הבדידות היא חייינו אבל לא בשבילנו

[Love is freedom]

הבדידות היא חייינו אבל לא בשבילנו

פתטי אבל מציאותי לפחות לי
בלי התייפייפויות והגדרות קולעות למצב
אני בודד בעולם משלי מחקתי את עצמי מהפייסבוק כי הרגשתי הרבה יותר בודד שם עם כל ה"החברים" הווירטואליים שבשבילי הם שווה ערך או פחות במובנים מסוימים מחברים דמיוניים
אחד הדברים שעוררו אותי למצב שלי בסביבה חוץ מהרגשה הוודאית
זה הסרט "וול אי" באחת הסצנות וול אי בטעות מכבה לאחת הנשים את מסך המחשב, ואת מתגלה לה העולם כוכבים אנשים צבעים ריחות וכ"ו
משהו בזה הזכיר לי נסיעה שלי באוטובוס ביום יום אנשים בוהים במסכים, ולא מודעים לעולם סביבם
לא בקטע נבואת זעם או התכחשות למציאות סתם הרגשה שאני חווה כיום
אז החלטתי הייתה להכיר אנשים ברחוב במציאות לגשת לדבר לצחוק לגעת לגעת
אבל כנראה שלהפריע למישהי עם אזניות מול האייפון ופחד מדחייה יותר חזק מכל תחזית אפוקליפטית
יום מבורך לכולם

 

[מנהלת בניסיון]

ברוך הבא מחפש החופש

אני בהחלט יכולה להבין את מה שהרגשת בפייסבוק
אנשים מעלים תמונות שגורמות לכולם לחשוב שככה הם כל הזמן
זה לא נכון ולפעמים זה בדיוק להיפך
מה שבטוח שרק לראות את זה יכול להיות מאד מתסכל

מי שיושבת עם אוזניות מול מסך לא רוצה להיות בקשר והתחזית האפוקליפטית מובטחת
א-ב-ל מי שסתם יושבת מול מסך זה יכול להיות גם בגלל שאין לה משהו יותר טוב לעשות

בכל מקרה, אנחנו פה מול המסך ושמחים שאתה פה איתנו

 

[Love is freedom]

ברוכים הנמצאים

נקודה מעניינת לגבי הישיבה מול מסך מחוסר פעילות אחרת
ואת האמת זה מעניין אותי
א. התחושה בפייסבוק לאנשים אחרים
בילוי
או חברים באמת

ב. האם כשאת/ה יושב/ת מול מסך עם אוזניות זה למנוע מאנשים להתקרב או סתם משיעמום..
בכל אופן תודה ויום מבורך

 

[מנהלת בניסיון]

התשובות שלי

א. גם לפי ההרגשה שלי וגם לפי מה ששמעתי מאחרים -
בפייסבוק נמצאים גם חברים באמת אבל בעיקר סתם אנשים

ב. כמו שכתבתי קודם - נראה לי שמול מסך בחוץ זה לרוב משעמום
עם אוזניות זה כבר התנתקות מכוונת מהציבור

 

[פריאל 12]

פייסבוק או כל אמצעי תקשורת אחר לצורך העניין

הוא לא גזירה משמים ולא כורח המציאות - זה בסה"כ כלי שנתון לבחירתך אם להשתמש בו או לא.
'חברים' בפייסבוק לא יכולים להחליף חברות אמת, אך הם יכולים להפוך לחברים אמיתיים אם תוביל את זה לכיוון הזה.
נראה שכמעט כמו כל דבר בחיים, זה עניין של פרופורציות, של מינון - אפשר להנות מהפייסבוק אך לא להזניח את
הקשרים הלא וירטואליים.

 

[נדירון מצוי]

להיכנס כדי לצאת

"בשיחה" של צ'אט אמרה לי מישהי: כדאי לך לבדוק את הפורום "בודדים אבל ביחד". היא אמרה לי זאת בעקבות משפט שאמרתי לה: "אני ניכנס לצ'אט כדי למצוא יד, לאחוז בה ולצאת יחד מהצ'אט". כי אכן לא מעט שיחות של איכות היו לי במדיות השונות החולקות מסך זה, אבל תמיד יש לי הרגשה שבלי חיוך, הרמת גבה, נגיעה, ליטוף, חיבוק, בלי אלה ערכן של המילים דל ככל שתהיינה מנוסחות היטב, מלוטשות ומדויקות. זה נכון שהמוסכמות החברתיות מנסות מיד ללחוש לנו לאוזן עד אין קץ את השאלה: "מה הוא הקשר הזה? ידידות? חברות? אהבה? זוגיות? ברגע שאתה בא לתת כותרת לאשר בין שני בני אדם או יותר אתה פוגע עמוקות באפשרויות הפתוחות בפנינו. כותרות הן שליחות המוסכמות, והמוסכמות, לא פעם חובטות בנו.
אני מרגיש שאני עושה עכשיו את שאמרתי בנחרצות לא לעשות בשיר שפרסמתי כאן עם כניסתי הראשונה אתמול לפורום הזה: "הבה נדבר עברית של חוצות", כי אכן לכל מוסכמה יש יוצא מהכלל (כולל לשאמרתי עכשיו).

 

[לי בא]

מעניין מה שאתה כותב

לכולם נראה שלאחרים יש חיים ולנו אין, בעיקר בגלל הפייסבוק והאינסטגרם. כולנו עברנו לתקשר דרך מסכים, עולם וירטואלי כי אני חושבת שזה יותר פשוט. קל לכולנו לכתוב כאן ולהפתח תוך שאנחנו מסתתרים תחת ניק מסוים, מאשר לצאת מהעולם הוירטואלי ולהפגש בעולם האמיתי.
בעבר הייתי חברה בפורום אחר שהיה עושה מפגשים, הפעם הראשונה היתה מאוד מפחידה, לראות את האנשים מאחורי הניקים, והיום אלה החברים הכי טובים שלי.
כך שאני איתך, צא לעולם, דבר עם אנשים, תפריע להם קצת באמצע העולם המרושת שלהם, כולם מרוויחים. בהצלחה

 

[Love is freedom]

זה נראה

שאנשים לא רק משתמשים בניק כדי להתחבאות אלא גם במסך כמין שלט "לא לגעת לא להתקרב"
או אולי זה רק אני והמחשבות שלי
שבוע טוב רק אור