל ממש. לא יודעת מה אעשה, איך להתמודד באם אני חולה. באם אני חולה מה יהיה על כל סדר היום והחיים שלי, מה יהיה על הבן שלי, שכבר יתום מאב. אני מרגישה שאני נאחזת בתאוותנות ילדותית בחיים, רוצה שיטפלו בי, רוצה שירחמו עליי, רוצה שיתנו לי כאן ועכשיו את מה שאני צריכה, ואני לא משוכנעת בצרכים שלי, הצרכים שלי לא הגיוניים, אני מוצאת את עצמי מאשימה את בן זוגי לשעבר במחלה שאולי מקננת בגופי, בגדילת הגוש בשל המתחים שעברתי בזמן שהיינו יחד, ויחד עם זה רוצה שהוא "האשם" יבוא ויהיה איתי כי אני לא יכולה להיות לבד כעת ואילו הוא לא יכול להיות שם בשביל מישהו באמת כי זה הוא... אני לא כל כך יודעת איך להתמודד...איך להיות בוגרת. אני יודעת לפחד ולכאוב ולהשליך את הזעם שנובע בשל כך על האחרים - אני לא יכולה לשאת את הפחד והכאב האלה לבדי. אולי תוכלו לייעץ, לתמוך בי בשעות קשות אלה. התשובה צריכה להגיע עד סוף החודש.
 

נאן

New member
שלום לך../images/Emo24.gif

אין ספק שזה מפחיד והמחשבות מסתובבות. הבדיקה עצמה היא לא נעימה ומכאיבה פיזית גם אחרי. אני מקוה שהכל יסתדר והתשובה תהיה שלילית. וכל מה שאת חווה הוא נורמלי מאוד. בקשר לאשמה ולכעס זה חילוקי דעות אנחנו בכללי תמיד מחפשים את מי להאשים. אז גם במצב כזה קחי נשימה גם עם נאשים הגוש לא יעלם מעצמו? אין פה מטה קסמים שאם נמצא את האשם אז הכל יעלם. וההתמודדות ובכלל. אני מבינה שאת מגדלת ילד לבד וגם זו התמודדות לא קלה וכל הכבוד. ותזכרי שבמקום שבו חשבת שאין לך כוחות יצמחו לך הרבה כחות שלא ידעת על קיומם אני מאחלת לך הרבה בריאות נאן
 

Chocksum

New member
בתמיכה גדולה מאנשים לא מוכרים...

אני מודה לך על התגובה התומכת המהירה. אני גם מסכימה איתך שההאשמה את האחר ובכלל אשמה לא עוזרת לכאב להיעלם, אחרי ההאשמה, בנוסף אליה, יש גם רגשות של תסכול שההאשמה לא עזרה וכעת גם האחר מבולבל ולא יודע מה לעשות עם כל הקיתונות האלה... וביחס לכוחות האלה, אני מבינה שזאת הזדמנות גדולה בשבילי למצוא מקום לשאוב ממנו כוחות עבור עצמי ואחרים, רק שבשביל להגיע למצב כזה נפלא עליי לעבור כברת דרך לא קצרה. נושא ה"דרך" הוא נושא אמביוולנטי אצלי, אני פעילה מבחינה מעשית: לומדת לטפל באנשים עם אומנות וגם מאוד בדרך ההתפתחות האישית וגם מבחינה רוחנית, אולם לעיתים כש"בומים" מגיעים אני מרגישה את חולשתי בשיא עוצמתה. ההתחזקות אצלי מגיעה לאט ובאופן ספיראלי. נאן, אשמח אם נמשיך לתקשר כך, יש לך שלווה שמאוד הייתי רוצה שתהיה גם אצלי. הייתי רוצה לדעת איך הגעת למקום כזה, בפורום כזה, לתת לאחרים מכוחותייך. צ'וקסום.
 
בצעדים איטיים ומתונים.

זה קשה ומפחיד, ורצות מליון מחשבות בראש - מה יהיה עם העבודה , וסדר היום, ומה שתכננת לחודש הבא, וכו ' וכו' וכולם אומרים לך שאין מה לדאוג אבל את עדיין מודאגת ! ההמלצה שלי היא לנסות לקחת כל יום בנפרד, ולהתמודד איתו ככה בלי לחשוב יותר מידי קדימה. לא לנסות לפתור אלף שאלות בבת אחת כי זה מתיש ומעלה את רמת החרדה. אם את מסוגלת ויודעת לעשות מדיטציה - אני מאד ממליצה, זה פשוט נהדר ומרגיע. תגידי לעצמך שכרגע את צריכה לעבור את השבועיים האלו עד סוף החודש כשתגיע התוצאה של הביופסיה. ובנתיים מה יעזור לך לדאוג ולטפס על הקירות ולשאול שאלות ולנסות לענות על כולן בבת אחת? זה לא יקצר את זמן ההמתנה לתוצאה, זה לא יוריד לך את רמת החרדה ובטח שלא יגרום לגוש הזה שבשד להעלם. ולכן תעשי החלטה שאת לא מתעסקת כרגע ב"מה אם "... ושאת הולכת לעבור את השבועיים הללו כמה שיותר כרגיל. נסי לחזור לשיגרה, להמשיך לעבוד, לנסות להתנהג כאילו Business as usual , עד שתקבלי את התוצאה. אחר כך תתמודדי עם כל תוצאה שתבוא, אנחנו פה כדי לשמוע, לעודד וגם לייעץ. אני מחזיקה לך אצבעות. תכתבי כשבא לך לפרוק מטען עודף, וסתם כשבא לך לקשקש עם מישהו. אני פה כמה פעמים ביום וכמוני גם האנשים הנפלאים בפורום הזה.
 

Chocksum

New member
שלום לולו הטנה

תודה על התמיכה והייעוץ. קראתי את תגובתך וחשבתי "בואנה היא צודקת", אני לא יודעת מה התוצאה אבל אני מתנהגת כאילו שכבר הכל ברור לי, וכמובן שרואים שאני לא מהאופטימיים. או שאולי דווקא כשלא ברורים העניינים מתנהגים כך...לא ברור לי. גם העניין שהכל טרי אולי גם משפיע. בכל מקרה אני מניחה שהחרדה הראשונית מאחורי, וכעת אני חשה את השובל שלה. אני מחכה גם לחרדות שיבואו אח"כ...במיוחד כשאעמוד מול הרופא כשהתוצאות בידיו. מדיטציה היא חלק חשוב בחיי. פעמיים ביום אני מודטת, וכרגע התודעה כה סוערת שיש לי ספק באם אצליח לשבת קצת הערב, אבל נראה. אשמח לשמוע ממך על הניסיון האישי שיש לך, אני בעניין של להתחזק והדרך לעשות זאת עבורי היא ע"י לקבל תמיכה אבל גם ע"י לתת. צ'וקסום.
 

Chocksum

New member
ממוגרפיה זה האולטראסאונד?

אם כן אז ראו גוש מסוג קשה שגדל בשנתיים האחרונות בס"מ. זה שהוא קשה כבר עושה את הסיטואציה למסובכת יותר והגדילה מחשידה גם כן.
 
קצת מנסיון אישי :

אצלי היום הראשון אחרי כל פגישה עם רופא - היה יום עגמומי למדי. למחרת אותו יום כבר החלטתי לקחת את עצמי בידיים. חזרתי לעצמי שוב ושוב על כך ששקיעה לדיכדוך ודאגה לא ישנו את העובדות הקיימות. שיננתי את זה לעצמי שוב ושוב ואני עדיין עושה זאת כאשר אני חושבת על אותה "עננה שחורה" המרחפת מעל ראשי. בימים הראשונים אחרי הניתוח השני שלי, כשכבר ידענו שהגוש הוא סרטני, היה לי מאד קשה לראות את ה"עננה השחורה" הזו הולכת ומתפוגגת וקשה היה לי אפילו לראות מתי היא תתחיל להתפוגג. כיום אני עומדת רק חודש וחצי אחרי הניתוח השני שלי, ולפני טיפולי הקרנות. כן - יש כמובן חשש מן העתיד, אבל אני החלטתי שאת החלק השני של חיי - הווה אומר לאחר שאסיים את הטיפולים - אני אחיה באמונה ואופטימיות שהכל יהיה בסדר. תקראי אפילו בשירשור הקודם שבו סיפרתי על תאונת הדרכים שבעלי ואני היינו מעורבים בה רק לפני כמה ימים - אני חושבת שאילו הייתי עכשיו חושבת כמו שחשבתי בתקופה שלפני הסרטן - הייתי בודאי יושבת ומקטרת על האוטו שהלך... במקום להסתכל על הנס הגדול שקרה לי ועל כך שהכל יכל להסתיים גרוע הרבה יותר ... השורה התחתונה שלי היא שאת חייבת להאמין בכל ליבך שאת תתמודדי עם כל מה שיקרה או לא יקרה בעתיד. האמונה הזו תחזק אותך. תאמיני שהכל יהיה בסדר. ממליצה לך מאד לקרוא את הספר : "אתה יכול לרפא את חייך" - של לואיז ל. היי. הספר הזה ייתן לך כוחות גם בתקופת ההמתנה המעצבנת הזו ויעזור לך להגיע לכל מיני תובנות שקשה להגיע אליהן ככה סתם לבדך. אם העשיה מחזקת אותך - עשי כל מה שביכולתך ע"מ לחזק את עצמך: אם זה מדיטציה, עבודה, לכי לדבר עם איש מקצוע , קראי ספרים, דברי עם חברות ועם משפחה, ותאמיני בכל ליבך שאת מתחזקת מכל הדברים האלו. אישית אני מרגישה שהאמונה הזו מאד מחזקת אותי ועוזרת לי לעבור את התקופה הזו, ולראיה החתימה שלי בסוף כל הודעה.... בחיים מקבלים כל מיני מכות, ומה שלא הורג אותנו מחשל אותנו. כל פעם יש איזו תקופת שפל כזו אבל האמונה שלי היא :
 
צוקסום אהלן! גם אני שחקנית בסרט

הזה. עברה עלי הבדיקה שאת מתארת לפני שבועיים. תשתעי אחותי, אני איתך, ליבי איתך ואנחנו עוברות את זה כמו גדולות ולפעמים כמו קטנות. וכל יום הוא יום חדש, ובהתחלה זה פחד מוות ואחר כך מתארגנים ועוד פעם יש סחף ועוד פעם מתעשתים. אני רוצה להגיד לך משהו מאוד אישי. יש לי שתי בנות ותינוק בן 5 חודשים. אין לנו אופציה אלה לחיות.זה ברור? האם יש דרך לדבר על ליבו של הרופא שלקח את הדגימות ולזרז את ההיסטולוגיה למה שתהיי בפחד מוות- זה לא ברור. זה הזמן להפעיל את כל הקסם שלך, הפרוטקציות אם יש לך, הורים ומוקדי צמיחה אחרים סביבך כדי לזרז את התשובה. אם היא מתעכבת תשלחי למכון פרטי מה זה חודש??? זאת הגזמה פראית.
 

Chocksum

New member
תודה מתוקתי ../images/Emo24.gif בשבילך

התשובות יהיו בעוד כעשרה ימים, אבל התור אצל הכירורג התארגן איך שהתארגן...27.3. אני לא חושבת שיוצא לי לחכות חודש, אבל זה בטח יותר מ- 10 ימים. איכשהו מתאים לי לשחק אותה באיזי, כאילו לדעת את התשובה זה תמיד יהיה "חיובי", אז אני מעדיפה שלא לדעת. בכל מקרה אדע בקרוב, ואני מניחה שאם אני חולה עוד כמה ימים לא יעשו אותי יותר חולה, חיכיתי שנים הרי עד שעשיתי את הבדיקה הזאת. רציתי לדעת למה גם את עברת את הבדיקה: האם זה חלק משיגרה של לפני, במהלך או אחרי מחלה?
 
לפני, לפני.אני גיליתי את הסרטן

בוודאות לפני בערך שבועיים, ואני שבוע בדיוק מניתוח כריתה של שד . כל מה שכתבתי כאן בהודעה של על מה אתה נאלץ לוותר כדי לשרוד את הסרטן נכתב אחרי שהתחלתי לקרוא אילו תופעות לוואי יש לטיפולים השונים. אני עדיין לא יודעת אילו טיפולים נוספים פרט לניתוח עלי לעבור.
 
למעלה