הבטחתי...
היי, זוכרים אותי? (כתבתי כאן לפני כמה ימים). הבטחתי לפרסם כאן משהו שכתבתי בהשרעתכם בזמן שהיתי צריכה להתכונן לבגרות הלשון. אז הנה זה… זה היה יום קיצי יפה, היום האחרון של ג´ן, קלייר, מארק ואנטוני בשנתם הראשונה בקולג´. ארבעת החברה החליטו לצאת באותו היום לפיקניק על גדות האגם דרימפול ולאחר מכן, בערב, ללכת למסיבה בקמפוס של הקולג´. כשהם הגיעו לאגם הם מצאו שם את כל מי שרצו ולא רצו לראות, כל אותו היום הם שוחחו על השנה הנהדרת שבילו יחדיו. בשעה 19:00 כשכבר התחיל להחשיך ורק הם נשארו, הם החליטו לשחות בפעם האחרונה השנה, באגם דרימפול, הם התפשטו עד לביגדיהם התחתונים וקפצו לאגם, הם השתוללו במים עד שהיה כמעט בלתי אפשרי לראות אחד את השני והמים התחילו להתקרר. הם יצאו מהאגם והתלבשו. ג´ן היתה חברה של מארק וקלייר של אנטוני וארבעתם התגוררו במדינות שונות ברחבי ארה"ב ולכן זאת הייתה הפעם האחרונה השנה שהם יכלו הלתבודד (והמבין יבין). הם סיכמו שהכל צריך להיות מהיר בגלל שהמסיבה היתה אמורה להתחיל עוד מעט, אז הם סיכמו שבעוד חצי שעה כולם נפגשים ליד המכונית. קלייר ואנטוני הלכו לצידו השני של האגם ממש ליד הנחל דארקריבר הנשפך לאגם דרימפול. וג´ן ומארק הלכו לצידו המערבי של האגם הסמוך ליער הפיירנידל. כשהגיעו ג´ן ומארק נשכבו על הסמיכה שהביאו איתם והתחילו להתפשט. לפתע מארק אומר: "שמעת את זה?" "שמעתי מה?" שאלה ג´ן "את הרשרוש הזה" עונה מארק "לא……מארק! אתה שוב מנסה להפחיד אותי? גם ככה אני מפחדת מכל החושך הזה! תפסיק!" התנפלה עליו ג´ן "לא אני נשבע לך, רציני שמעתי משהו" התנגד מארק "טוב לא משנה, אז איפה נעצרנו?…" לפתע נשמע עוד רשרוש "הא, מארק, עכשיו שמעתי את זה" אמרה ג´ן מבוהלת במקצת "את רואה, ואת לא האמנת לי" אמר מארק "לך תבדוק מה זה, הרשרוש בא משם" והיא הצביע אל תוך היער. מארק קם וניגש אל העצים, על אחד האצים ראה סנאי קטן יושב ומכרסם אגוז. ומארק אמר:"תרגעי, זה רק סנאי קטן" ואז ג´ן אומרת "אז תגרש אותו, אני לא רוצה שאף סנאי יסתכל עלינו" מארק נדנד קצת את הענף והסנאי ברח. מארק חזר אל ג´ן אך לפתע נשמע עוד רשרוש "מארק! לא גרשת אותו" "עזבי אותו, זה בסה"כ סנאי קטן" "בבקשה מארקי תגרש אותו…בשבילי…" והיא עשתה פרצוף של ילדה קטנה ומפוחדת. ואז מארק קם שוב ונכנס הפעם קצת עמוק יותך לתוך היער והתחיל לדבר: "טוב סנאים טיפשיים, נא להסתלק מפה או לפחות לסגור עיניים, זאת הפעם האחרונה השנה שיש לי הזדמנות להיות עם חברה שלי אז תנו לנו קצת פרט…" לפתע נקטעו דבריו, אחרי כמה רגעים קראה לו ג´ן: "מארק?…מארק? מארק איפה אתה?" הוא לא ענה, היא קראה בשמו עוד כמה פעמים ואז קמה ונכנסה אחריו ליער "מארק? מארק! זה לא מצחיק! תענה!" לפתע נכנסה ג´ן לאיזו שלולית, הליקה ונפלה. אחרי כמה רגעים, כשהבינה מה קרה איתה היא נסתה לקום ואז נשענה עם ידה על משהו חם ורטוב היא הסתכלה על זה וראתה שזה גבו של מארק וסמוך לאן שהיא הניחה את ידה היה תקוע גרזן. ג´ן צרחה והתחילה לרוץ חזרה למכונית, היא רצה מכל הכוח וכשהגיעה לא היה שם אף אחד, היא נכנסה מתחת למכונית וחיקתה לקלייר ואנטונישיחזרו והם יכלו לנסוע משם, לפתע היא שנעה משהו רץ והיא הציצה ממתחת למכונית וראתה את קלייר, שערה היה פזור ועל חולצתה ןפניי דם. שניהן מבוהלות עד מוות עמדו אחת מיל השנייה והסבירו מה קרה "מצאתי את מארק וגרזן תקוע בגבו, משהו רצח אותו!!!" אמרה ג´ן בבכי. וקלייר אמרה אחריה "משהו רדף אחרינו עם גרזן, אנטוני מעד ונפל רציתי לעזורלו אבל הרוצח רצח אתו והמשיך לרדוף אחרי, אני הצלחתי להימלט" "אלוהים! שניהם מתים, יש לך את המפתחות לאוטו?" שאלה ג´ן "כן אבל…" רצתה לענות לה קלייר אך לפתע קטעה את דברייה וצעקה: "ג´ן תזהרי מאחורייך!" ג´ן הסתובבה במהירות לראות מה נמצא מאחורייה ןלפתע הרגישה כאב עז בגבה. ג´ן מששה את גבה והרגישה משהו-זאת היתה סכין, סכין נעוצה בגבה. ג´ן נפלה על האדמה, היא הרגישה את נשמתה פורחת ממנה… למחורת בבוקר נמצאו גופותיהם של ג´ניפר לונג, אנטוני גרין ומארק ג´נסון. קלייר בנטון או גופתה אף פעם לא נמצאו. The End אם לא הבנתם מי הרוצח אז רדו למטה... הרוצחת היא קלייר, תקראו את הסיפור שובמהקטע הג´ן מגיעה למכונית. מקווה שנהנתם ביי בינתיים
היי, זוכרים אותי? (כתבתי כאן לפני כמה ימים). הבטחתי לפרסם כאן משהו שכתבתי בהשרעתכם בזמן שהיתי צריכה להתכונן לבגרות הלשון. אז הנה זה… זה היה יום קיצי יפה, היום האחרון של ג´ן, קלייר, מארק ואנטוני בשנתם הראשונה בקולג´. ארבעת החברה החליטו לצאת באותו היום לפיקניק על גדות האגם דרימפול ולאחר מכן, בערב, ללכת למסיבה בקמפוס של הקולג´. כשהם הגיעו לאגם הם מצאו שם את כל מי שרצו ולא רצו לראות, כל אותו היום הם שוחחו על השנה הנהדרת שבילו יחדיו. בשעה 19:00 כשכבר התחיל להחשיך ורק הם נשארו, הם החליטו לשחות בפעם האחרונה השנה, באגם דרימפול, הם התפשטו עד לביגדיהם התחתונים וקפצו לאגם, הם השתוללו במים עד שהיה כמעט בלתי אפשרי לראות אחד את השני והמים התחילו להתקרר. הם יצאו מהאגם והתלבשו. ג´ן היתה חברה של מארק וקלייר של אנטוני וארבעתם התגוררו במדינות שונות ברחבי ארה"ב ולכן זאת הייתה הפעם האחרונה השנה שהם יכלו הלתבודד (והמבין יבין). הם סיכמו שהכל צריך להיות מהיר בגלל שהמסיבה היתה אמורה להתחיל עוד מעט, אז הם סיכמו שבעוד חצי שעה כולם נפגשים ליד המכונית. קלייר ואנטוני הלכו לצידו השני של האגם ממש ליד הנחל דארקריבר הנשפך לאגם דרימפול. וג´ן ומארק הלכו לצידו המערבי של האגם הסמוך ליער הפיירנידל. כשהגיעו ג´ן ומארק נשכבו על הסמיכה שהביאו איתם והתחילו להתפשט. לפתע מארק אומר: "שמעת את זה?" "שמעתי מה?" שאלה ג´ן "את הרשרוש הזה" עונה מארק "לא……מארק! אתה שוב מנסה להפחיד אותי? גם ככה אני מפחדת מכל החושך הזה! תפסיק!" התנפלה עליו ג´ן "לא אני נשבע לך, רציני שמעתי משהו" התנגד מארק "טוב לא משנה, אז איפה נעצרנו?…" לפתע נשמע עוד רשרוש "הא, מארק, עכשיו שמעתי את זה" אמרה ג´ן מבוהלת במקצת "את רואה, ואת לא האמנת לי" אמר מארק "לך תבדוק מה זה, הרשרוש בא משם" והיא הצביע אל תוך היער. מארק קם וניגש אל העצים, על אחד האצים ראה סנאי קטן יושב ומכרסם אגוז. ומארק אמר:"תרגעי, זה רק סנאי קטן" ואז ג´ן אומרת "אז תגרש אותו, אני לא רוצה שאף סנאי יסתכל עלינו" מארק נדנד קצת את הענף והסנאי ברח. מארק חזר אל ג´ן אך לפתע נשמע עוד רשרוש "מארק! לא גרשת אותו" "עזבי אותו, זה בסה"כ סנאי קטן" "בבקשה מארקי תגרש אותו…בשבילי…" והיא עשתה פרצוף של ילדה קטנה ומפוחדת. ואז מארק קם שוב ונכנס הפעם קצת עמוק יותך לתוך היער והתחיל לדבר: "טוב סנאים טיפשיים, נא להסתלק מפה או לפחות לסגור עיניים, זאת הפעם האחרונה השנה שיש לי הזדמנות להיות עם חברה שלי אז תנו לנו קצת פרט…" לפתע נקטעו דבריו, אחרי כמה רגעים קראה לו ג´ן: "מארק?…מארק? מארק איפה אתה?" הוא לא ענה, היא קראה בשמו עוד כמה פעמים ואז קמה ונכנסה אחריו ליער "מארק? מארק! זה לא מצחיק! תענה!" לפתע נכנסה ג´ן לאיזו שלולית, הליקה ונפלה. אחרי כמה רגעים, כשהבינה מה קרה איתה היא נסתה לקום ואז נשענה עם ידה על משהו חם ורטוב היא הסתכלה על זה וראתה שזה גבו של מארק וסמוך לאן שהיא הניחה את ידה היה תקוע גרזן. ג´ן צרחה והתחילה לרוץ חזרה למכונית, היא רצה מכל הכוח וכשהגיעה לא היה שם אף אחד, היא נכנסה מתחת למכונית וחיקתה לקלייר ואנטונישיחזרו והם יכלו לנסוע משם, לפתע היא שנעה משהו רץ והיא הציצה ממתחת למכונית וראתה את קלייר, שערה היה פזור ועל חולצתה ןפניי דם. שניהן מבוהלות עד מוות עמדו אחת מיל השנייה והסבירו מה קרה "מצאתי את מארק וגרזן תקוע בגבו, משהו רצח אותו!!!" אמרה ג´ן בבכי. וקלייר אמרה אחריה "משהו רדף אחרינו עם גרזן, אנטוני מעד ונפל רציתי לעזורלו אבל הרוצח רצח אתו והמשיך לרדוף אחרי, אני הצלחתי להימלט" "אלוהים! שניהם מתים, יש לך את המפתחות לאוטו?" שאלה ג´ן "כן אבל…" רצתה לענות לה קלייר אך לפתע קטעה את דברייה וצעקה: "ג´ן תזהרי מאחורייך!" ג´ן הסתובבה במהירות לראות מה נמצא מאחורייה ןלפתע הרגישה כאב עז בגבה. ג´ן מששה את גבה והרגישה משהו-זאת היתה סכין, סכין נעוצה בגבה. ג´ן נפלה על האדמה, היא הרגישה את נשמתה פורחת ממנה… למחורת בבוקר נמצאו גופותיהם של ג´ניפר לונג, אנטוני גרין ומארק ג´נסון. קלייר בנטון או גופתה אף פעם לא נמצאו. The End אם לא הבנתם מי הרוצח אז רדו למטה... הרוצחת היא קלייר, תקראו את הסיפור שובמהקטע הג´ן מגיעה למכונית. מקווה שנהנתם ביי בינתיים