אלף פעם שנייה
כן, זה
קצת פחות מרגש
וגם פחות מפחיד. בעיקר מכיוון שיודעים פחות או יותר מה עומד להיות (והרי הפחד הגדול ביותר הוא מפני הלא ידוע - לא ככה) ויודעים שמפקירים 'תו בידיים טובות. והאפרוח, גם כן, כבר יודע ש-"יש-חיים-אחרי-היום-הראשון-בכיתה-אלף" וכבר די בן בית בביצפר, ויש לו שם כמובן אחגדול, וחברים-מהכיתות הגדולות, ודודה. מהבחינה הזו, ללא ספק החיים של ילדשני הרבה יותר קלים, הוא הולך בדרכים סלולות, דרכים שאחיו הגדול כבש בשממה, (ומבחינות אחרות, החיים יותר קשים - אבל גם זה נושא לשירשור נפרד) אבל הוא עולה לבד, היחיד מהגן
(כל השאר הולכים לביצפר אחר) וגם אם ב-"חוויה הקולקטיבית המשפחתית" זו לא פעם ראשונה אלף, בשבילו זה כן. בכלמקרה הוא מצפה ומייחל, וחושש ומתרגש. אני מקווה שהמעבר יהיה חלק ונעים כמו שהיה לאחיו. בשבוע שעבר היה מפגש/מבדק מיון בבית הספר. סיפרנו לו מראש, אבל היום שלפני היה לחוץ, והגענו לדבר על זה רק בבוקר. איכשהו הוא הבין שהנה עכשיו, היום הוא מתחיל כיתה אלף! ופתאום נכנס ללחץ! אבל למוחורת הוא התאכזב שהוא הולך שוב לגן, ולא לבית הספר!
קיבלנו היום מכתב מהגן שעוד שבועיים בערך ילדי הגן של הילדה מבקרים בבית הספר. זהו ביקור שבית הספר מארגן ויהיו בו רק ילדי הגן הזה שעולים לכיתה א'. 7 ילדים בלבד.
.
