הבדל בין סוגי אומנויות לחימה

הבדל בין סוגי אומנויות לחימה

היי שחר. הייתי שמחה לקבל מעט דגשים על ההבדלים בין סוגי אומנויות הלחימה השונים.
לפי שם הפורום אני מניחה שאתה מגיע מתחום קרב המגע. מדוע היית ממליץ על התחום הזה יותר מכל תחום אחר?
 
קרב מגע ואומנויות לחימה

שלום רב. קרב מגע איננה נחשבת כאומנות לחימה. קרב מגע היא שיטה להגנה עצמית. ולכן ההבדל המהותי ביותר הוא שאין תחרויות בקרב מגע ועל כן, בקרב מגע אין חוקים על כל המשתמע מכך. השיטה נוסדה בגולה בזמן בו החלו הפרעות גם ביהודים באירופה. אימריך (אימי) ליכטנפלד (שדה אור) ששאב השראה מאביו שהיה דמות בפני עצמו, פיתח את השיטה והגן בחירוף נפש על היהודים שחיו בקרבו. הוא פיתח מיומנויות פשוטות ביותר אך יעילות עד מאוד כנגד כל סוג של איום או תקיפה, כנגד אדם אחד או יותר. לימים ביסס ופיתח את השיטה בצה"ל ובשנות ה-60 החלו אזרחים וכוחות לחימה נוספים ללמוד ולעסוק בה. לא אוכל בפה מלא להמליץ על קרב מגע יותר מכל דבר אחר מבלי להישמע משוחד או מאוד אמין. לכל צורך יש מענה והשאלה הגדולה היא "מה את/ה צריך/כה? (ורוצה)". אם רצית לדעת כיצד להגן על עצמך מפני תפיסות שונות, חניקות וחביקות, איום או דקירה בסכין וכו', אז בהחלט הייתי אומר לך בפה מלא "למדי קרב מגע". אם היית רוצה לשלב משהו תחרותי יותר ללא "מכות ידיים ורגליים" אבל בהחלט אומנות לחימה שיש בה את כל האלמנטים של רוח לחימה, אגרסיביות, משמעת וכו', הייתי ממליץ על ג'ודו וכך הלאה... תודה על פנייתך.
 

mosheyd

New member
שלום לך!

אומנם אין לי את רמת הידע והאימון של מנהלי הפורום, אך יש לי ידע די רחב מתחום אומנויות הלחימה.
לטעמי, חלוקת עולם אומנויות הלחימה היא לשלוש רמות: רכות, בינוניות וקשות.
הרכות הן אומנויות כדוגמת הטאיצ'י, אייקידו והפקידו.
הבינוניות הן אומנויות כגון יתר האומנויות המסורתיות שמגיעות מהמזרח כגון קראטה, ג'ודו, ג'יו ג'יטסו, קונג פו, נינג'יטסו וכו'.
הקשות הן מסוג הקרב מגע, סמבו (שיטת קרב מגע/היאבקות רוסית) ואגרוף תאילנדי (וכאן איני מדבר על גרסאות חדרי הכושר, אלא על אגרוף תאילנדי מסורתי).
האומנויות הקשות משלבות בדר"כ ג'יו ג'יטסו עם קראטה ועם אגרוף תאילנדי. לישראליות שבהן (קרב מגע, פיתוחי הקרב מגע כגון: "התגוננות רחוב", "דניס השרדות", קמפו ג'יטסו וכו') יש יתרון מסוים על האחרות משום שהן משלבות ידע נרחב מתחום הלוחמה בטרור שאין באומנויות אחרות, ניתוח מצבי אמת וכו' (מחבל מתבצר בחדר עם סכין בידו, מחבל שולף אקדח או רימון בתוך אוטובוס וכו').

באופן אופטימאלי הייתי ממליץ לכל אדם לעסוק או באומנות לחימה שהוא אוהב, או בשילוב של אומנות מסורתית עם אומנות קשה. העניין הוא שאנו חיים בעולם האמיתי, ולמרבית האנשים אין זמן לכך.
לכן אני מצמצם את תשובתי למה שנראה לי הכרח המציאות. אולי דעתי תשמע די מרחיקת לכת, אך כל אדם, שהוא אדם מוסרי וללא עבר פלילי, חייב להתאמן באומנות לחימה כלשהיא. אני אמליץ בייחוד על האומנויות הקשות, משום שראיתי מול עיניי את ההבדל בין הדרך בה מאמן אומנות מסורתית מדריך אימון הגנה נגד סכין, לשם הדוגמא, שהוא אימון מאוד רלוונטי לימינו אלה, לבין הדרך בה מדריכי קרב מגע התוו אימון זה.
כבר ציינתי כאן שהתאמנתי באחת מהוורסיות של קרב המגע (חיים כהן "התגוננות רחוב"), אך גם קרב מגע מסורתי, טאיקוונדו, אייקידו, נינג'יטסו, קונג פו, ואף "טעמתי קצת" מעוד כמה (סמבו, קראטה וכו'). רק ב"התגוננות רחוב" ובקרב מגע האימון הכין אותי באמת למצבי רחוב לא מעטים שעמדתי מולם. יכול להיות שיהיו כאן מאמנים מאומנויות אחרות שלא יסכימו איתי, אך זוהי, לטעמי, אמת די מוחלטת. הראייה לכך היא שאם תנסי לסקור כל אחת מהיחידות המיוחדות ללוחמה בטרור בעולם (האיכותיות שבהן), את תגלי שהן עוסקות באומנויות קשות בעיקר. בישראל, לשם הדוגמא, יחידות כמו מטכ"ל, דובדבן, ימ"ס וימ"מ עוברות הכשרות קרב מגע מקיפות ודי ברוטאליות ומציאותיות. אחרת הן לא היו יכולות לעמוד בדרישות עבודתן.

בברכה.
 
למעלה