אבל תחשבי על זה בהגיון
אם תשחקי מישהי אחרת ממי שאת, ורק בגלל זה הוא יישאר איתך, יקרה אחד מהשניים - או שתצטרכי לזייף כל הזמן ולא לעשות מה שאת באמת רוצה רק כדי להמשיך במשחק שהתחלת, או שהאמת תתגלה, מי שאת באמת תצא לאור והוא ירגיש שעבדו עליו בעיניים. ולמה לך לרצות להיות עם מישהו שנשאר איתך רק כי שיחקת אותה מישהי אחרת? להיות מי שאת זו דרך סינון טובה, כך את יודעת שמי שאיתך רוצה להיות איתך באמת ולא כי שיחקת איזה משחק. ולא אני לא מתכוונת שברגע שאת רוצה מישהו את צריכה להתקשר אליו 30 פעם ביום בלי שום גבולות ולהפוך אותו למרכז עולמך. זה כבר נושא אחר ממשחקים- אני חושבת שכשרק מכירים מישהו, מטבע הדברים צריך לפעול לאט - את לא יודעת מי הוא באמת, דברים נבנים בהדרגתיות, כל התנפלות והגזמה הם ילדותיים ומועדים לפורענות בלי קשר לקשה או לא קשה להשגה. החיים שלך צריכים להיות מרוכזים בך ולא בו, בטח בתחילת הקשר. אולי לזה את מתכוונת בקשה להשגה ואז אני מאוד בעד - לא בכוח ולא במשחק, אלא באמת תחשבי על זה - רק הכרת מישהו - אל תהפכי אותו למרכז עולמך, תמשיכי להיות את מרכז עולמך, אל תחשבי כל היום אם להתקשר אליו או לא, יש לך חיים, אל תזניחי אותם. יש לך חברות, יש לך תחביבים יש לך עבודה לימודים וכו' - אם תמשיכי לעסוק בהם ולתת להם חשיבות - את תהיי מטבע הדברים קשה להשגה, כמו כל אדם עם לו"ז שאינו מתגמש כמו פלסטלינה ברגע שמגיע גבר שאת אפילו לא יודעת *באמת* עד כמה את רוצה. אבל לפעמים אנשים שוכחים את זה, מאבדים את הראש והופכים איזה אדם זר, שהם אפילו לא מכירים, למרכז עולמם, יושבים כל היום ליד הטלפון ומחכים. אז גם אם הם לא מתקשרים בשביל המשחק בשביל להצטייר כקשים להשגה - הם עדיין הכי לא "קשים להשגה" שיש, להפך - הם כחומר ביד היוצר, וזה מעיד על בעיה אחרת שהם צריכים לטפל בה - לאהוב את עצמם ואת החיים שלהם שלא כתלות בבן זוג או בדייט.
