האשמת שוא

[noabein]

האשמת שוא

אני גרוש אב לילד בן 8 כשהילד היה בן 3 גרושתי התלוננה בכל מקום אפשרי שאני מנצל מינית את הילד נעשו מבחנים ובדיקות אך התברר שגרושתי חסרת פרופוציות ומעוותת את המציאות ולא היו דברים מעולם למרות נסיונתי לשכנע אותה שהכל לא נכון היא עדיין לא משוכנעת שההתנהגות שלי היא ללא דופי . שאלתי האם יש מחקרים על ילדים בגיל 3 אשר בודים מליבם ארועים שלא קרו היא איננה מאמינה שיכול להיות מצב שילד קטן לא יגיד את האמת . ויכול להיות שרק מחקרים בנושא יעזרו איכשהוא . בבדיקות שנעשו עם הילד אצל חוקרי נוער בתברר שהילד ממציא דברים ומספר דברים דמיוניים שלא יתכנו לא רק בהקשר של ניצול מיני אלא בכלל. המדובר בדברים שאמר בגיל 3.מישהוא יכול לעזור לי בנושא כיצד אפשר להוכיח לגרושתי שהיא טועה

 

[צוות מקום]

שלום לך

האמת היא שהגעת למקום שבו ההתייחסות לעניין מוטה תמיד לטובת הילד. כאן מאמינים לילדים שמספרים על מה שקרה להם. לא רואה גם כיצד אפשר להוכיח לגרושתך שהיא טועה. תפקידה הוא להיות קודם כל לצד בנה והיא עושה זאת. בכל מקרה, ייתכן ותרצה להיעזר ביעוץ מקצועי ששם תעלה את הדברים שילדך מדבר עליהם ותברר מול איש מקצוע מומחה לעניין, את משמעות הדברים. הנה קישור לדף שיכול להיות לך לעזר, כדי למצוא מומחים כאלה. לאמת פנים רבות וכל אחד מאתנו רואה אותה אחרת. ייתכן וילדך נפגע, גם אם אינך מסוגל כרגע לראות כך את הדברים מסיבות אלו או אחרות.

 

[noabein]

האשמת שוא

לצערי לא הצלחתי להעזר בנושא הספיציפי בדף הקישור שהופניתי אליו. בשיחה עם מומחה בתחום הוברר לי שישנה בעיה קריטית של ילדים עם פנטזיות ודמיונות בגילאים שנתיים עד 4 שנים .והבדיקה בגילאים אלו הינה מיוחדת מעמיקה ושונה . אגב במקרה שלי הוכח עיי חוקרי נוער ועובדי רווחה שהאשמות הינן אשמות שוא . ושהילד משקר בנושאים רבים . עברתי מכונת אמת ויש בידי דוחות של מומחים המעידים על כך . גרושתי אינה מאמינה שילד יכול לדמיין מצבים שלא היו ואני זקוק למחקרים אשר יוכיחו את טעותה . אגב הוסבר לי שלפעמים ילדים מפנטזים דברים עקב משבר גרושים ורצון ליצור קשר כלשהוא בין ההורים . אני מבין שהפורום אינו מתאים למקרה שלי חשבתי שאולי תוכלו להפנות איתי למחקרים בנושא

 

[צוות מקום]

אני חוששת שאנו לא הכתובת

אני תקווה שעם כל הרצון שלך להוכיח כי ילדך משקר, תתפנה לרגע לראות אותו , את הכאב והסבל שלו ולחפש אחר הסיבות לכך. אחרי הכל, הוא ילד ואתה מבוגר. הרווחה הנפשית שלך חשובה, אך לא חשובה כמו זו של ילדך. אולי יוקל לך אם תקרא כמה מחקרים ש"מוכיחים" שילדים יכולים לדמיין דברים שונים בגילאים שונים, אבל מה לגבי בנך? מי מקשיב לו מלבד אמו כרגע? יהיו אשר יהיו הסיבות לדברים שהוא מספר, אתה קודם כל אבא שלו והוא אינו האויב שלך. מלבד זאת, יש לנו באתר ובפורום הזה עמדה מוצהרת - אנחנו בצד של הילדים, גם הקטנים וגם אלה שכבר בגרו וזוכרים את הניכור וחוסר האמון שלך הסביבה כאשר ניסו לספר את מה שעברו. כאן מוענק אמון לילדים האלה, בלי חקירות. ומותר לנו, אנחנו לא משטרה ולא בית משפט. אנחנו מקום שעוזר למי שנפגע. אם יש לך עניין אמיתי לעזור לילד שלך והוא עומד אצלך בראש סולם העדיפויות, הקישור ששלחתי לך אמור לחבר אותך עם מומחים שיוכלו לעזור לך להבין את מה שילדך עובר, ולא להוכיח שהוא שקרן. אחרי שאמרת ש"הוכח" (מעניין איך) שלא קרה לילד דבר, אתה ממשיך לנסות לחזק את הדימוי שלו כשקרן ואני בספק אם זה נעשה לטובתו של הילד או לטובתך שלך, על חשבונו.

 

[גאיה 1]

חשוב לי להגיב

שלום לך, אני גאיה מפורום נפגעי גלוי עריות של אתר "מקום", ופעם ראשונה שאני כותבת כאן. אני עושה זאת כי ההודעה שלך נגעה בי - גם כילדה שנפגעה וגם כאמא. אני יכולה לראות אותך כאיש מבוגר ומואשם - ע"י בנך וע"י גרושתך - ולהבין את הצורך העז שלך להוכיח ש"לא כצעקתה" ושידיך נקיות. אני לא יכולה לשפוט ולהכריע ולדעת מה באמת היה שם, ואני גם לא רוצה. אני רק יודעת - גם ממחקרים וגם מסיפורים אישיים שלי ושל אחרות/ים - שברוב רובם של המקרים בהם הוכח שהיתה התעללות מינית, המתעלל לא מתנדב להודות. הוא מכחיש את ההאשמות בתוקף! מאשים את הקורבן שלו בשקרים והמצאות ובדיות ופנטזיות, או טוען שהקורבן מופרע, חולה, וכו´. שוב - אני לא אומרת שזה המקרה שלך, רק חשוב לי לציין את העובדה שככה זה בד"כ. ועכשיו מהמקום של הילדה שהייתי - ילד צריך שיקשיבו לו. ילד צריך שיאמינו לו. ילד בן שלוש אף פעם אינו שקרן, כי שקר זה משהו מכוון, מתוחכם, נועד להשיג איזשהי מטרה בדרכים לא כשרות, וילד בן 3, הכי אינטיליגנטי, עדיין אינו מסוגל למניפולציות כאלה. יכול להיות שילד יתפוש את המציאות אחרת מהמבוגר, אבל הוא אינו משקר! אני הייתי מצפה מהמבוגר שאוהב אותי שיבדוק למשל מהיכן יש לי, ילדה בת 3, עולם מושגים מיני כל כך מפותח. הייתי מצפה שגם אם המבוגר סבור שלא קרה שום דבר רע או פוגע - הוא יבדוק מה בכ"ז מציק לי. מה מביא אותי, ילדה בת 3, להגיד דברים כאלה ומאיפה אני בכלל יודעת על אפשרות כזאת, שאבא יתעלל בי מינית. בקיצור - הייתי מצפה מהמבוגר האחראי שיהיה איתי במה שמטריד אותי ו/או כואב לי, ולא יקרא לי שקרנית. כי זה בעצם העיקר. כי מה שלא היה ומה שלא יהיה - ברור שהילד במצוקה וזה קודם לכל. קודם למצוקה שלך ושל אמא שלו. קודם לריב ביניכם ולהאשמות ההדדיות שלכם. אתם מבוגרים ויכולים להגן על עצמכם. הילד עדיין לא יכול לפנות למאמרים וספרות מקצועית כדי לקבל את עצמו. ואם הוא יגדל מותקף כזה, ומואשם, ונקרע ביניכם, ומטיל ספק בעצמו ובתחושותיו ובאמת שלו - זה יפגע בו לכל המשך חייו. גאיה