"האשכנזים הביאו עימם את הגזענות מאירופה"
"בטוחנו שהגזענות המוזרה הזו אינה מתורת ישראל. אנו מלמדים עליכם זכות שהבאתם את התכונה הזו מאירופה הכבושה, מן הסתם שכחתם להשאיר את זה שם כשנסתם מבין האודים העשנים. נו טופ, תכונות פחותות זו בעיה". הרב משה שפיר תוקף את מנהלי הסמינרים ובתי הספר הגזעניים. לעיתים כואב לעמוד מול המראה ולהביט בפרצופנו המשתקף, לא תמיד אנו במיטבנו. כואב לא פחות להביט כשהפרצופים המשתקפים אינם שלנו אלא של אחים אוהבים. אחים שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם, שאותם נבצר מאיתנו לשנות. דו"ח המבקר שהתפרסם השבוע אודות ההפליה הכה מוכרת בסמינרים אינו חדש לאף אם יהודיה שבנותיה לומדות בסמינרים החרדיים. הסמינרים המוצלחים הללו שטיפחו דורות של בנות לתפארת ישראל הצליחו למרות ולא בזכות הניתוחים הסדיסטיים שהם נוהגים לעשות בהנאה בלתי מוסתרת. לעיתים דומה כי חלק מההצלחה המדומה הוא דווקא בזכות אותן בנות שנשארו בבית, שכן על גבן השפוף דרסו המנעלים המסומרים שהתכבדו בקלון חברותיהן בדרך העולה. עדיין לא נוצר החומר שיוכל למחות דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים. כל הילה חינוכית שתהיה, צפה היא בים של דמעות. דמעותיהן של אבות ואמהות, ועימן בנותיהם, בנות אברהם יצחק ויעקב שישבו ימים ולילות אינסוף ומיררו בבכי רק בכדי שיזכו להמשיך ללמוד עם אותן חברות שעימן חלקו את ספסל הלימודים מכיתה ח' דאשתקד. אלפי לבבות ונשמות תאומות שהכינו שיעורי בית יחד צחקו ובכו ביחד והופרדו ביד אלימה וגזענית לבל יהיו שוב יחד. מי שלא ניסה לא יבין את התחושה בעומדו חסר אונים מול ביתו היקירה שלמענה חסך מפיתו וויתר על הווייתו ולהסביר לה שדווקא אנשי החינוך שמהם הייתה אמורה ללמוד, דווקא הם החליטה שהבחורה הצדיקה והכישרונית והחרוצה של יום קודם אינה ראויה לשבת וללמוד עוד מאותו מעיין. ככה. (אגב מעניין שהיתד הליטאי למחרת פרסום הדוח ידע להתייחס לכל חלקיו הזוטרים והתעלם במופגן ממה שהיה לשיחת היום בכל הסמינרים. עד כי דומה שאף הם כבר אינם מקהל קוראיו). ולא, אין אנו שמחים למראה דו"ח המבקר. אין אנו עולזים לפתוח את הדלת בפני אנשי משרד החינוך שיבואו לעשות 'סדר'. ממש לא. משרד החינוך החילוני מאז קום המדינה רק הרע את חינוכם של בני ובנות ישראל הטהורים. חינוכו הוביל אותם רק לאבדון הוללות רצח שיכרות סמים וכחש. בפרט עדות המזרח סבלו מנחת זרועם של הפקידונים הללו. החל בגזיזת הפאות שהייתה בהוראתם בשנת 1949 כפי שהודתה אף ועדת פרומקין בזמנו, כלה בלימור שהציבה ליבנת הרס בדמות הליב"ה שלובתה והיתמרה הלאה בעידן יולי תמיר, עדי פלוגות הסער הבלתי נשכחות שגדעו במגפיהן את כבוד התורה ועולם הישיבות רק בחורף האחרון, ועדיין המגף נטויה, השם ירחם. טלו קורה מבין עינכם לפני שאתם מטיפים לנו. לא עימהם יהי חלקנו. אין אנו חפצים במסדרים חיצוניים, בוודאי לא מתוך בחירה. אילו יבואו הללו לעשות סדר בעולם האפליה בסמינרים ולהראות לאחינו מעדות מזרח אירופה את מקומם, יהיה הדבר משול לגנב שנכנס בסתר ליל לחווילתו של איש אמיד והחל מסדר את הבית מן המסד ועד הטפחות לפי טעמו שלו. כוונתו הנסתרת הייתה מציאת התכשיטים והפנינים החבויים בינות למדפי הבגדים. לבית המשפט או למבקר הוא בוודאי יטען כי שכר רב מגיע לו שכן הוא מסדר את הבית. ומה בכך שהדבר בניגוד לדעת בעל הבית, הרי אך זוטות הן. שני פתרונות ידועים מצויים במערכת: א. להישמע מכורח המצב לכל אותם גזעניים ולחלוק לכל שבט את חופתו שלו בנבדל, ובכך להמשיך ולפלג את ליבות בנינו ובנותינו. ב. להמשיך את מתכונת הלימודים האזורית כפי שהיא עתה בבתי הספר העממיים (בדרך כלל...) הלאה אל בתי הלימוד לגילאים הבוגרים יותר, ובא לציון גואל. לא כאן המקום להחליט בין השניים. גדולי התורה הם האמורים להכריע בסוגיות מעין אלו מה שטוב עבור הדור כולו. אולם ציפייתנו מהמנהלים המכובדים כי יטיבו אם יכפו את ראשם וירכינו את עקשנותם תוך חתירה לפתרונות המתבקשים. חבל מאוד, כמו גם בלתי חינוכי יהיה אם אנשי משרד החינוך הם אלו שיבואו לעשות סדר. האם אתם המנהלים מעדיפים את עוכרי הדת הללו שהם הם יחנכו את בנותיכם ובלבד שהן לא תשבנה חלילה באותו ספסל עם בנות שחונכו על ידכם ואיתכם כל השנים?! מדוע? מי העניק לכם את החינוך המוזר הזה. האם הרבנית שרה שנירר הדגולה או רבנו החפץ חיים באהבתו הגדולה. אנא אם כן צטטו לנו את השורה המתאימה מספרו 'אהבת חסד'. בטוחנו שהגזענות המוזרה הזו אינה מתורת ישראל. אנו מלמדים עליכם זכות שהבאתם את התכונה הזו מאירופה הכבושה, מן הסתם שכחתם להשאיר את זה שם כשנסתם מבין האודים העשנים. נו טופ, תכונות פחותות זו בעיה. ואולי בעצם מישהו חושש בכלל שמא ילמדו ממנו את התכונות הללו ולכן הוא בעצם מונע מהבנות האחרות להתקלקל... לתשומת ליבך המבקר. (המאמר יפורסם מחר ב"מאמר המערכת" של עיתון יום ליום).
"בטוחנו שהגזענות המוזרה הזו אינה מתורת ישראל. אנו מלמדים עליכם זכות שהבאתם את התכונה הזו מאירופה הכבושה, מן הסתם שכחתם להשאיר את זה שם כשנסתם מבין האודים העשנים. נו טופ, תכונות פחותות זו בעיה". הרב משה שפיר תוקף את מנהלי הסמינרים ובתי הספר הגזעניים. לעיתים כואב לעמוד מול המראה ולהביט בפרצופנו המשתקף, לא תמיד אנו במיטבנו. כואב לא פחות להביט כשהפרצופים המשתקפים אינם שלנו אלא של אחים אוהבים. אחים שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם, שאותם נבצר מאיתנו לשנות. דו"ח המבקר שהתפרסם השבוע אודות ההפליה הכה מוכרת בסמינרים אינו חדש לאף אם יהודיה שבנותיה לומדות בסמינרים החרדיים. הסמינרים המוצלחים הללו שטיפחו דורות של בנות לתפארת ישראל הצליחו למרות ולא בזכות הניתוחים הסדיסטיים שהם נוהגים לעשות בהנאה בלתי מוסתרת. לעיתים דומה כי חלק מההצלחה המדומה הוא דווקא בזכות אותן בנות שנשארו בבית, שכן על גבן השפוף דרסו המנעלים המסומרים שהתכבדו בקלון חברותיהן בדרך העולה. עדיין לא נוצר החומר שיוכל למחות דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים. כל הילה חינוכית שתהיה, צפה היא בים של דמעות. דמעותיהן של אבות ואמהות, ועימן בנותיהם, בנות אברהם יצחק ויעקב שישבו ימים ולילות אינסוף ומיררו בבכי רק בכדי שיזכו להמשיך ללמוד עם אותן חברות שעימן חלקו את ספסל הלימודים מכיתה ח' דאשתקד. אלפי לבבות ונשמות תאומות שהכינו שיעורי בית יחד צחקו ובכו ביחד והופרדו ביד אלימה וגזענית לבל יהיו שוב יחד. מי שלא ניסה לא יבין את התחושה בעומדו חסר אונים מול ביתו היקירה שלמענה חסך מפיתו וויתר על הווייתו ולהסביר לה שדווקא אנשי החינוך שמהם הייתה אמורה ללמוד, דווקא הם החליטה שהבחורה הצדיקה והכישרונית והחרוצה של יום קודם אינה ראויה לשבת וללמוד עוד מאותו מעיין. ככה. (אגב מעניין שהיתד הליטאי למחרת פרסום הדוח ידע להתייחס לכל חלקיו הזוטרים והתעלם במופגן ממה שהיה לשיחת היום בכל הסמינרים. עד כי דומה שאף הם כבר אינם מקהל קוראיו). ולא, אין אנו שמחים למראה דו"ח המבקר. אין אנו עולזים לפתוח את הדלת בפני אנשי משרד החינוך שיבואו לעשות 'סדר'. ממש לא. משרד החינוך החילוני מאז קום המדינה רק הרע את חינוכם של בני ובנות ישראל הטהורים. חינוכו הוביל אותם רק לאבדון הוללות רצח שיכרות סמים וכחש. בפרט עדות המזרח סבלו מנחת זרועם של הפקידונים הללו. החל בגזיזת הפאות שהייתה בהוראתם בשנת 1949 כפי שהודתה אף ועדת פרומקין בזמנו, כלה בלימור שהציבה ליבנת הרס בדמות הליב"ה שלובתה והיתמרה הלאה בעידן יולי תמיר, עדי פלוגות הסער הבלתי נשכחות שגדעו במגפיהן את כבוד התורה ועולם הישיבות רק בחורף האחרון, ועדיין המגף נטויה, השם ירחם. טלו קורה מבין עינכם לפני שאתם מטיפים לנו. לא עימהם יהי חלקנו. אין אנו חפצים במסדרים חיצוניים, בוודאי לא מתוך בחירה. אילו יבואו הללו לעשות סדר בעולם האפליה בסמינרים ולהראות לאחינו מעדות מזרח אירופה את מקומם, יהיה הדבר משול לגנב שנכנס בסתר ליל לחווילתו של איש אמיד והחל מסדר את הבית מן המסד ועד הטפחות לפי טעמו שלו. כוונתו הנסתרת הייתה מציאת התכשיטים והפנינים החבויים בינות למדפי הבגדים. לבית המשפט או למבקר הוא בוודאי יטען כי שכר רב מגיע לו שכן הוא מסדר את הבית. ומה בכך שהדבר בניגוד לדעת בעל הבית, הרי אך זוטות הן. שני פתרונות ידועים מצויים במערכת: א. להישמע מכורח המצב לכל אותם גזעניים ולחלוק לכל שבט את חופתו שלו בנבדל, ובכך להמשיך ולפלג את ליבות בנינו ובנותינו. ב. להמשיך את מתכונת הלימודים האזורית כפי שהיא עתה בבתי הספר העממיים (בדרך כלל...) הלאה אל בתי הלימוד לגילאים הבוגרים יותר, ובא לציון גואל. לא כאן המקום להחליט בין השניים. גדולי התורה הם האמורים להכריע בסוגיות מעין אלו מה שטוב עבור הדור כולו. אולם ציפייתנו מהמנהלים המכובדים כי יטיבו אם יכפו את ראשם וירכינו את עקשנותם תוך חתירה לפתרונות המתבקשים. חבל מאוד, כמו גם בלתי חינוכי יהיה אם אנשי משרד החינוך הם אלו שיבואו לעשות סדר. האם אתם המנהלים מעדיפים את עוכרי הדת הללו שהם הם יחנכו את בנותיכם ובלבד שהן לא תשבנה חלילה באותו ספסל עם בנות שחונכו על ידכם ואיתכם כל השנים?! מדוע? מי העניק לכם את החינוך המוזר הזה. האם הרבנית שרה שנירר הדגולה או רבנו החפץ חיים באהבתו הגדולה. אנא אם כן צטטו לנו את השורה המתאימה מספרו 'אהבת חסד'. בטוחנו שהגזענות המוזרה הזו אינה מתורת ישראל. אנו מלמדים עליכם זכות שהבאתם את התכונה הזו מאירופה הכבושה, מן הסתם שכחתם להשאיר את זה שם כשנסתם מבין האודים העשנים. נו טופ, תכונות פחותות זו בעיה. ואולי בעצם מישהו חושש בכלל שמא ילמדו ממנו את התכונות הללו ולכן הוא בעצם מונע מהבנות האחרות להתקלקל... לתשומת ליבך המבקר. (המאמר יפורסם מחר ב"מאמר המערכת" של עיתון יום ליום).