סדנא - טיפול קבוצתי
אני מדמיינת את זה כמו לשבת בחדר מלא מראות. זה נותן מקום לפרוק אבל במקום לקבל רק אמפטיה והבנה, אתה גם רואה איך אתה נראה מבחוץ וזה השיעור האמיתי. זה נותן לך פרופורציות, כלים ובעיקר ביקורת עצמית.
כשנמצאים בסיטואציה צפופה מבחינה רגשית (לי נראה שמורכבות זה הכי צפוף שיש) ושני אנשים צריכים למצוא פשרה שכולם יצטרכו לחיות איתה, לא פשוט להסתכל מחוץ לפשרנות האישית של הסיטואציה, כשאתה מסתכל על זה מבחוץ (כמו המצלמות שמלוות סדרות ריאלטי למשל) אתה לא יכול להכחיש, לשקר, להתמם וכו'.
אצלינו למשל כשבנו של הזוגי היה מגיע, הזוגי היה מחליף את עורו ונהיה בן אדם אחר. אין לי ספר שלו הראו לו סרט איך הוא מתנהג באותה סיטואציה כשמדובר בבן שלו לעומת הבן שלי - הוא היה בשוק. אני לא חושבת שהזוגי הוא היחיד שזה קורה לו, זה קורה לכולנו, אבל, ככל שיש לך פחות מודעות עצמית זה קורה יותר. הקבוצה משקפת לך את עצמך וגם, כשאתה רואה את זה קורה לאחרים, אתה נאלץ לפתח מודעות עצמית.
המנחה לא אמור להתערב, הכוח בסיטואציה הוא של הכלל (ההגדרה היא שהשלם גדול מסכום חלקיו). המנחה בקבוצה אמור להשקיף, לכוון ולהגן - לא ממש לתת כלים מקצועיים. לדעתי, כשמדובר במשפחה מורכבת, בלי קשר לסדנא, צריך מאמן יותר ממטפל.
ללי