הבוקר הגיע לשכונה אוטובוס מלא יפנים

[רובי שווארמה]

הבוקר הגיע לשכונה אוטובוס מלא יפנים

עם מצלמות. הם התחילו לצלם את החנות של הפרסי, את המגרש-כדורגל, את הפיצריה, את הקולנוע הישן. כשהם רצו לצלם את האנשים, אמרתי להם לא. הם פתחו עיניים עגולות ומלוכסנות. לא? הדוקטורית שלהם, שהיא אנתרופולוגית, ישר אמרה שזאת תופעה מוכרת אצל ילידים. שיש אמונה כזאת, שמצלמה שמצלמת בן-אדם, גורמת לנשמה שלו לצאת מהגוף, והוא נשאר בלי נשמה. אני הנהנתי במרץ, להראות לכולם שהדוקטורית מדברת דברי טעם. ואז התקרב הצ'יף היפני, לקח אותי הצידה ושאל בשקט: "תגיד, אתה שווארמה בפיתה? או שווארמה בלאפה?" ישר ראיתי שיש פה אחד שמבין עניין. "לאפה", עניתי לו, והוצאתי מהכיס של העודף איזה סושי קטן שאני שומר איתי תמיד לעת צרה כדי לעשות שלום עם צ'יפים יפניים. "תראה", הוא אמר לי, "גם אני קצת אנתרופולוג. ואני שמעתי שאם נותנים לילידים קצת דולרים, אז הנשמה המצולמת שלהם מצליחה לחזור חזרה מהתמונה לתוך הגוף." הנהנתי במרץ. אין בכלל ספק, גם אלה דברי טעם. הוא התחיל מארבעים דולר לצילום, אני אמרתי שבעים. סגרנו על חמישים דולר לתמונה, וכל תמונה עשירית בחינם. בשבוע הבא מגיע אוטובוס של קוריאנים.

 

[קפת]

הודעה חשובה

מעבדות קפת בע"מ הצליחו, לאחר סדרת נסיונות כושלים, לפענח את סוד הסושי. זיקקנו, ומהלנו, ושוב זיקקנו עד שהצלחנו להגיע למיצוי תמצית הטעם והארומה של הדבר האמיתי. מהיום ניתן להשיג בדוכנים ובמרכולים גלידת סושי, ממרחי סושי, ממתקי סושי, וארוחות סושי קפואות, בהזמנה.

 

[רובי שווארמה]

ובאותו נושא

מישהו פה יודע במקרה מה נותנת לנו הג'ירפה? צעיר בני ראה היום בטלויזיה שהפרה נותנת לנו חלב, הכבשה נותנת לנו צמר, והדבורה נותנת לנו דבש. ואז הוא שאל אותי מה נותנת לנו הג'ירפה. "מורידה בשבילנו את הספרים מהמדף הכי גבוה?", ניסיתי. אפשר היה לחתוך את הבוז בסכין. (אגב, אני ממליץ על פרוסות סלמי בוז בלחמניה, או - אם יש לכם סכין דק במיוחד -קרפצ'ו בוז. זה הולך נהדר עם גרגרי פלפל אנגלי). אז זהו. אין לי שום צל של מושג מה נותנת לנו הג'ירפה. אם מישהו פה יכול לסייע, אני אתן לו שני גורי ג'רפה במתנה. ג'יג'י שלנו בדיוק המליטה.

 

[השכנה עליזה]

הג'ירפה לא נותנת לכל אחד

הסיפור שמאחורי הקלעים- עוד בנעורי , פיזזנו אני והדורשים בתוקף לכוון קניה בזיל הזול (ספארי ברמת גן). כאשר הגענו לרבתי של הג'ירפות, מישהו "מהדורשים" שאל... "למה לגי'רפה יש צוואר כל-כך ארוך ולאורכו יש שערות כמו סוס"? מבלי היסוס אמרתי "ווקס לחריץ הישבן". החיות לא נועדו לתת לנו כלום. אנו בני האדם, בתור יצורים נצלנים מהיסוד, החלטנו לקחת מבלי לשאול חלב,צמר,בשר וכו... מעניין מה נותן לנו הג'ירף? או כפי שאומר הבלתי מובן "ההיפונתונתם" (ההיפופותם)

 

[בוגונביליה]

הג'ירפה שנותנת

מדובר בערכה לניקוי מערות האף בשיטת החוטר הצבאי, רק ביותר נעים. תהיתם פעם מדוע יש לג'ירפה את שתי הקרניים האוייליות האלה? אז זהו. כל מה שצריך לעשות הוא לטפס על העץ הכי גבוה בסוואנה ולהתלות תליית עטלף כשפלג הגוף העליון משתלשל מטה. כשעוברת ג'ירפה יש להשחיל את הקרניים הרכות שלה אל תוך הנחיריים, לנשום מהפה ולהתאזר בסבלנות. לכשתסיים הג'ירפה לסעוד מעלי העץ ותעבור לעץ הבא, היא תשא עמה את כל חלאת נחירייכם ותוכלו לנשום לרווחה מבלי לבזבז טישיו. והערת שוליים לשווארמה - לג'ירפות יש עגלים, לא גורים.

 

[רובי שווארמה]

אה, אם ככה, הכל ברור.

הג'ירפה נותנת לנו שווארמה עגל. (אפרופו, גם ג'יג'י שלנו - היא בכלל תרנגולת).

 

[קפת]

מעבדות קפת בע"מ, שבות ומציעות

תחליף ג'ירפות מנסיכת הנילוס, לצמחונים אוכלי דגים, סושי ואיכס (מחווה לאודיסאוס, שכזכור, סובלת מאוד אי שם, מצפון לדרום סוריה). פעם גידלתי ג'ירפות על צלחת פיטרי, אבל אחרי יום או יומיים של גדילה הצוואר שלהן בלט מעבר לשולי הצלחת וזה היה להן מאוד לא נוח. גם אותי זה עצבן, כי זה היה מאוד לא אסתטי להסתכל על הצלחות העגולות וההרמוניות האלו, כשחוט שעיר, ברוד ומנומר משתרבב מהן. ידיד שלי, נקרא לי ז', העלה את הרעיון המבריק, איך להיפטר מהג'ירפות האלה. שפכנו את תכולת הצלחות לשירותים של איגוד ערים מסויים במרכז הארץ. מה שלא ידענו, באותם זמנים, זה שאיגוד הערים היה מוכר את מוצקי הביוב שלו לחקלאיי מדינות העולם השלישי, בתיווכם של אנשי עסקים מסויימים המקורבים למפלגת שילטון ספציפית, ושלאחרונה הביעו התעניינו מסויימת בפיסת אדמה מוקפת ים, מצפון לדרום סוריה. החקלאים שקנו את פסולת שפכי המדמנה המרכז ארצישראלית זיבלו בה את אדמתם. ובבלי דעת פתחו את תיבת הפנדורה ושיחררו לחלל העולם את שתי הזוועות הקשות ביותר שמאיימות על שלמות המין האנושי: חיידקי הג'ירפה ונגיפי האבולה.

 

[אברם גרנט]

אני אשאל רק פעם אחת

יש רק הזדמנות אחת למניאק שגידל אבולות מחמד להודות בזה

 

[סיטרא]

חלום חלמתי, ופשרו לא אדע:

ובחלומי הנני אוחז קרדום בידי הימנית, החפירה - ארכיאולוגית היא. ושלא תטעי,העבודה בחפירות סיזיפית היא, אין לה התחלה וגם לא סוף. השמש בזנית והמוסקיטים מאיימים בשביתה איטלקית בלב ליבו של האי היווני. והנה, ברבות השעות מציאה! תיבה קטנה בצבצה בינות לרגבי הבוץ היווני, הידוע בסגולותיו כמזור לכל צרה וצוקה, לכל אונה ואקנה, לכל אינפקציה ויראלית ולכל זב חותם מצורע. "פנדורה" כך תווית מקורית של היצרנית, עם בר-קוד ותאריך תפוגה, לא מזוייף ולא "made in taiwan". טוב, אז פתחנו, הייתה ברירה? ובאמא'שלי! חוץ ממעט חמצן ממוחזר ומשוחזר לא היה שם כלום. עוד מיתוס נופץ תחת כמה אבחות קלשון. ואקץ והנה חלום. ותשקוט הארץ.

 

[קפת]

אין מה לדעת

החלום שלך אדיפאלי קלאסי: אתה חושב שדודי אפל זה אמא שלך, ומשתוקק "לחפור" את "האי היווני" שלו. שלה. סוג של ארכיאולוגיה. תיבת פנדורה היא כמובן סמבול לטאבו החברתי תרבותי שאתה עומד להפר, שמעורר בך התרגשות וגם חרדה מפני הבאות. או שזה רעיון מבריק לסטארטאפ חדש מתחום אבטחת המידע. לא החלטתי עדיין. ציון תאריך התפוגה מעלה הירהורים כי מבעד להזיותיך הפרועות קיימת חשיבה רציונלית, מובנית רציפה וסדורה: גם במין פרוע, חסר מעצורים, ספונטני ונועז, צריך לבדוק את תאריך התפוגה של הקונדומים. זיון זיון, אבל שאחותך תמות מאיידס. שקיטת הארץ מסמלת את עליית מפלגת העבודה לשלטון, בראשות שמעון פרס.

 

[סיטרא]

הו, קפת!

בנוסף לכל סגולותייך ותכונותייך מסתבר שאת גם פותרת חלומות! הזהרי לבל אקנה אצלך שביתה כפציינט קבוע. אני ידוע כפציינט קשה שאינו יודע פשרות ואינו בוחל באמצעים, כל חלום אצלי הוא סאגה וכל סאגה היא מקרה לילה. תבררי עלי בקרב הקולגות שלך במורדות הר הכרמל, אצל המנחשות בקפה, הבוחשות בשוקו, ההוזות בכוכבים, הטורפות חפיסות קלפים לתיאבון, המתעלות, המתקשרות והמעלות באוב. תבררי אצלן בטרם הטיפול הראשוני, וחסכי מעצמך הרבה טרדות. מוזר הדבר, איך כל חלום וחלום זורם משום מה לאפיקים אותם התווה בזמנו פרויד קשישא, בהשפעתו כל עט כדורי הופך לחפץ פאלי, כל גורד שחקים מעיד על ארכיטקט אימפוטנט המטביע את יגונו על קו האופק של ניו יורק וקואלה לומפור, וכל קצין צעיר בחיל התותחנים נחשד כקורבן להתעללות מינית שביצעו בו שלושה אוזבקים בדרך מהגן. כל יחס קירבה על רקע אפלטוני זוכה לכינוי "תסביך אדיפאלי", כאות קין למשל ולשנינה. פנדורה מתהפכת בתיבתה.

 

[קפת]

ופרוייד מחשב את קיצו לאחור

פתרון חלומות הוא תחביב ידוע אצלי, מזה שנים. והשוואתי לבעלות אוב לא מעמידה אותך בראש מצעד הפזמונים, הו לא. אני ידועה כפותרת מקצועית, אמינה ובעיקר - שעושה כן מטעמי פילנטרופיה ואהבת אדם באשר הוא אדם. וכאמור, אם הייתי צנועה, הייתי בודאי מושלמת. לפעמים עט כדורי הוא רק עט כדורי.

 

[סיטרא]

הסקרנות הרגה את פרויד,

ולכן כך הוא מת, ואפילו לא חצי תאוותו בידו. קולות המהום של מחאה וצקצוקי לשון הולכים מסוף העולם ועד סופו, על כי הושוואתי למצעד הפזמונים, מילא אם מדובר היה במצעד הפזמונים עצמו, אבל הושוואתי לראשו. הטופ שבטופ. פרי ביכורים. סלתה ושמנה. נהפוך הוא. אלמלא המגלומניה והנרציזם שבי לא הייתי מעביר על מידותיי ולא הייתי מעביר על מצחי מטפחת מעשה רוקם להרגעת הסעיף, אלא הייתי נועץ את טלפיי בחומת הבית עד שהייתה ארץ ישראל מזדעזעת ת"ק על ת"ק פרסה. יש לך למכור לי פרויד בשק?

 

[קפת]

מצטערת, הפרויד אזל

נשאר רק שיתוק ילדים על המשקל, שלוש יחידות אחרונות של הרפס, ואם ממש תתחנן בחן אשקול להדביקותך באנגינה פקטוריס. ככה זה כשנותנים לחלב שנשפך לשמור על השמנת. אגב, מגלומניה ונרציזם זה שילוב מנצח. מה המידות שלך?

 

[סיטרא]

60-90-61,

כי אף אחד לא מושלם.

 

[קפת]

מצוין

אם כך, אתה כבר לא זקוק להדבקה באנגינה פקטוריס. אתה בדרך לזכות בה בזכות עצמך... מי רוצה הגדלה של הפרוסטטה בשקל תשעים?

 

[סיטרא]

שקל תשעים זה לא כסף.

ועכשיו אני נאנח עמוקות, בוהה בעצב בג'וינט המתכלה והולך שבין אצבעותיי, אוד עשן מוצל מאש. את פרפורי הגסיסה האחרונים שלו חובה לתעד לזכרון עולם, למען דורות הבאים אחרינו שישנוררו כרטיסי ביקור לפילטרים ונובלס כחומר גלם. והיה בית יעקב לשממה. מותר, מותר כבר לבקר בסניף המקדונלדס השכונתי, היתר זה כוחו יפה בשבילנו, הסטודנטים הירושלמיים, שעברו שבעה מדורי גיהנום בבית הולדתם, שעברו את סיר הבשר של אבאל'ה ואת היידישע-מאמע שהייתה רודה בהם יומם וליל, משסה בהם את מלוא הלוג שמן דגים כלגימת בוקר יחד עם פת שחרית, ודוחפת פורפאלאך בטעם של פלסטיק לוהט לארוחת צהריים, הרגשנו אז כדובדבנים שבקצפת וכגזרים בגפילטע של ארוחת ערב שבת קודש. ועכשיו, כשכל זה אינו אלא זכרון בר חלוף, מותר. מותר לנו להשתרלל על ארוחת בשר פיגולים במקדונלדס, ללחוך צ'יפס שטוגן בשמן עמוק ולהרגיש קצת יידישקייט מבית היוצר של סבא ישראל. שקל תשעים זה לא כסף, כאמור, זה מותג, זה שליף מהמותן, זוהי כסותו של דבר, זה תירוץ. מחקי את המיותר עם טוש שחור. ולהבא, כשאנעץ את שיניי בגופה החרוכה שמצאה את מנוחתה עדן על מצע של עלי חסה נקיים מתולעים, לא אחשוב על כלום זולת ההנאה שבדבר. מושגים יפהפיים כגון "גלובליזציה", "ילדים רעבים בסומליה", "תאגידים", "חזירים קפיטליסטים", "טרוצקי מתהפך בקברו" וכיוצא באלה, יתגמדו נוכח ההכרה שתכה בי אז פתאום - מותר לך! מותר לך! שקל תשעים, פה טמון השמאלץ.