הארון ושברו?

[בת זוג של טרנסית]

הארון ושברו?

כשיש ילדים אי אפשר להיות בארון, זה היה לי ברור מזמן. ובאמת כבר שנים שאני לא בארון בשום מקום, חדש או ישן.
אבל עכשיו קורה משהו מעניין - התוספת למשפחה בצירוף מה שאנשים יודעים על הורות של לסביות שמים אותי במקום קצת בעייתי. נגיד, ביקור שגרתי אצל הספר.

"אז מה בעלך עושה?"
-אשתי
"אה, את נשואה לאישה... יש ילדים?"
-כן, אחת
"מה, בנק הזרע?"
ותוך שתי שאלות השיח מתפצל לשניים - מה שאני אומרת ומה שאני חושבת.

אני חושבת - לא היינו צריכות, אחרי מאמצים לא מעטים היא ביולוגית של שתינו
אני עונה - בנק הזרע זה מה שלסביות בדרך כלל עושות

"ומה, זה לא מפריע לך שאת לא יודעת של מי חצי מהגנטיקה?"

אני חושבת - אני דווקא יודעת בדיוק של מי הגנטיקה, לא שזה הדבר החשוב כאן
אני עונה - לדעתי ילדים זה הרבה יותר מגנטיקה ומי מגדל אותם זה יותר משמעותי ממי שרק העביר גנים
וכו' וכו'...

אז מצד אחד - אני לא משקרת. כל מה שאמרתי הוא אמת לאמיתה, אני באמת חושבת כך. רק זה לא רלוונטי במקרה שלנו.
ומצד שני - כל השיחה אני קצת מתחמקת כי לא בא לי להוציא אותה מהארון לאדם זר.
ועוד מצד אחד - החיים שלה הם שלה ולי אין זכות לספר עליהם לכל עובר ושב.
ושוב מצד שני - מה יקרה כשהילדונת תתחיל להבין? מה התשובה הנכונה כדי לשמור על פרטיות וגם להבהיר לה שהחיים שלה ושלנו הם לא משהו שצריך להסתיר?


*אני כותבת בתפוז בניק אחר, אם זיהיתם תשאירו בבקשה אצלכם*

 

[irisgov]

אני לא חושבת שאת צריכה לתת דין וחשבון, תמיד

ובכל מקום.
גם אני לא חיה בארון בשום מקום, ובכל זאת לא תמיד מתאים לי להתחיל ולפרט את ההרכב המשפחתי שלי בפני כל מאן דהו, ו/או לענות על שאלות שלעיתים גובלות בחוצפה ובחטטנות.
לפעמים יש לי סבלנות לשאת את דגל הנראות וההסברה ולפעמים לא.
אני כן מקפידה לדייק ולענות גם כשלא מתאים לי, אם הילדים בסביבה. אבל כשהם לא, אז תלוי במצב הרוח.

 

[שבליבי]

ומחשבות

בלי שום קשר למבנה המשפחה, יש הרבה דברים שאני לא חולקת עם זרים.
יחד עם זה,
כשזה קשור לילדים, צריך לקבל החלטה מיהם שותפי הארון.
אם הילדה לא תדע כשתגדל על הטראנסיות של אחת מאמותיה, זו בעיה לדעתי. כי מתישהו היא תדע ועדיף שהמידע לא יגיע מבחוץ אלא מבפנים.
אם הילדה תדע על הטראנסיות כי סיפרתן לה, אני חושבת שלבקש ממנה להסתיר את זה, זו טעות.
אני רוצה לספר שלפני 15 שנים, שיחה כמו זו שאת מתארת עכשיו, לא היתה יכולה להתקיים.
אין מצב שאחרי שמישהי היתה אומרת שיש לה אישה היו שואלים אותה בנונשלנטיות האם יש להן ילדים כי הם עוד היו תקועים על העניין המוזר של זוגיות לסבית.
השיחה הזו התקיימה כפי שהתקיימה, כי למרות החששות של איך יקבלו את ילדינו לפני 15 שנים ויותר, יצאנו מהארון ופשוט היינו שם כפי שאנחנו.

כהכנה לעצמך וכהכנת העולם לקלוט את ילדתך כילדה שבאה ממשפחה שונה, אני חושבת שעדיף, עם כל הבאסה והקושי שבזה, לצאת מהארון כמה שיותר.

ואיך לספר לילדים על חופש הבחירה של הג'נדר?
אני חושבת שממש כמו על חופש הבחירה של הנטייה המינית

 

[על שפת הנחל]

 

[אמא של פינוקי]

לא תמיד חייבים לספר הכל

וממש כשם שאם הספר היה שואל אותך אם את עובדת, אז לא בהכרח היית מפרטת ברמה של השיחה שהייתה הבוקר במקום העבודה ושאת מוטרדת אם את ממשיכה שם או לא.. ושאולי תעברי למקום אחר וכו'... אז במקום זה היית עונה כן או לא ומהמהמת משהו או מחליפה נושא, אז נראה לי שגם כאן אפשר פשוט להגיד 'זה מורכב, לחייך חיוך סתום ולמשוך את השיחה לאזור שיותר מתאים לך.

הבת שלך תלמד ככל שתגדל שיש מקום לרמות שונות של מידע לאנשים שונים, וזו למידה חשובה מאוד.

אני מכירה גם זוגות של נשים לסביות 'רגילות' שכאשר שואלים אותן אם זה בנק הזרע מהארץ או מחו"ל, או אם הילדים שניהם מאותו התורם- מחיכות את אותו חיוך סתום ולא ממשיכות. לא חייבים למסור כל מידע.
לרובנו יש צורך לחנך ולהסביר ולהיות מעין 'שגרירות' של הנושא ההומולסבי, אבל אפשר בהחלט לשמור על חסיון במקומות שבהם זה לא מתאים למסור את המידע.

שמירה על פרטיות לא אומרת שאנחנו מסתירים משהו או שאנחנו בארון.

אני תוהה גם איך זוגתך בנוגע לטרנסיות שלה- האם חשוב לה שאנשים ידעו שהיא טרנסית? האם זה נראה לכן מידע שחשוב שצוות הגן נניח ידע אותו? השכנים? איפה היא מסמנת את הגבולות שלה בנושא? סך הכל זה יותר עניין שלה, מאשר שלכן כמשפחה, לא?

 

[שבליבי]

ובכל זאת מתישהו יהיה צורך להסביר לילדה, לא?

באיזה גיל כדאי שזה יקרה?
מי יספר לה?
איך ומתי הילדה תלמד איפה להציב את גבולות המידע ולמי?

אני לא מסכימה אתך שזה רק עניין של בת הזוג
הילדה היא ילדה של זוג לסביות שאחת מהן היא טראנסית, זה קשור אליה, אני חושבת שזה גם יהיה חלק מהזהות שלה בעתיד.
אני גם די בטוחה, שאי אפשר להימנע מזה ובסופו של דבר, המידע הזה יגיע אליה מתישהו.
אם ההנחה הזו נכונה, עדיף שלראשונה היא תשמע על זה מהאמהות שלה ולא מזרים/ילדים/חברים/משפחה שבטעות מישהו יגיד משהו לידה כשתגדל..
מרגע שהילדה יודעת שאחת האמהות שלה טראנסית, היא צריכה להבין אם עליה להתנהל בטבעיות עם זה או להתנהל בסוג של הסתרה.

אני יודעת שההשוואה נשמעת מופרכת,
אבל הרי לפני 14 שנה, אנחנו התמודדנו עם דילמה מאד דומה.
החששות שיש היום לגבי תגובות לטראנסים, היו לנו לפני 14 שנים כלסביות - תופעה שלא היתה מיוחצנת ומוכרת - מלבד הידיעה שלסביות = נשים ששונאות גברים, מרירות, מוזנחות, רווקות זקנות שלא מצאו עם מי להתחתן...(גם לא היה אינטרנט ציבורי פתוח כמו היום, פורומים שעסקו בנושא, מצעד גאווה, שיח ציבורי כלשהו וכו')
זוגיות לסבית לא היתה מוכרת ומדוברת כל כך, קל וחומר, הורות לסבית
היו הרבה אנשים לפני 14 שנים שהעבירו בקורת על העוול שבגידול ילדים במערכת כזו. (גם היום יש אבל הרבה פחות)
תוך כדי תנועה, הבנו שככל שנדבר על זה יותר בטבעיות מול גורמים חיצוניים וכמובן בתוך המשפחה, יהיה קל יותר לילדים שלנו להתנהל בתוך זה.

ועדיין, צריך לזכור שילד שיש לו שתי אמהות, גדל בחוויה של חלק ממיעוט
ממש כמו כל מיעוט אחר (למשל, ילד יהודי בנכר או ילד לעומת ילדה)
זה לא רע , זה לא טוב, זה מה יש, זו מציאות חייו, לזה הוא נולד כחלק מכל החבילה אליה הוא נולד. וכמובן שככל הניתן, צריך שהוא ירגיש טוב עם השונות שלו שנובעת משונות המשפחתית שלו

 

[בת זוג של טרנסית]

לא בדיוק אותו דבר

הילדה כמובן תדע בדיוק איך היא הגיעה לעולם, בדיוק כמו שיודעים כל בני המשפחה שלנו והחברים, קרובים ופחות קרובים. בזירות האלו הכל פתוח ומתנהל בפתיחות.

איך תדע? אני עוד לא יודעת כי היא עוד קטנה, אבל בהחלט יכולה לדמיין סיטואציה שבה יושבים ומסתכלים נניח על תמונות ילדות של בנות המשפחה ומדברים.

העניין הוא שלסבית וטרנסית זה לא אותו דבר. אני כלסבית (וגם זוגתי) מספרות תמיד על הזוגיות שלנו, גם אם לא נשאלנו במפורש וסתם סיפרנו אנקדוטה בנושא אחר. יש לנו אינטרס לנפץ את הארון שלנו.

לעומת זאת, הארון הטרנסי הוא סיפור אחר, כי כל הרעיון בלעבור שינוי מגדרי כמו שאני רואה אותו הוא שהעולם סביבנו יתייחס אלינו כמי שאנחנו באמת ולא כמו מי שהיינו או כבנות המגדר שגידלו אותנו לתוכו ולא התאים לנו. מהבחינה הזו אני מניחה שאידאלית בת הזוג שלי (ואני יודעת שנכון גם לגבי טרנסיות וטרנסים אחרים) לא הייתה רוצה שאף אחד שאינו מכר קרוב יידע שהיא טרנסית. בטח לא שידעו מאנשים אחרים שאינם היא. כי היא אישה, היא חיה כאישה וכך היא רואה את עצמה כבר הרבה מאוד זמן, ומה שהיה פעם לא רלוונטי לעולם.

אני מאד מסכימה עם רמות שונות של מידע לאנשים שונים (אמא של פינוקי). אני מניחה שאני צריכה לעבור איזה תהליך בעצמי, כי אני אדם מאוד גלוי וישיר לגבי הכל, אז פתאום למדר זה לא בא לי באופן טבעי. לשקר בטח בא לי מאוד ברע (טלית) ואני לא עושה את זה גם אם זה דורש שמיניות באוויר.

אני מניחה שפשוט הייתי רוצה איזו רשימה של תשובות שאוכל לשלוף ממנה

.

*זוגתי אומרת שאם שואלים איך הבאנו את הילדה אנחנו צריכה לענות "באהבה".

 

[שבליבי]

כולנו רוצים שיתייחסו אלינו ללא סטיגמות

אבל מה שאחרים חושבים ויודעים עלינו בהקשר לקבוצות "אחר" אליה אנחנו שייכים, כבר אינו בשליטתנו מרגע שהוצאנו את המידע הזה לשניים שלושה אנשים.
לכן, אתן כבר כנראה יודעות שמה שזוגתך רוצה באופן אידאלי, לצערי, אינו אפשרי. יהיו מי שידעו עליה שהיא טראנסית וחלקם יהיו גם אנשים שהיא בקושי מכירה.
וברור שכולם צריכים להתייחס אליה כאשה, כי היא אשה ותמיד היתה.
אני מבינה שהיא היתה מעדיפה מראש להיוולד גנטית אשה, אבל זה לא קרה וצריך לזכור שהתהליך שהיא עברה, עיצב אותה והוא חלק ממי שהיא היום ועל כן לדעתי אין על מה להצטער. (למשל, אם היא היתה נולדת אשה גנטית לא היתה לכן התינוקת המקסימה שיש לכן היום וגם זה בוודאי משהו שאין להצטער עליו או להעדיף שהיה קורה אחרת)

יחד עם זה שאלתן לגבי הילדה, ובהתחשב בעובדה שאנחנו לא חיים בעולם האוטופי הזה בו אין סטיגמות על אנשים מקבוצת ה"אחר",
צריך לחשוב האם מכניסים את הילדה מראש לסוג של ארון?
כי לדעתי, ככל שמייחסים לעניין הזה יותר משמעות, ככה המשמעות שלו גדלה.
כשאמא של פינוקי כותבת שהילדה לבד תדע את מי לשתף, אני חושבת שהיא מדברת על העתיד כשהילדה כבר גדולה.
בינתיים , עד שהיא תגדל ותפתח את תפישת עולמה ודעותיה בעניין הזה, צריך לחשוב מה המסר שמעבירים לה בהקשר הזה.


וסתם אנקדוטה משעשעת שכבר סיפרתי אותה פה לפני הרבה שנים ומשתפת שוב,
כשהבן הגדול שלי היה בערך בן 4 (לפני עשר שנים) שמעתי אותו מספר לחבר בגן (כנראה בתשובה לשאלה שנשאל שאותה לא שמעתי)
וכך סיפר לחברו: "פעם אמא שלי היתה גבר ורק אח"כ היא הפכה לאשה".
התשובה הזו נאמרה והתקבלה בטבעיות.

 

[שבלולית בשלולית]

אבל אבל

מה שהיה פעם רלוונטי במידה מסויימת, כי זה מה שאיפשר לכן ילד ביולוגי של שתיכן.
ולעניין השאלה ששאלת, התשובה הכי טובה שאני יכולה לתת זה שילדים לומדים הכי טוב מאיתנו, והבת שלכן תלמד שלא בכל מקום ולא בפני כל אחד אנחנו מדברים על דברים שנחשבים בעיננו אישיים.
אתן, מצידכן, צריכות לעשות שיעורי בית ולהתכונן עם תשובות מוכנות לשאלות שיבואו, לאו דוקא מצידה.
יכולה לספר לך שאצלנו כבר קרה שילדים (קרובי משפחה רחוקים) שאלו (ליד הגדול) איך הילדים שלנו נולדו אם אין להם אבא, וקיבלו תשובה מפורטת (אולי מדי

) הכוללת את בנק הזרע, רופאים, וגברים נורא נחמדים שנותנים מהזרע שלהם עבור בנות שמתחתנות עם בנות

 

[על שפת הנחל]

זהות מרכזית

אם 'אשה' היא הזהות המרכזית שבחרה, לפני שהיא זהותה כ'טרנסית' ולפני זהותה כ'אשה טרנסית', אז עם זה היא תמיד תצא החוצה.
אני חושבת שמדובר בתחושה פנימית, שרק היא יכולה לענות עליה אם הצגתה כ"אשה" לעומת "אשה טרנסית" הוא בהכרח ארון. בהכרח תמיד ובהכרח בכל מקום.

לגבי הילדה - אני חושבת שחשוב להפריז ביציאה מהארון לידה, או בדיבור על הנושא, דווקא משום שיש המון המון אירועים טבעיים של רצון לא לצאת מהארון (שיקרו ממילא). אני חושבת שכדי שלה יהיה בטחון במשפחה שלה ובהבנת הזהויות, היא צריכה לשמוע הרבה פעמים את היציאה מהארון מתרחשת. בכלל אגב, יש לילדים נטייה לרצות לשמוע את אותו סיפור שוב ושוב..

 

[טלית נודדת]

באופן אישי לא נוח לי לשקר

ונראה לי שבאופן אישי הייתי מעדיפה תשובות עמומות שהן נכונות, אבל לא חושפות, שהן מאפשרות לספר, אבל בלי לגלות. איך עושים את זה? פאק, אין לי מושג...

אולי: "יש כל מיני דרכים לעשות ילדים, לא רק בנק הזרע", אולי: "אני בטוחה שהחצי הגיע ממקום טוב"

אבל זה פותח פתח לעוד ועוד שאלות... אולי להציב גבולות וזהו?

ומצטרפת להמלצה לדבר עם בת הזוג ולהחליט על קו משותף שיהיה מקובל על שתיכן ונוח לשתיכן. כך כשהילדונת תגדל כבר תהיו מתורגלות בתשובות "הנכונות" עבורכן ועבורה (ואז כשהיא תגדל עוד קצת היא תעשה לכן בית ספר ותציב את הגבולות איפה שנוח לה

).