הארה: מושג הפרטי מול הציבורי

[סיריוס1]

הארה: מושג הפרטי מול הציבורי

מושג הפרטי יוצר מציאות שבו האדם הוא מלך על שלו, מושג הציבורי יוצר מציאות בו האדם הוא נתין בתוך לא שלו. כאשר רוצים לפתוח גבולות ולהרחיב את העולם, יש צורך לחזק את הפרטי מול הציבורי, כאשר רוצים לסגור גבולות ולסדר את העולם מחזקים את הציבורי. האיזון והתנודות בין נפח הפרטי לנפח הציבורי הוא פעימות הלב של התלבשות רוח האדם בחומר העולם. זו היא נשימת החומר בקרב האדם.

 

[יעקב אלון1]

הערה

אין הפרטי עומד מול הציבורי, שכן הציבור הוא סך כל הפרטים. אין האחד בא על חשבון השני, אלא אם כן אתה רוצה להיות משתמט או פרזיט או אחד מאלו שנהרגים באוהלה של תורה. הציבורי מייצג את רצון הכלל, שיתכן שאינו מייצג תמיד את רצונך, אבל הוא מייצג תמיד את בחירתך להיות חלק מאותו הכלל. או את בחירתך להתגשם בחומר.

 

[סיריוס1]

האיזון בין רצון הפרט לרצון הכלל הוא הנשימה

 

[דוד גילאור1 המקורי]

את הנשימה אני רואה כאיחוד ומיזוג

ובמחשבה עמוקה יותר אפשר לקחת את עולם החומר כולו ולהבחין שהשיתוף הוא מעבר לנראה לעין ונמצא בכל שבעצם איזון הוא דבר קפוא ומלאכותי וכל הטבע כולו בנוי על חוסר ממנו שזרימה בין קטבים היא הדרך

 

[סיריוס1]

מעניין שהחוסר מהקפאון הוא סוג של...

...תוהו בלתי מוגדר ללא צורה וללא תכלית, האיזון הוא כיוון ביצירת התכלית מהתוהו שיכול לקבל כל צורה וכל היבט. חלוקה מלאכותית וקפואה של האור לשחור ולבן מאפשר מציאת אינסוף צבעים... לעומת זאת, ללא חלוקה מלאכותית של האור לשחור ולבן , כלומר היבט התוהו במהותו הגולמית נותן אינסוף צבעים משתנים ובלתי קבועים, אז הכיצד נהנה מהם ? הרי הם כל הזמן משתנים... אם נשמה היא אהבה ועונג, הרי צריך קפאון בתוהו כדי שיהיה זמן להנות מהתוהו... האיזון בין היבט אחד לאחר הוא סוג של קפאון בתוהו שמאפשר שהות של עונג מהתוהו וצורותיו הבלתי נדלות... לכן, האיזון בין רכוש פרטי לרכוש ציבורי הוא הקפאון בין היבטים הפוכים של בעלות שמאפשר להנות לשני הצדדים ממצבם בזמן. מצב בו בעלי הרכוש הפרטי נהנים מעצם צורת החומר שברשותם ובעלי הרכוש הציבורי נהנים מעצם צורת החומר שברשותם. אילו לא היה איזון, צד אחד היה נהנה וצד שני היה טוען שמה שיש לו אינו דיו וחסר לו. חוסר איזון היה מנטרל את העונג שיש באיזון...

 

[גיטה המקורית]

מחשבה מעניינת

אהבתי לא רק את הרעיון שהעלית אלא גם את התפיסה המובנת מאליה, הגלומה בתוכה, שהבחירה והשליטה בידינו.

 

[סיריוס1]

כאשר שואלים את עצמנו...

...כיצד העצמי יכול לבחור, הרי הכל זה אחדות זורמת ואינסופית של תודעה, אז היכן הבחירה האמיתית שכן כל רצון הוא היבט של המציאות כולה. אז לדעתי הבחירה החופשית היא עצם קיום האיזון בין הקפאון לבין התוהו כאש. התנודות בין מצבי קפאון בלתי משתנים ונצחיים לבין מצבי התוהו שמשתנים הן הנשימה של הנשמה של האדם. קצב החיים. העבר הידוע והקפוא לעומת העתיד שהוא התגלמות התוהו הבלתי מוגדר... הזמן הוא נשימת הנשמה שלנו בין האמת הקפואה של העבר הידוע לבין העתיד הבלתי מוגדר וידוע כתוהו מוחלט... זרימת הזמן הוא נשיפות ושאיפות של ימים שבועות חודשים ושנים....

 

[גיטה המקורית]

יפה דיברת

ואוסיף לדבריך שכמו שזה אצל האדם (במיקרו) כך זה גם אצל הגלקסיה שלנו ואצל מכלול היקומים כולם. גם הם נושמים ונושפים, או כפי שקיבלתי, ערים וישנים ממש כמו האדם, אולם ביקום זה בקנה מידה עצום (במאקרו). לאחרונה נזעקו מדענים שהגלקסיות האחרות החולפות על פנינו הולכות ומתרחקות זו מזו ומאתנו, והביעו חשש שזה תהליך חד כיווני. חשש זה נובע מהראייה המוגבלת שלנו, של מיקטע זעיר מהתנהלות היקומים, ולמעשה בעתיד כיוון התנועה יתהפך חזרה ומדעני העתיד יוכלו לראות את הגלקסיות שבות למקומן בעבר (כלומר היום).

 

[סיריוס1]

נכון מאוד, הכל חי ומודע ומופלא ! ../images/Emo25.gif