הבדידות והתלותיות

[מיכל וזהו2]

הבדידות והתלותיות

בעקבות השרשורחם הקודמים:

אתן מרוצות מהמעגל החברתי שמקיף אתכן?

אתן מרוצות מחיי החברה שלכן מבחינת יציאות וכאלה?

אתן מרגישות שיש מספיק אנשים סביבכן?

אתן מרגישות עצמאיות או תלויות באחרים?

אתן מרגישות בודדות?

איך משפרים חיי חברה אם לא ממש מרוצים מהם? אוףףףףףףףףףףףףף! <ספוני, זה בשבילך

> אנימרגישה שכל החיים האלה , אני מחוץ למעגל . יש לי כמה חברות טובות אבל אין לי "חבר'ה " ואפעם לא היה לי חבר'ה אני שומעת על אנשים בגילי שיוצאים מבלים , נהנים , מכירים , ורק אני כל הזמן בבית , והאופציות היחידות שיש לי לעשות דברים בחוץ זה לבד עם עצמי

 

[מיכל וזהו2]

ועוד...

אני שונאת את זה שהאופציה היחידהשיש לי להכיר בנים זה באתרי הכרויות, ונמאס לי ששואלים אותי מה אני עושה שם, ואיך זה שאני לא מכירה אפאחד במציאות , אוףףף

 

[E D G Y]

מזדהה איתך מאוד, מיכל....

 

[נורית הדרי]

תשובה אינטואיטיבית , מהבטן

באים למפגשי פורום כמזמינים אותך. ואני לא סתם משתמשת בדוגמה הזאת, כי אני תמיד נהגתי כמוך תמיד חשבתי שאירועים מסויימים לא מתאימים לי ולא הבנתי שאני עושה בדיוק מה שאת שואלת שם למעלה : מכווצת את עולמי, משאירה לעצמי רק אלטרנטיבה אחת להכיר אנשים ובגדול מבודדת את עצמי. בשביל להגדיל את החיי החברה יש להקצות זמן ל"טעויות" חברתיות - קצת לספוג תסכול מזה שלוקח זמן עד שאת נמצאת עם האנשים שאת רוצה להיות. להחשף לזה שמי שמתאים לנו (חברתית) הוא אולי מבוגר יותר או צעיר יותר או מוזר משהו או שונה ממה שחשבנו. אני רואה בעצם השאלות האלה שלך פריצת דרך משמעותית מאוד מיכל.

 

[מיכל וזהו2]

אני לא בטוחה שזו פריצת דרך

תמיד הרגשתי ככה בקשר לחיים שלי הקטע החברתי תמיד הפריע לי ואני לא ממש יודעעת מה לעשות בקשר לזה

 

[spooni]

מניסיוני ...

תודה שאופפת לי ... אני אתגעגע לזה כשתטוסי

מרוצה ממעגל החברים שלי אבל זה לא מספיק, ולמה ? עד לגירושי היתה לי חברה אחת נשואה כמובן,אחרי גירושי למדתי שנשארתי בלי כלום ואני צריכה להרחיב ולפתח תמיד את מעגל החברים/חברות שלי. אז הכרתי בעבודות,בלימודים באינטרנט, והיום רוב החברות/ים שלי הם צעירים ממני. אלב גם הן היום רווקות ובלי חבר וככל שהתבגרנו , לא לשכוח שאני 7 שנים גרושה , הן הכירו חברים ב 7 שנים האלו. כיום, אין לי כל כך עם מי לצאת לבר או משהו , יש לי את החברים אבל בשנה האחרונה לשמחתי התעצמה הנוכחות של החברות שלי וירדה נוכחות החברים. אני לא רוצה לצאת עם חברים. אני לא תלויה באחרים ואף פעם לא הייתי. אני מרגישה מאאאאאאאא בודדה. איך משפרים חיי חברה ? פוגשים נשים בתחביבים, לימודים, אינטרנט,פורומים. ו....בנות ...לכל מי שמעוניינת ...אני פתוחה להצעות בילוי תמיד. בדרום , בצפון , במרכז , במזרח במערב זה ים אז אי אפשר

 

[מיכל וזהו2]

בואי נחליף את האוף הזה במשהו

אופטימי כמו : YEYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYYY

 

[Betterfly]

מכירה מאוד את הבדידות

פעם לא היתה לי בעיה עם זה- כשנפרדתי מחבר שהיה לי בגיל 19 גיליתי שאין לי אף אחד ולא כל כך התרגשתי מזה- לאט לאט מצאתי אנשים... העיקר לא להיכנס ללחץ, לדבר עם אנשים ללא ציפיות אלא רק להתחבר על בסיס תחומי עניין משותפים ולהיפגש- כמו שנורית אמרה- גם אם זה כרוך ב"טעות" חברתית. היום אני מרגישה מאוד בודדה וזה גם עם החברים... אמרו לי שהאפור הזה בחיים שלי והלחץ זה מהבדידות.

 

[spooni]

הבדידות התחזקה אצלי מאז ..

מות אמי ואחי. לאחר גירושי הייתי שנה לבד ולא הרגשתי בודדה. היו שנתיים שגרתי לבד ולא הרגשתי בודדה. אבל עכשיו זה פשוט בפנים ולא עוזב. אם זה לא התחייבויות משפחתיות או חברות קרובות אני לא ממש ניפגשת עם אף אחד , כי אני לא שם בפגישה אני שומעת אבל לא מקשיבה. וכשאני כן ניפגשת אני עושה מאמצים בכדי להקשיב ולהיות נוכחת ולהיות שמחה. האפור ...זה לא רק מהבדידות זה גם מהפסימיות. אני זוכרת שהיתה תקופה אחרי מות אמי שהרגשתי בודדה ולא שייכת אבל הייתי אופטימית והבדידות עברה אחרי תקופה מה, עבדתי על עצמי. היום ...קצת אבדה לי התקווה והאופטמיות וזה ממש לא אני. רוצה כבר לחזור לעצמי האמיתית , הצוהלת , הפושרית, השמחה מבפנים.

 

[פורץ לתודעה]

על כל אלה נאמר...

להיות לבד ולהרגיש לבד הם שני דברים שונים. אנחנו יכולים להיות מוקפים באנשים, אולם בתוך תוכנו הבדידות תכרסם. מאידך, שניים שלושה ידידי אמת יכולים לשפר את תחושת "הביחד" בצורה משמעותית.

 

[spooni]

אולי לך הם יכולים לשפר...לי לא!