מבחינה דקדוקית מושא ישיר מתקשר לפועל בלי מילת יחס.
בעברית מושא ישיר מיודע מתחבר ב"את".
מבחינה סמנטית מושא ישיר לרוב מושפע ישירות מהפעולה וקיומו מעיד על אפשרות לסביל (אבל זה לא 100%).
לדוגמה: אכלתי את התפוח >> התפוח נאכל
כל שאר המושאים (הרגילים) הם עקיפים.
קיים גם "מושא פנימי" שמבחינה דקדוקית הוא כמו מושא ישיר ומבחינה סמנטית אינו מייצג משתתף בפעולה שהושפע ממנה אלא את הפעולה עצמה (קיים גם בפעלים עומדים, כלומר שלא יוצאים למושא).
להרחבה:
מושא – ויקיפדיה (wikipedia.org)