הבאת ילד לעולם

הבאת ילד לעולם

שלום לכולכם.
פעם ראשונה שאני כותב בפורום הזה.
אני בן 30,רווק אך בזוגיות בלי ילדים.
הדעות שלי האם להביא ילד לעולם הן שנויות במחלוקת.
אני רואה את חבריי שכבר יש להם ילד ואת אחיותיי שלהן יש כבר כמה ילדים פשוט מנתבים את חייהם. המון זמן זה דורש ממך, ומצד שני התוצאות שאני רואה באותם ילדים הם לא תוצאות איי איי איי. כלומר המוצר לא שווה את ההשקעה.
אני רואה ילדים ביום יום וכמה הם בוכים שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים, בגיל 6 כבר מסתובבים עם סמארטפונים וכל השטויות האלה, בגיל העשרה מקללים את ההורים כי ההורים לא מסכימים לשחרר להם את האוטו או לא מסכימים שהם יצאו לבילוי במועדון בשעות מאוחרות.
ברור לי שיש פה אלמנט של חינוך, אבל זה לא רק זה. ילדים אומרים מה שבא להם. הם לא חושבים. אם אני לא אסכים לקנות לילד שלי סמארטפון באף גיל אלא אגיד לו "אתה רוצה? תעבוד, תקנה" , ילדים בכיתה יכולים לצחוק עליו שהוא עני ושלהורים שלו לא אכפת ממנו או לא יודע מה. וכנ"ל גם בהרבה דברים אחרים.
עוד דבר הוא שאני לא ארצה שהילד שלי ילך לבית ספר. לדעתי זו מערכת מיותרת שמלמדת תכנים שרובם לא רלוונטים ואת רובם אפשר לקרוא בויקיפדיה אם באמת רוצים לדעת אותם.
האלטרנטיבות של בתי ספר אנטרופוסופיים או דמוקרטיים היא יקרה ושלא נדבר שהיא יקרה כנראה גם בארה"ב שלשם אני עובר בסוף החודש.
חברה שלי רוצה ילדים, מאוד... והיא בחורה בדיוק כמוני. אלטרנטיבית,רוחנית היפית כזאת... הקטע הוא שאני גם מרגיש שאם אני אנסה לתת לילד שלי את החינוך והכלים שאני רוצה לתת ובכל זאת הוא יצא בלשון המעטה asshole, אני ממש ארגיש אכזבה. ממש.
עוד דבר הוא שאני בנאדם עם שיגרה מאוד ספציפית של עבודה ואימונים...בדרך כלל 6 פעמים בשבוע, ואני מאוד נאצי בקטע של האימונים...כלומר לוותר עליהם זה כמעט לא בא בחשבון. אפילו בחופשות בחו"ל אני מוצא לי את השעה וחצי הזאת שאני אוכל להיות בשקט שלי ולהתאמן. זה חשוב לי. שמביאים ילדים לעולם, כל מחלה שתהיה לו או לא יודע מה יגרום לאחד מאיתנו לקחת יום חופש, להיות איתו ובכלל...בלי קשר למחלה, הוא ידרוש המון זמן ואני לא מוכן לוותר על הזמן הפרטי שלי.

מה עושים?

תודה!
 
הבאת ילד לעולם

הי, ילד אינו מוצר ואי אפשר להשוות ילד למוצר.כשאני החלטתי להביא ילד לעולם זה היה מתוך מחשבה מודעת שחיי הולכים להשתנות מקצה לקצה.ילד מגיע באהבה יחד עם הרצון שלנו כהורים לתת לו את כל כולינו. חינוך ילדים זו תיאוריה ממש גדולה וצריך לבחון מה מתאים לך ומה לא. חייבת לומר לך שאין שום דבר שווה ערך לחיוך של הילדים שלי כשאני חוזרת מהעבודה הבייתה. החיוך והאמירה אמא התגעגעתי אלייך ממיסה אותי ואני אוהבת לחזור הבייתה בשבילהם. אין שום דבר חיובי וכייפי שאתה יכול לראות בילדים?
 
בודאי שיש

אבל כמו שאמרתי...
יש לי שני פחדים.
1 - שהם יצאו assholes כמו רוב הילדים בעולם. ואין מה לעשות..רוב הילדים אחרי שלב מסויים נעשים אינטרסנטיים בצורה מפחידה. ברור שאני אנסה לתת לו או לה את החינוך הכי טוב בעולם ובת זוגתי בדיוק באותו ראש כמוני של דברים אלטרנטיביים וממש ממש לא בקטע של גידול נורמלי.
2 - שלא יהיה לי זמן לפעילויות שלי בשיגרה הנוחה שלי.
 
למעלה