הבטחתי ולכן אקיים- סיפור ההנקה שלי
********************************************************************* במשך שלושה ימים הנקתי בכאב. יום יום הציצו בי "יועצות ההנקה" של בית החולים. הן ראו תינוקת מחוברת לציצי וראו אמא טרייה בוכה מכאב. "יופי-יופי" הן הפטירו מבלי להתבונן באמת, והסתלקו. הלכתי לשמוע את ההרצאות שלהן, שהטיפו להנקה וחשיבותה אך לא אמרו בעצם כלום. במקביל, הלחיצו אותי בצינוקיה(לא שגיאת כתיב) שבתי יורדת ויורדת במשקל, ויש לתת לה בקבוק. הייתי עקשנית, אני מניקה, שבתי וטענתי מולן בעזות נפש. המשכתי לקחת אותה מהצינוקיה ולחבר לציצי הכואב שלי. לדעתי הן נתנו לה תמל ללא הסכמתי, וכשהתחלתי בביות מלא החלה הירידה הדרסטית באמת במשקל. שתי חברותי, ל' וק'. יושבות בחדרי ומתבוננות בי מניקה. ליה מתחברת ואני פורצת בבכי. אוי, כואב לך? שואלת ק' בדאגה אימהית. כואב, אני עונה, אבל אחרי כמה דקות האנדרופינים מציפים וזה מפסיק להציק. אני לא יודעת אם אניק, מתחלחלת ק' כשהיא רואה את נחיל הדמעות במורד לחיי. ל' פרקטית. ראית יועצת הנקה? כן, אני עונה- פה מבית החולים. אולי כדאי שתפני למישהי מבחוץ, מציעה ל'. בערב התקשרתי לשירה. שירה עבדה איתי וספרה בכל הזדמנות שהיא מדריכת הנקה והוכשרה ע"י לה לצ'ה, בסנגפור. שירה הגיעה בסביבות 10 בלילה. קיבלתי אישור מיוחד מהאחות הראשית להכניס את שירה ולהשאיר את גיל מעבר לשעות הביקור. שירה הצילה לי את הציצים. אני מקרבת את ליה, ליה מתחברת. איי-איי אני בוכה והתינוקת יונקת. (יונקת? כנראה שלא באמת) שירה מתבוננת ובעדינות אין-קץ אומרת: טוב, אולי היא יונקת אבל התפיסה שלה לא משהו. היא צריכה לפתוח פה גדול ולעטוף כמה שיותר פיטמה. כרגע היא יונקת לך רק את הקצה, זה בטוח כואב ולא אפקטיבי. אני ישר מגוננת עליה- התפיסה לא משהו? מה זאת אומרת?! (הורמונים של כעס מציפים אותי אבל שירה לא מתרגשת) ואז שירה אמרה משפט ששינה את העולם שלי: תגידי לה לפתוח פה גדול, ואז תחברי. היא מבינה הכול בהססנות ובתחושה מטופשת משהו אמרתי לליה לפתוח פה גדול. והיא פתחה. קירבתי לשד והפה הקטן נסגר והתכווץ. שירה ממשיכה. תנתקי אותה ותדגדגי את השפתיים שלה בעדינות, ושוב תגידי לה "פה גדדדדווול". מקסימום היא תתעצבן ותצרח ואז- כשהפה שלה ענק בגלל הבכי- תדחפי פנימה את הפטמה במלואה והיא תקלוט שככה יונקים. ליה בכלל לא בכתה. אחרי כמה ניסיונות ופה גדול- הצלחנו! כבר לא כאב לי להניק (חוץ מהפצעים שנוצרו בימים הראשונים) והאמת ששירה חשפה בפנינו מלווה אותנו בנאמנות- היא מבינה הכול. כאן המקום להודות לשירה, ממרומי שנה של הנקה מוצלחת. תודה.
********************************************************************* במשך שלושה ימים הנקתי בכאב. יום יום הציצו בי "יועצות ההנקה" של בית החולים. הן ראו תינוקת מחוברת לציצי וראו אמא טרייה בוכה מכאב. "יופי-יופי" הן הפטירו מבלי להתבונן באמת, והסתלקו. הלכתי לשמוע את ההרצאות שלהן, שהטיפו להנקה וחשיבותה אך לא אמרו בעצם כלום. במקביל, הלחיצו אותי בצינוקיה(לא שגיאת כתיב) שבתי יורדת ויורדת במשקל, ויש לתת לה בקבוק. הייתי עקשנית, אני מניקה, שבתי וטענתי מולן בעזות נפש. המשכתי לקחת אותה מהצינוקיה ולחבר לציצי הכואב שלי. לדעתי הן נתנו לה תמל ללא הסכמתי, וכשהתחלתי בביות מלא החלה הירידה הדרסטית באמת במשקל. שתי חברותי, ל' וק'. יושבות בחדרי ומתבוננות בי מניקה. ליה מתחברת ואני פורצת בבכי. אוי, כואב לך? שואלת ק' בדאגה אימהית. כואב, אני עונה, אבל אחרי כמה דקות האנדרופינים מציפים וזה מפסיק להציק. אני לא יודעת אם אניק, מתחלחלת ק' כשהיא רואה את נחיל הדמעות במורד לחיי. ל' פרקטית. ראית יועצת הנקה? כן, אני עונה- פה מבית החולים. אולי כדאי שתפני למישהי מבחוץ, מציעה ל'. בערב התקשרתי לשירה. שירה עבדה איתי וספרה בכל הזדמנות שהיא מדריכת הנקה והוכשרה ע"י לה לצ'ה, בסנגפור. שירה הגיעה בסביבות 10 בלילה. קיבלתי אישור מיוחד מהאחות הראשית להכניס את שירה ולהשאיר את גיל מעבר לשעות הביקור. שירה הצילה לי את הציצים. אני מקרבת את ליה, ליה מתחברת. איי-איי אני בוכה והתינוקת יונקת. (יונקת? כנראה שלא באמת) שירה מתבוננת ובעדינות אין-קץ אומרת: טוב, אולי היא יונקת אבל התפיסה שלה לא משהו. היא צריכה לפתוח פה גדול ולעטוף כמה שיותר פיטמה. כרגע היא יונקת לך רק את הקצה, זה בטוח כואב ולא אפקטיבי. אני ישר מגוננת עליה- התפיסה לא משהו? מה זאת אומרת?! (הורמונים של כעס מציפים אותי אבל שירה לא מתרגשת) ואז שירה אמרה משפט ששינה את העולם שלי: תגידי לה לפתוח פה גדול, ואז תחברי. היא מבינה הכול בהססנות ובתחושה מטופשת משהו אמרתי לליה לפתוח פה גדול. והיא פתחה. קירבתי לשד והפה הקטן נסגר והתכווץ. שירה ממשיכה. תנתקי אותה ותדגדגי את השפתיים שלה בעדינות, ושוב תגידי לה "פה גדדדדווול". מקסימום היא תתעצבן ותצרח ואז- כשהפה שלה ענק בגלל הבכי- תדחפי פנימה את הפטמה במלואה והיא תקלוט שככה יונקים. ליה בכלל לא בכתה. אחרי כמה ניסיונות ופה גדול- הצלחנו! כבר לא כאב לי להניק (חוץ מהפצעים שנוצרו בימים הראשונים) והאמת ששירה חשפה בפנינו מלווה אותנו בנאמנות- היא מבינה הכול. כאן המקום להודות לשירה, ממרומי שנה של הנקה מוצלחת. תודה.
